מזיכרונותיו של שיפוני גיורא

מזכרונותי יחידת הצמ״ה המטכלית 654 וגדוד 573 שיפוני

ההגעה ליחידה.

ליחידה הגעתי כנראה בספטמבר 1968 מתי שהוא מעט אחרי שהוקמה בתחילת ספטמבר.
פרק הזמן ששהיתי ביחידה היה קצר מאד ! כי איני זוכר שהיה לי חדר וישנתי במגורים או עסקתי בתחזוקת כלים ביחידה, בכל מקרה! תוך פרק זמן קצר מאד צורפתי לקבוצה בראשותו של עזרא חטנא ואע״צים נוספים ונסענו לרמת הגולן לדבוסיה ליצירת עמדות לתותחים ציידי לונג-טום בסיום כל סוף יום עבודה היינו נוסעים לקיבוץ מסדה ללינה שסודרה לנו שם.
באחד הבקרים הראשונים בדרך לדבוסיה ראיתי טרקטור שעסק בחריש שבבוקר ראינו אותו מתחיל לחרוש ובערב כשחזרנו ועברנו לידו, הוא חרש רק מעט תלמים והבנתי שהשטח הוא עצום ולוקח המון זמן לבצע מספר תלמים.
באתר העבודה היו לנו שני כלים צה״ליים D-9 ויעה זחלי 977 מאחר וכמכונאי לא היתה לי הרבה עבודה, זמן ליצור תלם והוא הרי חרש ארגזים.התחלקתי בהתנדבות  על יעה 977 עם סוטיל דוד שירד איתי אחר כך לשארם במקום היה גם מחפר זחלי שכור.
שהיינו במשימה הזו פרק זמן של מספר חודשים והוחזרנו ליחידה.
באותה תקופה ומתחילת קיומה של יחידת הצמ”ה המטכלית, חלק ניכר מהפעילות כבר החלה בהקמת המעוזים, הסוללות והדרכים לאורך קו בר- לב כפי שנקרא אחר כך.
לכן היחידה למעשה חולקה לשתי פלגות, האחת פעלה לאורך התעלה ומנתה את מרבית החיילים מפעילי הצמ”ה, מודדים, מהנדסים וכמובן אנשי מפקדה, הפלגה גם מנתה אע”צים מפעילי צמ”ה כמו חיים שחם, יחזקאל לוי, עזרא חטנא, יוסי סידי ועוד אחרים שאיני זוכר את שמם.
ליחידת הצמ”ה המטכלית 654 היו מאוחר יותר וכשהקו התחמם גם נפגעים, היו פצועים מספר ואף קשים אחד ממפעילי הצמ”ה שלנו בשם ישעיהו ואן-פרנק שנפצע קשה, היה מאושפז תקופה ארוכה ונפטר מפציעתו, היו גם פצועים אחרים כמו דניאל שפיץ שהיה מכונאי צמ”ה אלי רגב (כנראה מתנדב) מפעיל ונשאר משותק, ז’רר חייל בסדיר שנפצע קשה בראשו ופונה על ידי חיים שחם (לדבריו) ןעוד אחרים נוספים.
הפלגה השניה היתה בשארם ואליה שוייכתי מרגע שיירדה לפעילות זו ושנמשכה מספר שנים.
חלק קטן של היחידה שהה בסירקין במפקדת היחידה.

ירידה לשארם

שוב פרק הזמן ששהיינו ביחידה היה קצר ובדצמבר 1968 נפרדנו מהיחידה וירדנו לכיוון שארם – השיח, קבוצת אזרחים עובדי צה״ל שכללה כזכור לי את עזרא חטנא כמנהל העבודה, יוסי סידי, יחזקאל לוי (קבוצה שהורחבה בהמשך) מפעיל צמ״ה חיילים שבין היחידים שאני זוכר היה דוד סוטיל ואולי בהמשך אזכר הנוספים לאותה תקופה ראשונית בשארם.
מכונאי צמ״ה היינו זלמן דויטש (דותן כיום), אני, רוג׳ר גולדרינג, חדוי זהבי ארבעה בסכ״ה.
במשך השנים עברו והתחלפו מכונאים נוספים.
ירדנו בשיירה ארוכה שכללה מספר גדול של מובילים עם כלי צמ״ה עליהם, נסענו לשארם דרך הכביש לאורך סיני ובדרך לצד הכביש נפגשנו עם החברה של פלגת רפידים והתעלה על ה 824 אולי אפילו עם ואן-פרנק ז״ל.
במסע הזה ירדו לשארם 21 כלי צמ״ה ולפי מה שזכור לי, שלשה דחפורים D-9 ושלשה דחפורי D-8 אחד בצבע קטרפילר חדש, יעה 977 זחלי אחד זה שהיה איתנו בדבוסיה ברמה, יעה אופני 944, דחפור אופני 824 חדש בצבע קטרפילר, 4 מדחסי טטרה שלל ששופצו, שנים או יותר דחפורי אינטרנש עם מנועי רולס רויס כבר חיכו בשארם, שני יעים אופניים 988 אחד בצבע עדיין של קטרפילר וחדש לחלוטין ומפלסת אחת.
בשארם עבדו איתנו מספר מחפרונים עם מפעילים אזרחיים ומספר מדחסים עם מפעילים של חברת באומל מחיפה.
התמקמנו בוואדי צפונית מערבית לבסיס שארם (מארש”ל) סמוך לכביש שעל חוף הים, הקמת המחנה שהיה מחנה אוהלים, מקלחת בעיקר מפחים שלקחנו מהמצבור, שרותים על בור ומצבור של הנדסה שהוקם בסמוך, גדר חצצה ביננו לגדוד 605 שסופחנו אליו ואת האוכל היינו אוכלים בחדר האוכל שלהם, רובנו ישנו באוהלים ועזר חטנא ישן בקרון שהיה על משאית ז’יל שלל.
לימים הקמנו מבני מגורים מלוחות שמצאנו כולל מועדון לתפארת עם שק״מ, המועדון קושט כשתקרתו היתה מקרטוני ביצים שהיוו אמצעי לשיפור האקוסטיקה ורשתות דייג שנמצאו היכן שהוא אני הוספתי ציור קיר שלימים נאמר לי שבתוכנית היתה להסירו כשיעזבו את המקום שהוא יועבר לגדוד בסירקין.
יום העבודה היה בנוי כך, שתחילת העבודה היתה בערך בחמש בבוקר ועד הצהרים כי החום היה ללא נשוא, לאחר ארוחת הצהרים, כל אחד היה פורש למקום הנוח ביותר והקריר ביותר שנמצא לו, לא היה ניתן היה לגעת במתכת כי היתה לוהטת.
אחרי הצהרים ובערב עם התקררות מזג האוויר, היינו יושבים בפתח המועדון ועוסקים בשיחות על כל מיני נושאים ולאחר שיוסי צליח הגיע אלינו (השקמיסט) על נושאים כמו יש או אין אלוהים?
יום אחד בתחילת דרכנו במקום נתבקשנו על ידי מפקד 605 לתת חברה שלנו המפעילים לתורנות שמירה, אמרנו לקציני 605 שמי ששומר אינו עובד למחרת כי בטיחותית לעלות לכלי לאחר שחסרות 4 שעות שינה זה פשוט מסוכן הבינו וויתרו.
באחד הימים הפתיעה אותנו רעידת האדמה שהמוקד שלה היה סמוך לשארם והורגשה בכל הארץ, אצלנו בשארם הרים התמוטטו והמצבור שהיה בסמוך למאהל שלנו, חלקים ממנו נפלו והמיטה של חדוי זהבי טיילה אל מחוץ לאוהל כשהוא יושן עליה, אהב לישון הבחור.
איסוף בקבוקים טמפו, קריסטל ומהיכן הם נמצאו אז כך שמוליק (שמואל בן-יוסף) עובד על דרך הטשטוש שלאורך הכביש עם 824 ואנו בנ״נ הנוסע על כביש א-טור כליווי, נוסעים במהירות ההילוך הראשון וללא לחיצה על המצערת וממלאים את ארגזי הזיווד של הנ״נ בבקבוקים שהיו מושלכים לצד הדרך על ידי אחרים, אלו! היו מוחזרים בשק״מ בשארם ובכסף היינו רוכשים בקבוקים מלאים, האעצ״ים שהיו איתנו, היו מתגברים מדי פעם את המקרר המאולתר על חשבונם והאמת תחושתי היתה שאנו היינו כמו ילדייהם, קבוצה של צעירים רובם עולים חדשים בוגרי נעורים, כולם תפרנים בני תפרנים, קרח לא חסר והמקרר היה למעשה מיכל הקרח של מתקן מי-קר גדול .
הטרקטורים היו עוסקים בכריה ובחציבה של עמדות שונות, מעמדות רכב ועד תעלות קשר ורק”מ, מכיוון וההרים באתרי העבודה היו מסלע קשה ואולי אפילו גרניט, בוצעו על ידינו קידוחים בעזרת עגלות קידוח הן צה״ליות והן שכורות, הקדחים היו נטענים בחומרי נפץ והיו מבוצעים פיצוצים ע”י הפלסים של 605.
את החומר המפוצץ והמפורר פינו הטרקטוריסטים ויצרו את העמדות הנדרשות.
עבודה רבה הושקעה בביצורים ובכל המרחב, וכשעבודת הביצורים פחתה, התחלנו בסלילת דרכים ודרכי טשטוש לאורך הצירים ואף בהמשך ביצורים באי טירן.
לאחר תקופה ממושכת של פעילות בשארם, הופיעו אצלנו אנשים מארכיאולוגיה תת-ימית, וביקשו סיוע של מדחס על מנת לפנות שפוכת שהצטברה על גבי הספינה הפניקית עם מטען מקטרות עישון אופיום שנמצאה סמוך לבסיס דלק בים סמוך לחוף.
מאחר ותקופה לאחר שהתחלנו לפעול במקום בערך כשנתיים, החל סולל בונה בסלילת כבישים ושיפור כבישים קיימים ברחבי המרחב, מרס נצראני ועד ליציאה לכיוון א-טור משלשלת ההרים המערבית לשארם.
בקטע ההרים הזה, הונחו בתקופה קודמת ולפני שנים, שדות מוקשים הן לרכב והן אדם והיה צורך לפנותם בכדי לסלול במקום את הכבישים החדשים, בעיקר בקטע של קניון שהיה בדרך.
מילואימניקים מהנדסה שמסתבר היו אלה שהניחו אותם, גויסו והם טענו כי הם יכולים לחשוף ידנית ללא אמצעים טכנולוגיים את המוקשים, כי הם זוכרים בדיוק איפה הניחו אותם ויעשו זאת בהליכה, מטעמי בטיחות נאסר עליהם לעשות זאת והחשיפה נעשתה עם מדחסים שלנו ודיקרי אויר.
בפעילות שהיתה באזור מרסה ברכה, שקע דחפור אופני 824 בסבחה (ביצת מלח), בקושי הצלחנו להוציאו כי יש לזכור שכשמכונה כזו שוקעת בביצה שכזו, נוצר תת לחץ מתחתיה והחילוץ קשה במיוחד! אך הצלחנו לעשות זאת תוך ביצוע היגוי פעם לימין ופעם לשמאל ובמספר רב של פעמים, עד שהמכונה נחלצה ועלתה לקרקע יציבה.
חברנו היקרים גילו כי החברה מחיל הים, משתמשים במלכודת מרשת לולים שיצרו בכדי לסעוד את ליבם בדגים שדגו לא רחוק מאיתנו במפרץ.
ביוזמתם של החברה שלנו ומבלי שבחיל הים יידעו דבר, סחבו להם החברה את המלכודת והחלו להשתמש בה לצרכינו, באחת הפעמים כשחזרנו מיציאת שבת ביום ראשון, מצאנו על גבי מכסה העץ של חבית מי הכיבוי, שלשה ראשי לוקוסים שאכלו החברה בשבת והם היו ענקיים בהערכה גסה 10ק״ג האחד, החברה היו מניחים כיכר לחם בתוך הכלוב ודגים קטנים היו נכנסים לאכול ולצאת כמובן לא יכלו, לוקוסים שהיו בסביבה, ראו קבוצת דגים בתוך הכלוב וחשבו שזו הזדמנות ונכנסו בכח דרך קונוס הכניסה, אולי אכלו, אך לצאת לא יכלו! והפכו בעצמם לטרף של מישהו אחר אנושי, היה לוקוס אחד שבאחת הפעמים נוכחתי שגודלו היה כאורך הכלוב ולכן, אחרי שפרץ דרך הקונוס לא יכול היה להסתובב ואורך הכלוב היה לפחות מטר וחצי.
באחד הימים החלטתי לצלול, דבר שכבר מהבית הייתי עושה כבר מזמן! השאלתי רובה צלצל מאחד החברה והתחלתי לצלול באיזה סלע שהיה במרחק של כשלושים מטר בערך מהחוף מול המחנה, ראיתי כשהתקרבתי לוקוס ופגעתי בו עם הצלצל והוא ברח אל מתחת לסלע, ניסיתי להוציאו ולא הצלחתי והחלטתי שלא לוותר על הצלצל כי הרי הוא לא היה שלי, ובקשתי מאבי בן-זקן שהיה על החוף, להביא לי זויתן ואיתו שברתי את הסלע עד שחילצתי את הצלצל וחזרתי לחוף, דקות אחדות לאחר מכן ראינו להקת כרישים מסתובבת סביב לסלע אוי לי אם הייתי במקום כשהם באו הייתי מתפלץ.
מדי פעם, היינו מבצעים טיולים בסביבה כאשר אחד המקומות הפופולריים היתה העיירה א-טור בדרך לאבו רודוס, עד כמה שאני זוכר! העיירה הזו היתה כמו תחנת הסגר לעולים לרגל החוזרים ממכה ולכן מרבית הבניינים שהיו שם היו בתי חולים ומרפאות.
היינו מסתובבים בעיירה הזו מחפשים מזכרות או הולכים לנמל הקטן שהיה שם, בתקופה זו כבר היה לנו קצין בשם יוסי קליגר ז״ל שנהרג לאחר מכן במלחמת יום הכיפורים זכור לי טיול אחד שעשינו לא-טור עם אחותו נדמה לי ששמה היה שרה, מישהו השליך חכה ותפס כמעט מיד כרישון שכשצילמנו אותו על מכסה המנוע של הנ״נ בתמונה, הוא נראה גדול כי אין התייחסות למשהו בסביבתו שהיה מצביע על גודלו האמיתי.
לאחר שחרורי ב אוגוסט 1970המשכתי ביחידה כאע״צ מספר חודשים בפלגה של שארם, רוב התקופה היתה בא-טור ישנו בטרמינל של שדה התעופה שהיה שם, להתרחץ התרחצנו גם במקום אך לעיתים קרובות בחמם מוסה שהיה מעיין מים חמים מינרליים.
בערב כשהיינו חוזרים לטרמינל, לחברה היה שיגעון לאכול לחם צרפתי מטוגן עם כמות אדירה של ביצים, היו כאלה שהיו אוכלים יותר מעשר ביצים במכה עם הלחם הזה.
הפעילות בה עסקנו היתה פריצת דרך לאורך חוף הים, אל אבו דורבה שהיתה צפונית לא-טור.
החורף קרב ובאחד מימי ראשון שחזרנו, מצאנו שהמבנים והאוהלים שהיוו את העירה הבדואית שהיתה במקום פשוט נעלמו בשיטפון אדיר שעבר באמצע העיירה וקטל גם כמה אנשים, הצלחנו לעבור בבוץ ולהגיע אל המחנה שבצד פריצת הדרך, למה שהיה האוהל הקטן של השומרים הבדואים שלנו ומצאנו שגם שם חלף שיטפון וארגז הכלים של קטרפילר שלי נשטף כמה עשרות מטרים מהמקום, אם היה משקלו קל יותר אולי היה מגיע לים.

אבו – דורבה פריצת דרך פטרול לכיוון א – טור

לאחר שסיימנו את קטע העבודה מא-טור עברנו לאבו רודס, שם לנו בלילות והתחלנו לעבוד מאבו דורבה לכיוון א-טור, באבו דורבה התמקמנו במבנה שהיה נראה כמו וילה בקצה לשון יבשה, והכביש הוביל עד אליה וממנה המשכנו את הפריצה דרומה לא-טור, לאורך הכביש עד לאבו דורבה, היו חרגולים ששאבו את שמן האדמה (נפט) והוא היה מועבר כנראה במכלית לאילת, היו גם בארות שלא היו בשימוש משום מה! וברזים סגרו את פתח הצינור מהבאר.
באחד הימים החלטתי שאני מבשל משהו לחברה במקום קשקושים אחרים מהאמצעים שהיינו מביאים כל בוקר מאבו רודוס, החלטתי לעשות חיקוי של מאכל מרוקאי עם זיתים כך שמצאתי שימוש טוב לגולש שהחברה נמאס להם ממנו! הוספתי להם זיתים שהושרו קודם במים להפגת המרירות ומגולענים, ועם רסק עגבניות ועגבניות שלמות הרבה פלפל ושום ויצא מאכל מטורף, כמו כן עשיתי מרק ירקות והכנסתי לתוכו צנון, החברה שאלו מהיכן מצאתי קולרבי? כי הם לא זכרו שהביאו ירק שכזה, יוצא מזה ששני המאכלים היו יוצאים מהכלל.
גם באבו דורבה היו בדואים ששמרו על הציוד בלילה והם היו ישנים באחד החדרים המזרחיים של המבנה, בוקר אחד הם סיפרו שהם שמעו רעשים אך לא ראו דבר והראו לנו סימני כפות רגליים של צבועים ואמרו שהפחד שלהם הוא שאם אין מדורה, הצבוע היה נכנס ומרים אותם עם המיטה ומוציא אותם החוצה וטורף אותם, נו סיפורים בדואים!
בין השומרים היה בדואי אחד שהיה המבוגר מכולם, גילו היה כנראה 50 לכל היותר אך כולו היה שדוף מהשמש וכחוש כך שנראה קשיש יותר, הוא היה הדייג שביניהם! יום אחד אחד כשהגענו למקום בו חנינו כל יום בכניסה לפריצת הדרך, אחד מנהגי המשאיות השכורות שהיו עמינו בשם טורקו, הביא חוט דיג משקולות וקרסים ואמר לי שבלאו הכי אני איתם בשטח ולא עושה דבר אז לפחות שאדוג דגים, הסכמתי ולקחתי ממנו את ציוד הדייג הזה, קשרתי את המשקולת והקרס, לקחתי כפיתיון גולש מקופסה וקשרתי אותו לקרס עם חתיכת חוט נחושת של טלפון בכדי שלא התפורר.
מכאן והילך התחילה החגיגה! כי איך שהקרס פגע במים תפס אותו דג משהו של 2 ק״ג לפחות! וחטפתי משיכה אדירה שלא הייתי מוכן לכשזו והוצאתי את הדג הראשון מבין העשרות שהוצאו אחר כך, לימיני במרחק של כעשרים מטר, היה הבדואי השדוף מוציא צניניות במשקל של לפחות חמישה ק״ג האחד וזאת בקלילות מדהימה, הוא היה זורק את החוט מתיישב כשרגליו פשוטות לפנים מניח את החוט על בוהן רגלו, דקה שתים היה מתרומם ומתחיל למשוך ומוציא מפלצות לעומת אלו שאני הוצאתי.
טורקו הגיע ולא ראה את שק הדגים שהוצאתי, ואמרתי לו תראה איזה קוסם אני! ומהדג הראשון שהוצאתי ועשיתי ממנו פיתיון, הורדתי חתיכה שמתי על הקרס זרקתי את החוט ורקעתי עם הרגל שלש פעמים, כמו בסרט של לואי דה-פינס הזכור לטוב והוצאתי דג, כך הוצאתי בנוכחותו מספר דגים ובאותה הדרך המלווה ברקיעות והוא עוד חשב שאני קוסם, שק הדגים נמסר בערב לעובדי סולל בונה באבו רודס, כי לא היה מתנדב לנקותם, אך החוויה של הקלילות הזו בדייג היתה גדולה !
בהמשך מהבית כבר הכנתי לי קרסים גדולים יותר וקרסים הקשורים לתיל מתכת, כי היו מקרים של דגים הרבה יותר גדולים שיו קורעים את הקרסים מהחוט.
הדייג הבדואי היה מוציא בין יציאה שלו הביתה ליציאה, כמות דגים מיובשים של כשלשה שקי כותנה מצריים שמניחים על גב גמל ענקיים, באחד מימי חמישי הוא הוציא ברקודה שלקחנו אותה לשארם וחתכנו אותה עם משור עץ כי היא היתה ענקית, כל אחד לקח שתים שלש פרוסות בתוך קרטון של מנת קרב ובערב כבר השלל הזה טס איתנו הביתה, זו היתה מנת הדג הגדולה ביותר שאכלתי מימי.
לא יצא לי יותר להשתמש בציוד שהבאתי, כי עזבתי את הפלגה בשארם ויצאתי לשוק האזרחי.

תחזוקת כלי הצמ”ה בשארם

במשך כל תקופת שהותי הן כחייל והן כאזרח ואחרי כן בקבע ובעיקר בתחילת דרכה של הפלגה בשארם, הטיפול והתחזוקה של הציוד נעשו בדבקות, בקפדנות וברמה גבוהה ומדי יום שישי כשפעלנו בשארם, הציוד היה חוזר מדי יום בערב למחנה או בסיום העבודה ומאחר ובימי שישי הפעילות היתה קטנה הציוד היה מטופל ביום זה, מאחר ולא היו מים לרשותנו, את הגריז מנקודות הסיכה היינו מנקים בנפט או בנזין ומדי שישי היינו גומרים חבית לפחות.
טיפולי החלפת שמנים תקופתיים, ביצענו במועדם כנדרש תוך ניהול רישומים מדוייק לגבי. כל כלי וכלי.
רק טרקטור אחד התקלקל לאורך כל תקופת שהייתי בשארם, כך שהיה צורך להעלותו לארץ לתיקון וזה היה אחד מדחפורי הD-8 , כשמצאנו שבבים בהנע הימני הסופי שלו ובכמות אדירה, כללית למדנו מהניסיון כיצד לתחזק את הכלים ועם יעוץ ממשה זיו, שהיה לפני שהגיע ליחידה בסדנת הצמ״ה בצריפין 569 ושביקר מספר פעמים.
אנו צברנו מחסן חלפים והיה לנו כל הציוד לפריסת זחלים, בנינו באמצעים שעמדו לרשותנו מחסן חלפים וסככה גדולה מספיק בכדי להכיל D -9 ללא בעיה, באחד ה D – 9 מנוע ההתנעה שלו היה חלש ונזקק לשיפוץ, זלמן דויט’ש ואני שלחנו אותו לארץ וכשחזר הסתבר לנו שבוצע שיפוץ שגוי, נאלצנו לפרקו שוב לגורמים וחיפשנו לצורך הרכבתו מכווץ טבעות ובכל הסדנאות שחיפשנו חשבו שאנחנו לא שפויים שעושים שיפוצי מנועים בשטח, לנו לא היתה ברירה! ואילתרנו אמצעי להרכבה והמנוע הורכב בהצלחה.
בד D – 9 אחר! הוסר ממנו דינמו לקוי ואחד המכונאים סגר את פתח שילוב הדינמו עם שק, מפעיל אחר לא שם לב לשלט שהיה על לוח השעונים שאין להתניע, והתניע את הכלי.
כשהוחזר הדינמו למקומו, יצא הכלי לעבודה ומספר ימים אחרי כן אמר לי המפעיל כי הוא שם לב שבזווית מסויימת לפנים או לאחור לחץ השמן יורד, הכלי הוחזר למחנה ונבדק על ידי, ומצאתי בבדיקות הראשוניות כי יש אניצי חוט במסנן השמן של המנוע ואז נפל האסימון ! נאלצנו להוריד את אגן שמן המנוע, וניקינו את מסנני המתכת שבכניסות קדמית ואחורית של המשאבות כי הם היו סתומים בשק, יצרנו אטם מנייר אטימה שהיה ברשותנו, ביצענו שטיפת מנוע עם שמן הידראולי החלפנו שוב מסנן והטרקטור יצא לעבודה ועוד עבד שנים רבות אחר כך, הוא היה החדש מבין דחפורי ה D- 9 שהיו לנו 3829  66A זה היה הדגם שלו.
כמו כן שופצו על ידנו בוכנות הידראוליות ובכדי לפתוח את האום, השתמשנו במפתח צינורות עם ידית באורך כמטר וחצי כשהקצה השני היה תפוס מתחת ל ד – 200 שלנו אך עשינו זאת !
נסענו גם לטייל ובמסגרת הטיולים שעשינו הגענו גם לאבו זניימה שהיה מפעל המנגן מצפון לאבו רודס, חלק מהתנורים במפעל ההתכה עוד היו בבניה לפני מלחמת ששת הימים שבה נעצרה בו הפעילות, גם פה חיפשנו מציאות אבל לצערנו, המשחיתים כבר עברו שם ואף מחסן חלפים שהיה שם ושהיו בו חלקי ציוד קטרפילר הושמד.
לאחר תקופה ממושכת בשארם שבה ישנו באוהלים וצריפים, הגיעו קרוונים ממוזגים וחלק מהחברה עברו לישון בהם, אז כבר היה הרבה יותר נוח! וכשהיו חוזרים מפעילות בשטח לאחר יום עבודה ניתן היה לישון ולנוח כמו שצריך, כמובן שחברה כמו דנינו היו מארחים תיירות בחדרם לעיתים קרובות זה היה חלק מההווי בסופי השבוע.
זו כבר היתה תקופה שבה שרתי בקבע, כבר היה קל מהרבה בחינות בעיקר היציאות הביתה בטיסות, מישהו סידר שממרכז תובלה יהיה לי כרטיס טיסה באופן קבוע, ואילו מנציג טיסות של שארם סודר לי כרטיס נוסף שאז תמיד חייל בסדיר היה מרוויח טיסה.
תקופה מסויימת בהתחלה, לאחר הגעתנו לשארם, היציאות הביתה היו מדודות מאד, ראשית! כי לא היו כרטיסי טיסה וטיסות וזלמן דויטש ואני החלטנו לצאת הביתה עם האונייה אי דרומה שהיתה זו שהעבירה אספקת מזון ומים לשתיה מאילת, לקח לנו יום שלם להפליג ולהגיע לאילת וממנה הביתה, חזרה איני זוכר כיצד היתה.
לאחר תקופה ארוכה של שהייה בשארם, החליטו להביא סוללת הוקים ולמקמה על המצוק שמזרחית לבסיס שארם (מרש”ל) וששם כנראה היה שדה התעופה הישן של שארם, כשערכנו סיור במסגרת העבודות במקום התרברב מפקד הסוללה שעכשיו הוא מחכה למצרים! זמן קצר לאחר מכן שני מיגים או סוחויי ביצעו יועף מעל הסוללה ושארם והוא פשוט פיקשש.
בתקופה שעוד טרם ההיתי בקבע אך הייתי מוותיקי הפלגה התקיימה הופעה של מייק בראנט במרשל כך קראו לבסיס המרכזי של שארם, איתנו היתה חיילת בשם ברכה קורין, באזור מחנה מרשל בוצאו חפירות לבנית יסודות לקרוונים ותוך כדי הליכה בחברותה נעלמה לנו ברכה, שמענו את צעקותיה מתוך בור שעברנו בסמוך אליו והיא לא ראתה אותו ונפלה לתוכו, לשימחתנו לא קרה דבר.!
ביום ראשון בחזרה מחופשת שבת, מצאנו כי מרבית החיילים שלנו ושל 605 אינם והסתבר כי בשבת הם אכלו מיונז מקולקל וחיילים רבים הוטסו לצפון לבתי חולים.
יום אחד החליטו כי יש צורך בביצור האי טירן, בעזרת הנחתת בת שבע של חייל הים הועברו הכלים על גביה לאי, זו היתה הפלגה של כשעתיים עם חווית נופים מהממת, הנחתת היתה עוגנת בצד הדרומי של האי במקום שהיה בו חוף נוח לנחיתה, הורדנו את הכלים ובאחד הוואדיות הקמנו את המאהל, לצערנו לא צפינו שלעת ערב כבר עם רדת החשיכה מתחילה מדי יום סופת רוחות, וכך נוצר מצב שהלכנו לישון ובאמצע הלילה קרס האוהל עלינו, ניסינו להקימו אך לשווא בסוף חדלנו להתעקש והמשכנו לישון כשהאוהל עלינו.
מלחי הנחתת בכל פעם שהיו מגיעים, היו זורקים רימונים על הכרישים שהתאספו סביבה, הם היו מרביצים זינוק מהמים ולא יותר, כי דגים אחרים פשוט היו מוצאים את מותם מכת ההלם היתה מפוצצת להם את שלפוחיות הציפה זו שאין לכרישים.
חיילי 605 מצאו רפסודה כבדה וגדולה מעץ ומיקמו אותה בסמוך לבסיס בים והיו משתעשעים עליה, באחד המקרים היא התהפכה ומבלי שמישהו ידע פגעה בחייל בראשו הוא התעלף וטבע וכשכבר נמצא, כל הנסיונות להחיותו לא צלחו שמו היה בוכרה ז”ל.
מעט לפני השחרור מסדיר, סידרו לי עבודה כחייל בסולל בונה ומדי יום יצאתי איתם לעבודה בשטח, אני הפעלתי טרקטור אופני שגרר מכבש מרטט, איני זוכר כמה זמן עשיתי זאת אבל המשכורת היתה עצומה.
השתחררתי כאמור באוגוסט שנת 1970 וביקשתי להמנות עם האזרחים עובדי הצבא בשארם וכך הפכתי להיות אחד מהם.
בתקופה זו כבר בוצ׳ו היה המגד, ועיקר העבודה היתה בתקופה זו בא-טור כאמור, עבדתי כאזרח עובד צבא מאוגוסט עד ינואר או פברואר 1971, לאחר מכן התפטרתי נישאתי בפברואר ועבדתי במוסך נעמן בנעמן.
במקביל כבר פניתי לבוצ׳ו שהיה המג״ד בגדוד, וביקשתי לחזור כאזרח עובד צבא והוא טען שאין לו תקנים לאזרחים, ואם אני מעוניין אני יכול לחתום לקבע ולחזור לשארם, בלית ברירה הסכמתי.
ירדתי לשארם בתקוה שלא אמצא בה יותר משנה, התקופה הלכה והתארכה וכך מדי יום שישי שני, הייתי מגיע הביתה בקיץ ובחורף.
אשתי ירדה פעם אחת לבקר אותי בטיסה לשארם, שהייתי בשארם עד שעליתי לסירקין.
שנת 1973 הגיעה ובערך בתחילת השנה חזרתי לשרת בסירקין, מכאן מתחילה תקופה חדשה של שרות, שבה הגדוד היה בפעילויות שונות בצפון בפשיטות בלבנון, לי לא יצא להיכנס ולא תמיד נכנסו כלים ולכן תמיד היינו באזור הכניסה, אף עלינו עם הכלים להר דב למוצב החרמון ישנו שם לילה וחזרנו לסירקין, כך זה היה לעיתים קרובות כולל פעילות ברמת הגולן, במקרה מסויים הוזהרנו לבדוק טרקטור שפיצץ את צינור קו הנפט מעירק ללבנון, כנראה גליימר ז״ל או חלפון עשו זאת ואולי הטרקטור היה אינטרנש ממוגן שהיה ביחידה, אחר כך היתה הפעילות בפריצות דרכי חת״מ ברמה כשאנו נדהמים לראות את כמות הנחשים שהטרקטורים היו קוצצים במהלך העבודה, כמעט נחש מתחת לכל אבן שהוזזה, ללון לנו בחומה במשך כל הפעילות הזו.

לירושלים בכדי להכין את התשתיות למצעד שנערך במאי.

התמקמנו במחנה שנילר במבנה ארוך שבחלקו המזרחי ישנו הנגדים והקצינים בחדר נפרד ובחלקו המערבי המפעילים החיילים.
כך התחלנו להכשיר שטחי חניה במקומות שונים בעיר, שבעיקרם היו שטחים עזובים מלאי פסולת בנין ואשפה אחרת, שטח 15 , 16 כך הם כונו וכך הלאה, שטח 16 היה קרוב למאה שערים בצד המזרחי של השכונה, שם גם מיקמנו את הכלים וקרון המכונאים ואוהל שהיה מיועד לשומרים, כמובן שהמפעילים לא שמרו בטיחותית!.
נערות שהתלהבו מנוכחות חיילים בסמיכות למאה שערים, היו מגניבות לחברה קפה עם טיפות של מי וורדים, זה היה מבושם וטעים אבל החברה הסריחו כמו זונות, הנערות היו יוצאות ממאה שערים ומגלגלות את החצאית בחלקה העליון על מנת שלא יראו דתיות פרטים נוספים אין לי ובטח שהיו !
יום אחד היה צורך להחליף ציפורן רוטר באחד הכלים, התחלתי להכות על פין הציפורן על מנת לשולפו ממקומו ולפתע התערב ניסים טולדו וביקש לעשות זאת, לאחר שהחל להכות על הפין ראיתי שכך לא נסיים! והסברתי לו שזה לא מסמר בנגרות, מכה צריכה להיות מכה! אחרת הפין לא ייצא, ניסים התכופף ובמכה הראשונה הכה על ידו וכשהתרומם מההלם, חבט ראשו ברוטר ואיבד את הכרתו וכמובן פונה לבית חולים.
באותה השנה ירד שלג בירושלים וכמובן העבודה הופסקה והדחפורים האופניים כמו 824, טורנו דוזר ומפלסות, עסקו בפינוי צירים עבור עירית ירושלים, ובאחד האתרים בגבעה הצרפתית ישב יוסי וורצמן המג״ד הקודם בחלון ביתו והוא רואה שהטורנו, מפנה שלג במקום שלזכרונו יש בו אי תנועה והמפעיל לא ראה שלמעשה הוא עוקר אבני שפה, כמובן שיוסי ירד והסביר למפעיל איפה הכביש ולא אי התנועה.
העברנו את הכלים לשטח בסמוך לגבעה הצרפתית ובסמוך לנו התמקמה לה פלוגת הצמ״ה של גדוד 601, כמובן שהיתה תחרות סמויה ביננו לבינם, אך במקרה אחד שזכור לי הוכחנו ידו של מי על העליונה לפחות מבחינת תחזוקה, לנו היתה תרגולת ברורה כיצד מחליפים צמיגים בדחפור אופני 824, אצלם היתה תרגולת משונה שבכדי להוריד צמיג מטבור ההנע נוסעים עליו כשהוא ללא אויר, כמובן דבר שמבטיח נזק חמור ביותר לצמיג, לנו היו אמצעים מיוחדים לפרוק והרכבה הכוללים חולץ הידראולי מתאים ואמצעי חדש לניפוח שאנחנו (אני) פיתחתי, היה צורך להחליף בדחפור שלנו שני צמיגים קדמיים שחוקים וזה נפל בדיוק כשלהם ארע התקר בגלגל כך שהכלים עמדו בסמיכות אחד לשני, הם פרקו את הצמיג בפרק זמן ארוך מאד כולל הרכבתו ללא אמצעים, ואנחנו תוך פרק זמן של שלושת רבעי השעה החלפנו שני צמיגים בצורה הטובה והבטוחה ביותר כשפעולת הניפוח העיקרית להושבת הצמיג על ההנע ואטימות סביב סביב הטבור נעשתה על ידי מתאם הניפוח שפיתחתי.
חלף עוד פרק זמן עברנו ללון במחנה גבעון ולאחר שהסתיימו עבודות העפר בירושלים חזרנו לסירקין.

חזרה לגדוד לאחר סיום ההכנות למצעד.

המשכנו במשימות שונות כולל הכנת בסיס הצליחה בזיקים והכנת בריכות התרגול של גשר הגלילים של לסקוב בפלמחים, תרגילים שונים בנושא צליחה כמו התרגיל בסכר הרואיפה שם טבע אחד מדחפורי    הD – 8 כשאשתר ז״ל הפעילו, לאחר התרגיל הטרקטור הועבר לסדנה בצריפין והוחזר ליחידה אחרי תיקון, אני במהלך טיפול לטרקטור כשראיתי כי האטם סביב מכסה השסתומים דולף, פתחתי את המכסה ואז התגלה כי כל המנוע מלא חול ולא בוצעה בו שטיפה כראוי לאחר שטבע, כמובן שהמנוע נשטף לא רק בנוזלי ניקוי, אלה גם בפעולה עם שמן שטיפה מתאים.
כללית זו היתה תקופה של פעילויות מגוונות רגילות ברחבי הארץ וכך הזמן זחל לו עד אוקטובר 1973.

כניסות ללבנון

לכל הפשיטות יצאנו עם נ״נ ועגלה נגררת שהפכתי אותה למחסן כלי עבודה ומקום לארגז הכלים שלי של קטרפילר, כמובן שהיו שם גם אמצעי בישול מסירים ועד מחבתות ומנות קרב, קפה וגזיה גדולה.
החלטתי שהנ״נ אינו מזווד כמו שצריך ושרטטתי את חלקו האחורי של הנ״נ כשהוא עם ארגזים לחלפים וציוד, הנ״נ נשלח ליפתח של לסקוב ושם הכינו לנו את הנ״נ ממותקן עם ארגזים כפי שביקשתי, הוספנו עוד שני ארגזי מתכת משני צידי ארגז הנ״נ על הספסלים והיה לנו נ״נ מוכן לפעילות כנדרש ככתק״ל.

העבודות בזיקים

אתר בסיס הצליחה העתידי, היה ממוקם קרוב לחוף הים בבוסתן עצי פרי נטוש מהתקופה שהיה מיושב על ידי ערבים, התחילו לחפור במקום בכדי ליצור בריכות לתרגול בעזרת מחפר ודחפור שהיה מפנה את השפוכת שהוצאה על ידי המחפר מהקרקעית, אך מי התהום הפריעו למהלך העבודה וגבי ואני נסענו לחברה להנדסה על מנת לבדוק אפשרות רכישה של משאבות בוץ מופעלות באויר דחוס המסופק ממדחס שהיה לנו ביחידה, המשאבות נרכשו או אפילו נמצאו למעשה זרוקות במצל”ח והן הורכבו בשטח על ידנו וניקזו את מי התהום שכל הזמן עלו בתוך החפירה הענקית שהיוותה דגם של התעלה לצורכי תרגולי צליחה של גשר הגלילים שנעשו בה בהמשך, על הפעילות באתר היה ממונה ניסים טולדו יחד עם מטס שמחה שהיה נהגו.

מלחמת יום הכיפורים.

שבועים לפני המלחמה היתה כבר איזו שהיא כוננות ועם קסדות ביד מסתובבים בסירקין אין יציאות הביתה כמעט, למי שאמר שלא היתה כוננות! ושזאת היתה הפתעה?
כשבועיים לפני מלחמת יום הכיפורים אם איני טועה ! נתבקשה היחידה לשלוח חוליה טכנית לבדוק את כלי הצמ״ה של גדוד 271 שפורק, גבי אלעד ואני נרתמנו למשימה, לא היו לנו כל נתונים איפה הכלים נמצאים והמקום שבו התחלנו לפי ההנחיות שקבלנו, היה בביר חסנה והמקום היחידי שנאמר לנו שבו נמצאים מספר כלים, הגענו לכניסה לביר חסנה ומצאנו ממש בסמוך מספר כלים שבדקנו, המפעיל של הדחפור 824 (כנראה אבי בן זקן) הוא ציין בפני כי הוא שומע רעש מהסרן הקדמי, בדקתי ומצאתי חופש עצום שבין הסבבת לעטרת ומיסבים הרוסים, הכלי הושבת מידית עם הוראה מפורשת שלא להזיזו בשום אופן ולהזמין מוביל עם כננת שיפנה אותו לארץ.
מביר חסנה המשכנו לרפידים, איני זוכר אם באותו יום המשכנו! אך ברפידים, קבלנו העתק שמש של אזור התעלה, מהגש״ח בקטיה כמדומני וצפונה, סימנו לנו איפה נמצאים הכלים, צריך רק לזכור שהעתק הזה היה צילום של מפת סיריוס המפורסמת כנראה, (העתק המקורי הזה נמצא ברשותי) את יתר העדכונים היכן כל כלי נמצא עשינו מתשאול של אנשים בשטח.
כלי ראשון היה D – 6 שהיה בדרך עפר שנפרצה מכביש האורך(מבדיל כרטיסן) לכיוון מערב וכשני ק״מ ממנו ומהגש״ח בקטיה.
משם המשכנו ונכנסנו לציר עכביש, כשאנו מסתמכים על העתק שקבלנו! פנינו בצירים לכיוון צפון כנראה דרכי חת״מ מכוסות בחלקן בדיונות ושלא עבר בהן רכב כבר תקופה ארוכה, פנינו לכיוון המוצבים, שם מצאנו מספר כלים נוספים כמו מפלסת ודחפורים שונים שעבדו על הדרך הפלסטית שבאזור הביצות.
היה זה מסע ניווטים הזוי, שעד היום גבי אלעד מנסה להבין איך היה לשני אנשים וללא אמצעים נוספים, האומץ והיכולת להגיע ולהשלים את משימתנו במלואהובמרחב שכלל לא היכרנו.
במוצב בודפשט שהיה האחרון בסבב הזה פתחנו את ברז הדלק של ד-8 שהיה במוצב ושהמפעיל סגר אותו כנראה בכוונה, זאת כדי שיהיה לו תרוץ להכריז שהטרקטור מקולקל וכך יוכל לצאת הביתה, הכלי הותנע ומשם בחזרה לבלוזה והביתה לסירקין המשימה הושלמה.

הגדוד יורד לסיני (זהו מלחמה !)

עם מובילים וציוד נוסף, יורדים בנסיעה לציר עכביש ושם בצד הכביש הזרוע כלים פגועים, הן שלנו והן מצריים המשכנו והקמנו מחנה בצד שמאל של הכביש, חפרנו עמדות לציוד, פרסנו רשתות הסוואה ונכנסנו לשגרת המלחמה, שכנראה כבר החלה לשכוך כי לא יצא לנו להיות תחת אש מאותו הזמן שהגענו והלאה, פרט למקרים בודדים בהמשך.
הגדוד ירד לסיני מצויד בשני רכבי נ״נ ככתק״לים, אחד של נאג׳י ואחד שלי הגורר עגלה עם חלפים, כלי אוכל, ומזון ועם ארגז הכלים הכבד של קטרפילר, משאית D400 , ג׳יפ המג״ד וטנדר D-200 כשמאחוריו נגרר עוקב מים (גדוד ?!).
בוקר ראשון, התגלחת הראשונה שיצאה עם גולדמן ושאמר שאין לגדל זקן בגלל האב״כ.
לאחר פרק זמן של שהייה במקום זה עזבנו אותו והעברנו את המחנה  מדרום וסמוך למוצב לקקן ההרוס בצומת עכביש וציר לקסיקון, ולאחר מספר ימים ותקופה קצרה בציר עכביש התחלת פעילותינו בשטח.
בשלב מסויים, כנראה ב 31/10/73 ,החליטו לסתום את התעלה על ידי שפיכה ודחיפת חומר לתוכה ובנקודה שהיתה כחמישים מטר ממוצב ישראלי שנטחן (מצמד) שם על ידי המצרים והחצר שממנה בוצעה הצליחה, אנחנו קלומיטי ואני והנ”נ חנינו בסמוך על כל מקרה שתתהווה תקלה, ישנו במקום כי העבודה בסתימה לא עצרה לרגע והיה חשוב ליצור גשר יבשתי בין סיני למצרים.
לאחר כמה ימים התחילו להביא דוברות פלדה שהיו בנמל תל אביב או נמל יפו, אנחנו פערנו בהן חורים בעזרת מבערים ופינות של הטרקטורים שנחבטו בהן, מילאו בהן חול ודחפו אותן לתעלה, בצילום אויר שהובא למקום התברר כי החומר שאנו דוחפים נשטף על ידי הזרימה שקיימת בתעלה ולכן החליטו להתחיל לעבוד מהצד השני אם כלים של יחידה אחרת, ובצד השני היו גושי בטון ואבן שרק עזרו לסתימה מהצד השני.
בחצר המפורסמת כשהגענו לראשונה אליה, מצאנו יעה 988 מושבת בגלל פגיעה במצנן חשבנו שזו הפגיעה היחידה, אבל לאחר שסתמנו את חורי הרסיסים במצנן ומילאנו מים התברר שראש המנוע סדוק כי הוא הופעל ללא מים והתחמם, מתחת למושב גם מצאנו נעוץ זנב של רקטה אנטי טנקית.
במהלך הסתימה ירד אחד הזחלים של D – 8 ממסגרת הגלילים כלפי גוף המכונה, סיפור שגרם לעיכוב של כמה שעות עד שהצלחנו להעלותו למקומו.
בוקר אחד מוקדם ואנו ישנים קלומיטי ואני בנ״נ, נשמע רעם אדיר זינקנו ממקומנו על מנת לתפוס מחסה והתברר לנו שזחלמי הנ״מ ביצעו ניסוי כלים.
מדי בוקר בערך בחמש שש קלומיטי ואני היינו חולטים קפה ומזמינים את המפעילים ללגום, למזלנו חבילות הקפה שקבלנו היו מסוג מעולה כי בעורף לא היה מענין איזה סוג לשלוח העיקר שיהיה קפה! כך שאנו היינו מצויידים בכמה קילוגרמים של המשובח הזה.
מכיוון והגדוד ירד לסיני עם מעט מאד רכבים והיה צורך לשנע את המפעילים אל אתר העבודה וממנו בחזרה, הוחלט להתחיל לחפש רכבים מכל הסוגים על מנת להגדיל את סד״כ הרכבים שלנו, חיפשנו בכל מקום אפשרי ונאג׳י שהיה אלוף בתחום אחל להשמישם, אמנם חלק מהם היו במצב נסיעה והתחלנו לנוע בהם! הרכבים היו משאיות זיל מסוגים שונים, ג׳יפים, כשלשה מכליות תדלוק ואחת מהן אף עם בנזין כחול מצרי שאני מצאתי סמוך מאד לאתר הצליחה והסתימה.
כשהגענו בפעם הראשונה לחווה הסינית ולפני שנכנסנו לתוכה, פנינו לדרך שמאלה שהוליכה לכיוון התעלה, המבט מהדרך הזו על כל המרחב צפונה לדרך, היתה בקעה שהשתרעה על כל המרחב שבין ציר לקסיקון ומערבה עד לתעלה, הציוד המצרי שהיה מפוזר בבקעה הזו כלל טנקים, טילי sa , תותחים, משאיות ציוד וכד׳ ובכמויות מטורפות, בצד הדרך עמדה משאית ללא כיסוי מלאה בקופסאות מתכת שהכילו גבינב בולגרית כאילו והם התכוננו לשהות במקום זמן רב! פשוט לא נתפש גבינה בולגרית ?.
צפונית לחווה הסינית בהמשכו של כביש לקסיקון היה הגבול בו נמצאה הארמיה השניה של המצרים, גם שם היתה דרך עפר מלקסיקון מערבה אל התעלה, לאורך קו הגבול הזה הורמה סוללה על ידי הטרקטורים שלנו.
בקטעים מסויימים ניתן היה לראות את החילים המצריים יושבים בעמדות על גבי סוללה שהם כנראה הרימו.
ובחזרה לחווה הסינית, כשנכנסנו אליה באחת הפעמים הראשונות, מצאנו משאית יונימוג והחלפנו לה גלגל על מנת לגרור אותה למחנה שלנו וכמו כן היה שם טנק מצרי שפרס זחל וננטש שלם, חיפשנו בו משאבת תדלוק חשמלית שהיתה מורכבת על גבי חביות לצורך התדלוק ושהיתה להיט אך איני זוכר אם מצאנו ,למרות שמאוחר יותר היו לנו שתיים.
תקופה קצרה לאחר, מכן החלו בעבודה על תעלת נ״ט מציר לקסיקון מזרחה לכיוון כביש טסה בלוזה, גרשון היה אחד האחראים על הביצוע ועשה זאת ברצף מבלי לעזוב את השטח, כי הדחיפות לסיום היתה גדולה מאד, עבדו שם מגרדות ממונעות ודחפורים כך שמספר רב של מפעילים שהה במקום וגרשון היה דואג לכל מחסורם ובעיקר האכלתם והיה דואג לתבשילים כל הזמן, יצא לי לבקר במקום מספר פעמים למרות ששהיתי בעיקר סמוך לסתימה בתעלה.
באחד הימים נמסר לנו על D -8 עם בעיה הידראולית סמוך לכביש טסה בלוזה דרומית לטסה, כשהגענו למקום פתרנו את הבעיה ההידראולית ומצאנו, שבקבוצת הכלים הזו נמצא גם דחפור D – 8 מדגם חדיש ביותר ועל גבי אחת מידיות ההיגוי שלו, מצאנו לוח קרטון שנכתב עליו על ידי בעל הכלי כי הוא אב שכול והוא מבקש שישמרו עד כמה שאפשר על הכלי, כשהכנסתי אותו לרישומי מצאתי כי הגיע זמנו לביצוע טיפול 1000 לכלי וכשחזרתי למחנה! הזמנתי את כל מה שנדרש מבחינת מסננים לצורך ביצוע הטיפול ורק אציין שהמסננים של השמן והסולר כבר היו כמכללים ללא בתי מסנן (קרטריג׳), כשהגיעו החלפים הנדרשים בוצע הטיפול והטרקטור הועבר לחווה הסינית לאחר מכן, ונרשם על גבי קרטון נוסף כי לטרקטור בוצע טיפול 1000 על ידי גדוד הצמ״ה המטכלית 573 בתאריך 16/11/73 , זמן קצר לאחר מכן התבשרתי כי הטרקטור הוחזר לבעליו ונשלח לארץ.
באותה הזדמנות! כשביקרנו את הטרקטור הזה דרומית לטסה ליד הציר, גם התקלחנו בפעם הראשונה במקלחת שדה שהיתה ממוקמת במקום, דיווחנו עליה כמובן והחברה בקבוצות הגיעו להתרחץ.
כשישבנו בסמוך ללקקן החליטו להתחיל להוציא חברה הביתה ל 24 שעות, אני וגרשון החלטנו שאנו לא יוצאים ל 24 שעות כי אין בכך טעם רק הנסיעה הלוך ושוב גוזלת את מרבית הזמן, בסוף כשנוכחו שאנו מתעקשים ויתרו ונתנו לנו 72 שעות איני זוכר אם זה היה בטיסה, אבל כמעט בטוח במשאית D – 400  באותה היציאה, פגשתי את בעלה של אימי שגם קבל חופשה והחלטתי לנסוע כשאחזור לבקרו במאהל החטיבה שלו שהיה על ציר הג׳ידי מול הארמיה השלישית וכשחזרנו כך עשיתי ונסעתי לבקרו.

חציית התעלה והמעבר למצרים אחרי פאיד.

אם סיום העבודות השונות במרחב שבין שתי הארמיות המצריות, הארמיה השניה בצפון והארמיה השלישית והנצורה מדרום, התקפלנו ועברנו לצידה השני של התעלה אל מעבר לפאיד ודרומה לה בכביש המוביל אל הצומת של כביש סואץ קהיר, מספר קילומטרים לפני הצומת מצידו השמאלי של הכביש מפאיד, הקמנו את המאהל החדש שלנו במצרים.
חפרנו עמדות לרכבים והציוד וכן הוקם מאהל, בשלב זה כבר היו תחת פיקודו של הגדוד מספר רב של כלים שגדל עוד יותר עם המעבר למצרים, בסופו של דבר סד״ק הכלים הגיע ל 51 טרקטורים מסוגים שונים.
ברשותי (וגם כיום) היה פנקס בו רשמתי מדי יום את כל הפעילות שבוצעה, קווי התחזוקה שלנו היו מחולקים לשנים, זאת מאחר והיו לנו שני רכבי נ״נ, האחד של נאג׳י עם יוסי מרדכי באחד וקלומיטי ואני בשני.
נאג׳י נע בקו שכלל את ג׳בל עתקה וציר קהיר סואץ מהצומת עם הכביש לפאיד ובסיסיו, הקו השני כלל את הציר מבסיסינו לכיוון פאיד עד לצומת פאיד סואץ, ואל סוללות הטילים שהיתה בדרך אל תעלת המים המתוקים ותעלת סואץ שמזרחית לה, ולאורך התעלה עד קרוב לעיר סואץ ונקודת העברת האספקה לארמיה השלישית המכותרת, מהתעלה מערבה בדרך עפר לאורך מטע של קני סוכר אל כביש פאיד סואץ ואל העיר עצמה, ולתחנת הרכבת של סואץ בצומת פאיד סואץ ואל הקזינו שם ישב ופיקח על הציוד הפועל בסביבה ניסים טולדו וגרשון הלמן וממרכז העיר סואץ והקזינו אל נמל סואץ ועדביה מדרום לה.
לאורך התעלה ישבו במוצבים קטנים חיילי צנחנים, ופיקחו על הנעשה מצידה השני של התעלה בארמיה השלישית, ליד אחד המוצבים שבקטע הצפוני של התעלה שעליו פיקחנו, היה מצבור של כלי צמ״ה מצריים והמדהים היה! כיצד הצליחו עם כלים שכאלה לבצע את כל הפעילות ההנדסית ועבודות העפר לאורך התעלה? הסוללה לא נמוכה היא גבוהה מאד בכדי להשקיף בבטחה על הכוחות שלנו שישבו לאורך התעלה בסיני.
היו קטעים קטנים שלא היתה בהם סוללה וטרקטור D – 8 עם מפעיל שלנו היה סותם את הפרצות הללו בכדי למנוע מהמצרים שבצידה השני של התעלה להשקיף עלינו, יום אחד כשהתחיל בביצוע המשימה הוא ראה שני מצרים מסתכלים עליו ומרוב בהלה הוא קפץ מהטרקטור מבלי להוציא לביניים ולעצור, הטרקטור המשיך בנסיעה והוא כשהתאושש קפץ עם מקל והוציא לביניים והמכונה עצרה, לחייל הזה היתה הרגל הרגיז את גבי אלעד (הקח”ש) כי בכל פעם שהיו אוספים אותו בכדי להביאו למחנה, הוא היה מביא נשקים מצריים שמצא וגבי היה צריך מדי פעם לארגן משלוח לנקודת איסוף שלל, החייל היה ממושקף בלונדיני וכנראה רומני או משהו ועד היום איני זוכר את שמו.
חלק מכלי הצמ״ה שהיו מפוזרים בשטח או במצבור המוזכר, הועברו בסמוך לבסיסנו בניהם היה דחפור אחד מקביל ל D – 7 ומפלסת שהיתה לה דוושת מצמד מוזרה, שניהם היו במצב פעולה אך לא הופעלו על ידנו.
כמות המשימות שהגדוד ביצע היתה גדולה מאד, ועמדו לרשותינו גם הרבה כלי צמ״ה אך לא היו מספיק מפעילים, לכן מישהו הגה רעיון שכל מי שיתפס מפעיל כלי צמ״ה במוצבים, ילקח שמו ויעבירו אותו אוטומטית להנדסה, איני זוכר אחד כזה שנתפס והיה אחר כך בפעילות אצלנו.
בין המפעילים גם היו אנשי מילואים שפעלו איתנו, אני זוכר חלק מהם והם זוהו גם בתמונות שצולמו במספר מקומות..
יוסי מרדכי באיזה שהוא שלב מצא גורת כלבים ואימץ אותה וקרא לה “סעדתי”, הכלבה הזו הלכה וגדלה וכשעברנו למצרים לא הסתפקה בלוף וגולש שנתנו לה והיתה נעלמת בכדי לאכול מגופות חיילים מצריים בשטח, כללית ליוסי ולנאג׳י זה לא הפריע במיוחד הגילוי הזה.
הבקרים זכורים לנו בעיקר מכיוון ושחי – חי שהיה מש״ק מבצעים עד כמה שזכרוני אינו מטעני, היה מתרוצץ בפיג׳מה בכדי להעיר את החברה שהיו אמורים לצאת לפעילות.
היו כמה קטעים מעניינים בזמן השהייה באתר הזה, כמו השמועה שעשתה לה כנפיים שאצלנו יש טבח טוב ואוכל טוב וברן שהיה מפקד הכוחות באזור, הזמין את עצמו לארוחה אצלנו, היתה כמובן התרגשות גדולה והכנות באזור המטבח וחדר האוכל, בהגיע הזמן התכנסו כולם לארוחה ולפתע ברן ביקש מגולדמן המג״ד לקרוא לטבח וכשמולא הטבח הגיע, וכשכולם נועצים מבטים סקרניים! הוא שאל אותו מאיפה השיג כבד ברווזים או אווזים והאם החברה צדו אותם? למרות האיסור לגעת בבעלי החיים של הכפריים והוא הצביע על צלחתו, מולא אמר לו המפקד זה לא כבד כמו שאתה חושב זה כבד מדומה מחצילים, וכמובן תדהמתו של ברן היתה גדולה וגם תודתו על ״ההזמנה״  והארוע עבר בשלום !
בדיעבד התברר לי כי נאג׳י היה מבצע סיורים מדרום לבסיס, נו כהרגלו! ושם היה כנראה מחנה אספקה מצרי נטוש והוא היה מביא משם קרטונים עם סרדינים מרוקאים וקופסאות בשר משומר, ולי הוא לא נתן אפילו קופסה אחת והיה מזמינני כשערכנו מפגשים לארוחה ליד סוללת טילים שהיתה צפונית לסואץ, שם הוא היה פותח סרדינים ולוף צה״לי או בוליביף מצרי, עושים חביתות עם בצל ומטגנים את הלוף ועל מציות צה״ליות שמאד אהבתי בניגוד להרבה חברה אחרים.
גרשון הלמן וטולדו ניסים היו אחראים כאמור על כל הפעילות שהיתה באזור סואץ כשלפני גרשון עשה זאת טולדו מסתבר, והוא ישב בקזינו של סואץ לגרשון היתה חיבה יתרה לשום! ומאחר והמצרים משתמשים בכמויות גדולות של שום, הרי שבכל בית היתה חבילת שום תלויה במרפסת, אבל בכל בית שעברנו בתקווה למצוא שום לארוחות שלנו, לא מצאנו כי גרשון רוקן את כל מלאי השום של סואץ וכמובן בחלק הכבוש וסביבתו, כל חושה כל מבנה שהיה בסביבה היה ריק משום.
לעיתים ההיתי מבצע שינוי בקו ונוסע דרך כביש קהיר סואץ מסיבות תחזוקתיות שונות, באחת הפעמים עליתי לג׳בל העתקה כי הודיעו שהתהפך שם יעה זחלי 955 , ותוך כדי עליה בדרך שנפרצה לפיסגה ובזוית מדהימה! התברר לי כי ההילוך הראשון בממסרת הנ״נ שלי נוטה לקפוץ, כי נעילת ההילוך בממסרת היתה פגומה וכל העליה החזקתי את ידית ההילוכים בכדי למנוע ממנה לקפוץ, הגענו לפסגה! שם ישבו צנחנים שהונחתו במסוקים והטרקטור שכב בשדה מוקשים על צידו ופונה לאחר מכן לבסיסנו.
בכל האזור שהיה מיושב לפני כן בפלחים מצריים נותרו מעט מאד מהם ולאחר שצ״הל הגיע, חלקם המשיכו לעסוק בגידול ירקות שונים, שם ראיתי לראשונה כרוב ענק בגודל של גיגית כביסה פשוט מדהים בגודלו ולעומת כרובים שמוצאים בשוק.
הגענו גם לנמל עדביה, כי משם משאיות מרצדס רכינות שנשלחו לארץ בזמן המלחמה היו מועמסות בחצץ לצרכי הסתימה וסלילת הכביש על הסתימה שחיבר את אסיה ואפריקה (סיני מצרים).
באחת הפעמים שהיינו סמוכים לנמל סואץ ראינו אדם מסתובב סמוך אלינו לבדו עם מכשיר אלקטרוני בידו, הוא רק לא שם לב שהוא מסתובב בתוך שטח שהיה זרוע בפצצונות נפל שנפלו מפצצת מצרר הוא הוזהר ונסענו משם, משוגע !
באחד מסיורנו לאורך התעלה בקטע הצפוני שלה במקום בו אותו מפעיל ברח מהטרקטור, ביצענו סיור מתוך סקרנות על קטע הסוללה והתברר כי מצידה השני של הסוללה כלפי הארמיה השלישית יש דרך עפר לאורכה, ראינו שם גופת חייל מצרי בשלבים של התייבשות וריקבון הוא היה גבוה מאד וכנראה סודני כי עורו היה מאד שחום, לא נעים !
באחת הנסיעות לכיוון צומת פאיד סואץ עצרה אותנו המשטרה הצבאית, כובעי פלדה חבשנו, כי ידענו שגורודיש שהיה אלוף הפיקוד, פקד שנסיעה בנ״נ מחייבת קסדות על הראש וכמו כן הוריד את מהירות הנסיעה המירבית לשישים קמ״ש, עצרו אותנו כי נסעתי יותר ואיני זוכר כמה! נסענו מספר רכבים לקרון ליד נקודת חלוקת אספקה ושפט אותי איזה קצין לשבועיים ריתוק שאותם ביצעתי! כי בלאו הכי זה היה זמן שבו לא יצאתי, לאחר מספר שבועות הודיע לי גבי אלעד שפסק הדין בוטל כי לקצין לא היתה סמכות שיפוט תעבורה.
חיפוש מציאות היתה אחת הפעילויות שלנו במסגרת סיורי התחזוקה של הכלים, ובאחד הסיורים נסענו לשדה תעופה נטוש בדרך לפאיד כיברית שמו ובדרך אליו, היו מחסנים של הצבא המצרי לא הסתובבנו הרבה אבל משם נאג׳י או יוסי הביאו מנועים של ז’יל ימיים נאג׳י התאים אותם למשאיות שלנו ואחרות שהשתמשנו, המנועים הללו שהיו בארגזים היו מיועדות לסירות הצליחה של המצרים כפי שהתברר והם הותאמו כך שמערכת הקרור שלהם היתה מקוררת במי ים וכן מערכת הסיכה של המנוע, נאג׳י ביטל את המערכות האלה והחזיר את המנועים למצב שימוש במשאיות.
בשדה התעופה בכברית לא מצאנו דבר ומשום מה יתכן והיה נטוש כבר לפני המלחמה, כי לא נראו שם מטוסים פגועים או סימנים שהצביעו שהיה פעיל.
ישנם כאלה שבמקרה גילו אתרים של אמצעים מצריים, כמו אותו נהג שהלך לעשות צרכיו ליד אתר של חייל האספקה שלנו בדרך מפאיד אלינו (בסיס מזון), הוא צעד כמה עשרות מטרים בגיא קטן התיישב וכשהציץ מעבר לכתפו ראה דלת גדולה בצלע ההר או הגבעה, כשסיים ניגש פתח אותה וגילה מחסן ענק של שקי אורז ומזון אחר, עד כמה שהסיפור הזה נכון איני יודע, אך כל הזמן אמרו שכל תקופת שהותנו במצרים אכלו אורז מהמחסנים האלה, לך תדע !
בחלק מסיורנו הגענו גם לכלים שהופעלו באתרים רחוקים יותר מאלה שפעלנו בהם, וצפונית לנו בדרך לאיסמאליה ובמוצבים שהיו מול הצבא המצרי, בביקור באחד מהמוצבים האלה התנענו D – 9 ומנוע ההתנעה שלו, משמיע רעש כאילו אנו יורים, המצרים ששמעו את הרעש הזה החלו לירות צרורות מעל ראשינו, כמובן שלא היה סיכוי שנפגע מאחר ונמצאנו מאחרי סוללה שהרימו שם וזאת הפעם היחידה ששמעתי כדורים שורקים מעל ראשי.
במקרה אחר של נסיעה לאתר צפונית לנו בדרך ל 101 ובתוך השטח, ראינו משאית זיל מהדגם החדיש ביותר שהיה לצבא המצרי כאשר פשוט מישהו ריסס אותה בכדורים ונגרם לה נזק למנוע שלא היה ניתן לתיקון וחבל! היא יכלה להביא לנו המון תועלת פשוט השחתה !
בשלב מסויים שעד החתימה על ההסכם בקילומטר ה 101 התחלנו לצאת לחופשות, בתחילה נסענו לרפידים ומשם בטיסה לארץ וכך גם חזרה ויותר מאוחר בהרקולסים משדה התעופה של פאיד, טיסה בהרקולס כמוה כטיסה בנגריה צלצולי פעמון, ומוטות קישור שנעו ימינה ושמאלה מעל ראשינו, המטוס על הקרקע נוסע לאחור בכדי לחנות במקום שיועד לו ועוד כהנה וכהנה, מכיוון ותקופת שהותנו במצרים הלכה והתארכה, לחיילים השימורים כמו גולש, לוף וסרדינים נמאסו ובצה״ל הוחלט לגוון והחלו לספק עוף מכובס בקופסת שימורים, דג מקרל בקופסה, היו מוצבים לאורך התעלה, שהצנחנים כבדיחה יצרו דיפון לעמדות משימורים מאוסים.
באחד המוצבים לא רחוק מהעיר סואץ על גדות התעלה התנהלה העברת מזון ומים לארמיה השלישית המכותרת ומשאיות של האו”ם היו מעבירות מאזור שבשליטת המצרים את האספקה שהיתה מועברת אחר כך לנגמשים אמפיביים של הארמיה לצידה השני של התעלה בסיני.
גשמי החורף הראשון במצרים! המצרים אמרו שבאו היהודים והביאו איתם חורף גשום במיוחד.
אצלי בבית חנה עם טל הקטנה בדירות בביאליק בקרית אונו ישנות ובחוץ מבול אימים, הכלבה שהיתה לנו ועברה איתנו עוד מעכו החלה לנבוח וכשחנה קמה היא גילתה כי הבית מתחיל לצוף במי הגשם, היא התקשרה מטניה השכנה למועצה ושלחו חברה שהעמיקו את התעלה שעשיתי לפני כן אל מסביב לבית וערמו גם סוללה בצד הכביש על מנת שהגשם לא ינוקז אלינו.
כשאני הגעתי לחופשה העמקתי עוד את התעלה.
לאחר שהות ממושכת במצרים, ארזנו את מטלטלינו ואת כל הציוד שהצטבר כולל כלי הצמ״ה של היחידה והמגויסים, עזבנו את הבסיס בדרך פאיד ומזרחה לכביש קהיר סואץ חצינו את התעלה על הכביש שיצרו על הגשר היבשתי שסתמנו על תעלת סואץ ונסענו לרפידים ומזרחית לה, לא רחוק מהמזבלה האזורית שבטח לא תרמה כפי שנודע אחר כך לנוחיותנו.
הבסיס, סוללה נמוכה סביב למחנה הכניסה מהכביש במזרח לאורך הסוללה המערבית אוהל המפקד, חדר האוכל מגורי נגדים וקצינים ומחסן חלפים.
ליד הסוללה הצפונית התמקמה פלוגת הצמ״ה של גדוד 601 שסופחה אלינו, לאורך הסוללה הדרומית מספר אוהלי מפעילינו וקרונות של גרשון, נאג׳י ואחרים.
מאחרי הסוללה של פלוגת 601 , נתחם שטח אליו הביאו את כל כלי הצמ״ה המגויסים שפעלו במלחמה חלקם תקינים וחלקם מקולקלים.
לאורך כל השבוע היו מגיעים מובילים שלקחו ציוד מגויס לארץ לבעליהם, חלק קטן מהציוד נשאר בסיני והחל בפעילות עבור צה״ל ככלים שכורים כמו ה D – 9 של בראשי מירושלים.
הדחפור הזה שוחרר מגיוס ועבר לעבוד סמוך לפידים, לאחר כשבוע בא אלי המפעיל ואמר שהמנוע דופק, מאחר והכלי היה לפני כן בחזקתנו אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שזו בעית מנוע, כי במעקב רצוף שלי על הכלים אני בודק בדרך משלי נוכחות שבבים מיקרוניים בשמן המנוע.
נסעתי עם המפעיל אל הכלי בדקתי שוב את שמן המנוע שנמצא תקין, בקשתי שיבצע התנעה כשמפתח 3/4 בידי, פתחתי אחד אחד את מרססי הדלק ובהגיעי אל מרסס הפגום הרעש חדל, אמרתי למפעיל! ראית זו לא בעית מנוע יש מרסס דלק פגום, המפעיל כמובן נרגע ואמר שאין לו מרסס דלק כזה ומאיפה ישיג אחר? ועד שיסע לארץ להביא כמובן חתיכת סיפור, אמרתי לו תראה! לי יש במלאי מרססים כאלה כמעט בטוח, ואני השאיל לו אחד בתנאי שיביא לי מיד עם חזרתו מהארץ אחד אחר כי עד כמה שאני ידעתי לא היה במלאי קטרפילר מרססים, הוא הבטיח שיעשה זאת רק שאדאג שימשיך לעבוד וזאת עשיתי.
המפעיל המשיך לעבוד עם מרסס שהחלפתי לטרקטור והביא לי מרסס חדש באריזה אחר, כשבוע לאחר מכן הופיע אחד מהאחים בראשי עם קרטון מלא בוויסקי פירות יבשים ופיצוחים ושאל היכן אני, כשמצא אותי רצה לתת לי את הקרטון, הסברתי לו שעליו למסור את הקרטון באוהל המפקד כי לי אסור לקחת מתנות וכך עשה אחרי שהודה לי על פועלי! כמובן שאחר כך כמובן נערכה חגיגה על הכבודה הזו הוויסקי הלך לבלי שוב למישהו.
חייל חמוד היה לנו, קראתי לו צומבה בקיצור ( הוא מואיז פירס) במקצועו נחשב היה למסגר ומומחיותו בתחום שאפה לאפס ואנחנו גבי ואני, הבאנו אותו לצריף שהיווה מחסן חלפים ואמרנו לו שיעשה מזויתנים (בזנ״ת) מדפים ויחבר אותם בריתוך, לקראת סוף היום הוא בישר לנו כי סיים את המשימה וגבי ואני נכנסנו לצריף המחסן והנה מדפים ממוקמים לאורך הקירות, אך כשלתומי נשענתי על המדף שלידי הוא קרס כמגדל קלפים וסחף עימו את האחרים מכיוון והריתוכים שהיו אמורים לחבר את המדפים, היו למעשה חריוני ציפורים.
היה לנו יעה 955 חדש שהיה מגויס ורצו לעשות בו שימוש, אך אחד המפעילים אמר שהכלי לא מסתובב ימינה משום מה! מכיוון והכלי היה חדש העדפנו להזמין מכונאי מקטרפילר על מנת שיבצע תיקון באחריות, שמו של המכונאי היה יוסי שהכרתיו כבר לפני כן מקטרפילר, הוא פרק את כל מכסה ההיגוי ולא מצא כל בעיה, לאחר שהרכיב את המכסה למקומו בחזרה, הוא ראה כי התקלה עדין קיימת ותוך בדיקת הדוושות מצא בורג חדש לגמרי שנפל בחברה במהלך היצור אל מתחת לדוושת ההיגוי ומנע מהדוושה את מהלך התרת מצמד ההיגוי.
הגיעה שעתו של צומבה היקר להשתחרר ואחד הדברים ששמתי לב אליו כי הוא אינו עונד שעון ותמיד שואל אחרים לשעה, החלטנו הקצינים והנגדים לרכוש לו שעון וכך עשינו ההתרגשות היתה גדולה והבחור הלך לדרכו האזרחית.
זמן מה אחרי שהתבססנו במחנה הזה הגיעו ארגזי קרטון ממשלוח מקנדה לחיילי צה״ל ומכיוון ובן דור השליש ישן באוהל שלנו, הארגזים הוכנסו לאוהל, אחת הבעיות הקשות שהיו לנו כתוצאה מהקרבה למזבלה היא כמות אדירה של עכברים ועכברושים שבלילה התרוצצו עלינו, הרופא היה אז ד״ר שטארק והוא הכין מרשם שנקנה בבית מרקחת לרעל עכברים קטלני והוא הכן היה כזה! כי העכברים החלו למות בתוך ארגזי הקרטון והסרחון הלך וגבר עד שהארגזים סולקו.
השיטה שלי לקבוע על בעיית מיסבי מנוע הרוסים או בעיית שחיקת מסבים במנוע, הביאה לאימות ביני ובין גולדמן, שהתרגז שטרקטור אם בעיה כזו בטרקטור מגוייס, אני מתכונן ליידע את בעל הכלי על הבעיה, שאז נטל עלות התיקון תיפול על צה״ל, הוא רצה לטייח את הבעיה הזו אל מתחת לשטיח, ובכך להפיל בסופו של דבר את עלות התיקון על בעל הכלי, אני התנגדתי! ואמרתי שלא רק שהמכונה לא עבדה בתקופת הגיוס למען בעל הכלי ועוד להפיל עליו צרה נוספת היא לא הוגנת! השארתי לו ולגבי אלעד קצין החימוש את המשך הטיפול בסוגיה הזו ויצאתי מהאוהל, זה נגמר אחר כך בוויכוח רציני של גבי וגולדמן כאשר גבי תומך במה שאני אמרתי, היצרים התלהטו עד כדי כך שגבי הטיח בזעמו כסא שניצב שם (כאילו כלפי גולדמן) עד כמה זה מדוייק איני יודע.
לאורך כל התקופה הזו איני זוכר מה עשתה חולית החימוש והכתק״ל של נאג׳י, לגבי יוסי ראיתיו מדי פעם עוסק גם בתיקון רכבים שבדרך כלל אני לא הייתי מתעסק בהם, זכור לי שהוא ניסה לכוון את בלמי הטנדר  D – 200 ונסע הלוך וחזור בניסוי בלמים על קטע כביש ישר סמוך, יוסי לא ידע שלמעשה כיוון הבלמים נעשה אוטומטית על ידי מנגנון שמורכב על כל יחידת בלם מאחור.
צה״ל קיבל משלוח של רכינות בעלות שש הנעות ועם ארגז רכינה נמוך, הרכינות הללו תופעלו על ידי נהגי תובלה, עוד בפעילות שלנו במצרים ולראשונה ראינו אותן כשהועמסו בחצץ סמוך לנמל עדביה והן העבירוהו לסתימת התעלה, חלקם של הנהגים שוחררו מהכלא ששם ריצו עונשים שונים וחלקם היו פורעי חוק, באתר שהיה מערבית לרפידים וכפי שאני זוכר היה מחנה חליפי לאוגדה 252 ונקרא אום-מחצה, נהגים אלה הפעילו את המשאיות ובמהלך הנסיעה, היו יושבים על הקבינה כמדומני שהיה פתח בגג תא הנהג ומשם היו יוצאים ונוהגים כך.

המעבר למתלה כפלוגת צמ״ה של פיקוד הדרום 803.

אחרי תקופה ארוכה שישבנו ברפידים, התבשרנו כי מפרקים את גדוד 573 ומרבית המפעילים עוברים לפיקוד דרום כפלוגה על כל המשתמע מכך והפלוגה תתמקם במתלה, חולית החימוש של נאג׳י ויוסי נשארה עם יתרת הגדוד כולל קצין החימוש גבי אלעד, חולית החימוש שלי כללה את קלומיטי יצחק, ריקארדו הורנשטין, שקורי ניסים ועמי עמיאל, החוליה גדלה בהמשך והתווספו עוד חברה כמו אילן מעודד וגלר זאב.
הפלוגה עברה למחנה שהוקם סמוך לסדנת הרכב במתלה, והחלה בפעילות ביצורים ופריצת דרכים באזור.
ישנו באוהלים ובתנאי שדה רגילים שכבר התרגלנו אליהם, בתנאים אלה חיינו תקופה לא ארוכה ולאחר מכן עברנו לבסיס חדש שהוקם על ידנו במרכז המתלה.
היינו כפופים לפיקוד אוגדה 162 שישבה בכביש ביר חסנה רפידים, קצין ההנדסה היה סגן אלוף אופיר שקיים פגישה איתנו צוות המפקדה של הפלוגה שכלל את צביקה רז (רייספלד) שהיה המ״פ, דוד עמר סגנו והתווספו קצינים נוספים כמו גור שלמה סג״מ, חובב פרנקל סג״מ ולאחר מכן ירון בכר גם הוא סג״מ, וגרשון הלמן היה נגד מפעילים ועוד אנשי מפקדה שונים כמו טבחים, חובש מחסנאים נהגים ומכונאי רכב.
בפגישה זו שהיתה עם צוות הפיקוד, נשאלתי על ידי אופיר מה אני צריך מבחינה חימושית? ואמרתי אפשרות לטפל בכלים באופן מסודר ולכן הוחלט! שמוביל צמ״ה יהיה צמוד לפלוגה בכל פעם שנרצה והוא יקח כל בוקר כלי צמ״ה מטופל לאחר טיפול שבועי או אחר ויעבירו לשטח ויקח משם כלי אחר לטיפול, השיטה הזו צלחה תקופה ארוכה ורמת התחזוקה של הכלים היתה גבוהה ביותר ולכן הפעילות בשטח לא נעצרה אף פעם בגלל ליקויים בתפקוד הכלים.
לאחר תקופה של פעילות בשטח התווספו לפעילות גם אנשי מילואים מגדוד מילואים של הפיקוד לפעמים אפילו אבגי דוד ז״ל היה איתם.
תקופה מסויימת היינו ישנים באוהלים ויצא לי לישון יחד עם חייל שלי מכונאי בשם ריקארדו, והוא היה הופך לנו את הלילות לימים מאחר והיה חורק בשיניו תוך כדי שינה.
מפקדנו בפיקוד היה שקול מהנ”פ, שהיתה לו נטיה להגיע לביקור באמצע הלילה אחרי שעשה סבב בשתי האוגדות או ברפידים, התרגלנו לכך! והתנאים שקבלנו ממנו, כללו סלילת משטח אספלט במרכז המחנה והצבת מבנים יבילים (קרוונים) ממוזגים עבור חיילי הפלוגה.
גרשון ואני אף קבלנו סוסיתא, שעמדה לרשותנו כל יום חמישי כשהיינו עולים לצפון והיה מחכה לנו נהג עם הסוסיתא בשדה התעופה, תלושי דלק ומפתחות והנהג היה מקבל את הרכב חזרה ביום ראשון לפני הטיסה חזרה.
כמובן שהרס״רים ששרתו בפיקוד התמרמרו מדוע הסוסיתא הוצמדה לנו ושקול בשיחה איתם, אמר להם! תרדו אתם למתלה ותקבלו את אותם התנאים! אבל אלה היו יושבי קרוב לבית! כך שלא קם ולו אחד, בכדי שלא יווצר מצב שהסוסיתא תתקלקל במשך השבוע ושלא נוכל לקבל אותה לשבת, אסר שקול להשתמש בה במשך השבוע ואם כן רק באישורו.
יום אחד נתבשרנו כי צריכים להגיע דחפורי D – 7 מהצבא האמריקאי ומנאטו בגרמניה והכן הופיעו לנו יום אחד חמישה כאלה צבועים בצבעי הצבא האמריקאי, ירוק כהה עם כוכבים לבנים וקשת מגן, טרקטור נהדר! ששירת אותנו שנים לאחר מכן בנאמנות.
כללית עבר וחלף לא זמן הפעילות שלנו במתלה, והיו כמובן מצבים משונים בנושא תחזוקה והטיפול בכלים, אבל המיומנות שלנו עשתה את שלה! היה מקרה בו נשלחתי לטפל במחפרון ומהסיבה שהמפעיל לא הצליח להתניע וכשהגעתי, הסתבר שלא תודרך כראוי ומשך בטעות את ידית דימום החרום במקום את ידית הדימום הרגילה, נסיעה ארוכה עד צומת פרקר ממרכז המתלה על מנת להרים מנופית קטנה המבטלת את פעולת דימום החרום והכלי חזר לעבודה.
באותו מקום בצומת פרקר, קצין כלשהו החליט להנחות מפעיל דחפור לבצע פעולת רוטר בקטע מסויים, המפעיל סרב כי חשב שהסמיכות לכביש עלולה לפגוע באיזה כבל תקשורת ואמר לקצין שאם הוא רוצה שיבצע רוטר במקום, שיתן לו את הבקשה בכתב ושאם יקרה נזק שהוא לא יואשם, הקצין נתן לו אישור ופעולת הרוטר קרעה כבל תקשורת ראשי שהיה מחובר לחמ״ל מישהו שילם על כך אבל לא המפעיל.
לאחרפרק זמן במתלה, זומנתי לסדנה לשיחה עם יורם לונדון שהיה קצין החימוש הפיקודי ובמהלך השיחה נשאלתי אם אני מעוניין לעבור לסדנת רפידים כי לא היו במקום בעלי ידע בתחזוקת צמ״ה, כמובן שסרבתי כי התחזוקה של הציוד במתלה היתה חשובה יותר.
בשנת 1975 נכללתי בקבוצת מכונאים שיצאה ללימודים בחברת קטרפילר בשווייץ לשבועיים עם סיורים מקצועיים בגרנובל צרפת ובבלגיה.
באחד הכלים שלנו שהושאל לגדוד 601 וישב בצומת רפידים וציר האורך לטסה התגלתה דליפה מהמיכל ההידראולי בחלקו התחתון, הצלחנו לבטל אותה! ובמהלך שיחה שהיתה לי עם חברה מכונאים        מ 601 , התברר כי הם נתקלים בתופעה קבועה שבחלק מדחפורי         ה D – 7 שלהם, יש להם בעיה קשה עם האספקת הדלק למנוע ואחת השיטות שלהם, היא להפיח אויר לצינור האספקה המגיע מהמיכל, זה עוזר זמנית והטרקטור היה חוזר לעבודה אך לאחר יום או יומים שוב מופיעה התקלה, זכרתי את הבעיה הזו שלהם! תופעה שאצלנו בפלוגה לא היתה קיימת, יתכן כי הכלים קבלו כל הזמן דלק ממיכל צובר גדול ומכלית ז’יל.
ממש זמן קצר לאחר שהובאה לידיעתי התופעה הזו, וממש במקרה נפגשתי עם אחים בגנסקי מנעורים ובמהלך שיחתנו הוא סיפר, כי הם הורידו מיכל דלק לצורך שטיפה של המיכל כי היו להם בעיות אספקת דלק, ואז הם מצאו כי ברז האספקה שאמור להיות מצויד ברשת מתכת על מנת למנוע חדירת לכלוך לקו ההספקה, היה מורכב בפתח ניקוז הדלק במקום בפתח האספקה (הפוך), זה הדליק לי נורה אדומה לגבי התופעה הקיימת בגדוד 601 וכשחזרתי לסיני, התקשרתי לפלוגת הצמ״ה שלהם ואמרתי להם לפרק את הברזים ולבדוק האם גם בכלים שלהם הם הורכבו הפוך? ולכן שיבצעו היפוך בברזי האספקה ויבצעו שטיפת מיכלי דלק לפני כן כך הם עשו! והבעיה נפתרה.
התברר שהכלים האלה (D – 7) עברו שיקום והחזרה לכשרות היכן שהוא לאחר פעילות בצבא ארה”ב, הורידו את המכלים לשם שטיפה והרכיבו את הברזים הפוך .
לאחר שרוחות המלחמה שככו ועברה תקופה ארוכה של פעילות במתלה, יצאה הפלוגה לנופש, איני זוכר לאן או לאיזו סוג של חופשה, אבל לא היתה פעילות תקופה של למעלה משבוע שבו פרט למספר מפעילים ואפילו טבח שלא היה, גרשון ואני נשארנו במחנה, בשמחה קפצנו על משרות הטבחים והכנו מטעמים שבדרך כלל לא היינו זוכים להם בשפע שכזה, כי כמות האספקה לא השתנתה וכאילו כל הפלוגה נמצאת במקום בפעילות, וזה היה שבוע של זלילה ומכל סוג שהוא.
יש לציין רק את התקופות בהן המילואימניקים, שהביאו כמובן את הטבחים שלהם ולפני שהגיעו, שלחו את הטבחים לרכוש תבלינים, האוכל כמובן היה מצוין ומתובל כהלכה ומרכיב הקינמון היה קבוע כי רובם היו כנראה טוניסאים או אלג׳יראיים.
מדי שנה! הן בשארם והן כשישבנו ברפידים, היינו מאומצים על ידי נשות הוועד למען החייל מסניף יבנה, בכל חג חנוכה הן היו יורדות לעשות לנו סופגניות ומשום מה! למתלה משהו השתבש והן לא יכלו לבוא אלינו, אני לא התייאשתי וכשהגיעה משאית האספקה שאלתי את הספק אם יש לו שמרים והוא ענה בחיוב ונתן לי גוש של שמרים, יתר המרכיבים לא חסרו לנו ובצהרי ערב חג החנוכה, לשתי עם הטבח כמות עצומה בסיר צה״לי של בצק עבור סופגניות, אמרתי לו תכסה את הסיר ותניח אותו על המקרר ששם היה המקום הכי חם במטבח.
כשעה לאחר מכן בא אלי הטבח בריצה ואמר לי בוא תראה מה קרה! כשבאתי למטבח התברר שהבצק תפח כל כך טוב, שהוא הרים את מכסה הסיר ועמד לגלוש מתוכו.
רידדנו את הבצק, מילאנו סיר עם כמות נדיבה של שמן עמוק, קרצנו עיגולים בעזרת כוס צה״לית וזרקתי את העיגולים לשמן החם, הטבח שאל כיצד נדע שהן מוכנות? ואמרתי לו, ברגע שהצד שבשמן נעשה ומוכן הסופגנייה מתהפכת לבד, הוא חשב שאני מתלוצץ אבל כך היה! והן התהפכו כצפוי! ובאותו ערב הדלקנו נרות והיה לנו נר ראשון של חנוכה כהלכתו.
ואם כבר בבישול עיסקניין, אזי במקרה יצא לי להיכנס למחסן הפרודוקטים של המטבח והנה ערמות של שקיות מקרונים, שאלתי את הטבח למה לא משתמשים בהם? והוא ענה שאינו יודע להכין מקרוני, אמרתי לו בוא נעשה אותן יחד והרתחנו מים, זרקנו את המקרונים למים שרתחו, הכנו רוטב מרסק עגבניות והמון שום וגם הפעם, הטבח שאל אותי איך יודעים שהמקרוני עשויים ואמרתי לו על הדנטה ומה זה שאל? אמרתי לו, תראה ברגע שתיקח מקרוני אחד ותזרוק על הקיר והוא ידבק, המקרוני עשוי כנדרש! הוא חשב שאני צוחק כמו רבים אחרים שסיפרתי להם! המקרוני יצאו נפלאים ונחטפו בשמחה ולנו לא היו יותר ערמות של מקרוני במחסן הם נצרכו כמו יתר הפריטים.
יום אחד הופיע אצלנו נציג של מבקר המדינה והוא בא לראות את התנהלות העניינים כשפלוגה צה״לית מפעילה משאיות שכורות וציוד שכור אחר כמו D – 9 ומחפרים, זכרו את ההתנהלות בגזרת התעלה כשהכינו את המעוזים, ולכן היו לו הפתעות! כי הרישומים היו כהלכה וכשהגיע לביקורת אצלי, התחוור לו כי חסר לו הידע כיצד מתנהלת תחזוקת כלי צמ״ה ביחידות, כי אצלי לכל טרקטור היה ספר מכונה, היה תיק תחזוקה בו נמצאו טפסי טיפול שבועי, היו ספרי חלפים ורישומי חלקים שנצרכו בספר המכונה, ואז הוא פנה אלי ואמר שמעוד עזרתי לו כי לא ידע שכך הדברים אמורים להתנהל ושבכל היחידות שביקר זה לא כך! והוא חוזר למקה״נר על מנת לבדוק מדוע זה לא מתנהל כך.
כמובן שחוות הדעת עלינו היתה מעולה !
מאחורי מבני המגורים, היתה מקלחת שדה שהחיסרון שלה היה משך חימום המים בדוד, החברה גילו בעזרתו האדיבה של גרשון הלמן, כי יש נוסחת מעילה של שני סוגי דלקים, שהופכת את הדוד לגייזר אמיתי ותוך דקות יש מים רותחים ואף קיטור אם לא נזהרים, התמהיל הזה היה אמנם מסוכן אך יעיל מאד !
יום אחד הודיעו כי עומד להתבצע תרגיל אוגדתי רחב ממדים שבו אמורים כלי הצמ״ה שלנו לקחת תפקיד פעיל, הבעיה שלי שבחיל הנדסה היה מושג הצמ״ה בקצב השריון! וזו היתה טעות בסיסית מראשיתה, טרקטור לא יכול לנוע בקצב השריון! כי מהירותו כלל לא דומה והמבנה הבסיסי של המכונה, אינו מיועד לתנועה מנהלתית רצופה מאתר לאתר, טרקטור נועד לדחוף חומר בקטע יחסית קצר של מספר עשרות מטרים ולא יותר הלוך וחזור.
העברתי את השגותי לדוד עמר שהיה המ״פ של הפלוגה, והוא העבירה לקצין ההנדסה של הפיקוד, אני גם אמרתי להם שהתוצאה שתיגרם לאחר שהכלים יחזרו אם ישתתפו בתרגיל, היא השבתה בגלל התפרקות רכיבים בעיקר בזחלים ומסגרות הגלילים ומרכיביהם.
קצין ההנדסה הפיקודי הופיע לילה אחד כפי שבדרך כלל הוא וקודמו שקול היה עושה, כמובן חיכינו לו והוא במהלך השיחה, סיפר שנסע למקהנ״ר וחיפש בפקודות מבצעים האם יש תזכורת לגבי תנועת כלי צמ״ה בתרגיל של נסיעה על זחלים שכזו, ולצערו כפי שאמר אין דבר בנושא וחצי דבר! ולכן פנה למהנדס של חברת קטרפילר בורוביץ ושאל אותו האם טרקטור יכול לנסוע בקצב השריון והוא אמר שכן ! האם הוא יגיד שטרקטור זחלי לא יכול? ושל קטרפילר בעיקר! לכן הכלים השתתפו בתרגיל, כמובן שלא התווכחתי יותר ורק ציינתי את התוצאות שינבעו מכך.
כשהכלים חזרו מהתרגיל, התוצאות היו ברורות מרביתם היו מושבתים בגלל התפרקות רכיבים במערכת ההסעה, גלילים  ומגינים שהתפרקו, ברגים שנשברו בחיבור הגלילונים למסגרת הגלילים מגיני גליל וברגים שנעקרו ממקומם ולכן היו תלויים על בורג או שניים, לקח מספר שבועות לתקן את מה שחובל ולהביא את הכלים לעבודה סדירה מחדש.
נו! הגיע הרגע ושמועות על הפסקת הפעילות במתלה ריחפו באויר ומחימוש הפיקוד יורם לונדון שהכרתי עוד מילדותי, נתבקשתי שאבוא לסדנא במחנה נתן כבוחן של הפיקוד על מנת להביא את כל כלי הצמ״ה של הפיקוד למצב שיוחזרו לכשרות, כי רובם לא היו כשירים כולל הכלים שנמצאו במשמר הנגב בימ״ח ולפיקוד היתה גם אחריות על כלי הצמ״ה של אדוריים, מתקן ערד ומתקן הצליחה בזיקים לא היו לי הרבה ברירות וגם האתגר היה גדול כמובן, שלא צפיתי את הקשיים שנבעו אחר כך, רק התנאי העיקרי שלי היה שכל המכונאים שהיו איתי במתלה עוברים איתי, וכך נסתם הגולל על פלוגת הצמ״ה של הפיקוד במתלה בשבילי! ושהייתה שרידיו של גדוד הצמ״ה המטכלי 573.
פלוגת הצמ”ה שהיתה במתלה המשיכה את פעילותה הלאה במסגרת הפיקוד ועברה מאוחר יותר לצומת פארקר, ואחר כך פורקה והועברה לגדוד 601 בפיקודו של דודו עמר.