דף הבית

מבוא

לידור אבישי

 בדרך כלל אינני מתקשה בכתיבה, וכאשר אני מתיישב לכתוב, הכתיבה זורמת. הפעם זה שונה לחלוטין והמשימה הזו מציפה אותי בזיכרונות , נוסטלגיה ותקופה רחוקה ורווית פעילות. אין לשכוח גם את המעורבות האישית העמוקה.

הגעתי ליחידת צמ”ה מטכלית 654, (בהמשך הפכה ליחידת צמ”ה 573 ולבסוף לגדוד צמ”ה 573) בסביבות יולי 1968 כסגן צעיר. מפקד היחידה רס”נ מיכה מאור ועוד צוות מצומצם, התחילו בהקמה הפיסית של היחידה עוד לפני הצטרפותי, במחנה סירקין.
היחידה הוקמה מאפס מוחלט, לא היה בסיס מסודר, לא ציוד לא כלי רכב, לא נוהלי עבודה ליחידת צמ”ה ובקיצור, מאומה. מתוך ה”כלום” הזה, התחילה לצמוח יחידה צמ”ה צבאית.
אנשים נקלטו ביחידה וכלי צמ”ה הגיעו. באותה תקופה היינו מתלוצצים שאם מבקשים דחפור  8 – D חדש, מקבלים ללא דיחוי. לעומת זאת, ארגז כלים למכונאי צמ”ה, זה כבר סיפור אחר לגמרי. 
משימה מבצעית ראשונה שהוטלה על היחידה, היה הסיוע למודדים אשר התחילו בבחירת התוואי לקראת סלילת הכביש בין אילת לשארם א שייח. (היחידה הייתה אמורה להשתתף בפעילות זו). יצאנו עם יעה אופני 988 לאילת, התחלנו במשימה, אך לאחר כשבוע בעבודה זו, החליט הרמטכ”ל כי אין הגיון בכך שקבלני ציוד אזרחיים יעבדו בקו תעלת סואץ תחת אש (מלחמת ההתשה החלה) בעוד יחידה צבאית תעסוק בפריצת דרך בתנאים רגועים.
עם קבלת ההחלטה הזו, התחילה הפעילות המבצעית הצבאית הייעודית של  היחידה בחצי האי סיני. פעילות זו התבצעה בד בבד עם המשך הקמת היחידה, קליטת חיילים, קליטת כלי צמ”ה, הקמת מערכים נוספים בלעדיהם אין יחידה צבאית כגון: אפסנאות, שלישות, תחזוקה ועוד.
בשוק קבלני הצמ”ה האזרחי, מועסקים מפעילים, מכונאים ומנהלי עבודה בעלי שנים של נסיון בעבודות אלו.  לעומת זאת הרוב הגדול של אנשי הצוות (מפעילים ומכונאים) היו בוגרי “נעורים” חסרי נסיון, וגם הקצינים הצעירים שהצטרפו בהמשך, למדו והשתפשפו תוך כדי תנועה ופעילות.
 אקדים ואציין כבר עתה, כי על אף חוסר הניסיון של אנשי הצוותים, בוצעו כל המשימות אשר הוטלו על היחידה במהלך שנות פעילותה, כנדרש ואף למעלה מזאת. בין האנשים הטובים והמסורים אשר תרמו רבות ליחידה, יש להזכיר את האזרחים עובדי צה”ל, אשר היו מבוגרים יותר, מנוסים יותר ותרמו רבות מנסיונם המקצועי ובאישיותם לחיילים הצעירים.
הירידה לסיני ולשארם א שייח, הייתה ההתחלה של פעילות מבצעית אינטנסיבית לאורך הסואץ, בגישות אל הסואץ, לאורך מפרץ סואץ בואך שארם א שייח ובהמשך גם בגזרות אחרות, על פי דרישות הצבא.
הצוותים הצעירים הללו נמצאו במצב מאתגר למדי. מצד אחד הם היו בשלב לימוד וצבירת ניסיון בתחום הצמ”ה אך גם נתקלו לראשונה במציאות של עבודת צמ”ה תחת אש אויב, ונפגעים (הרוגים ופצועים) כתוצאה מאש אויב.
זוכר אני את התחושה המוזרה אשר אחזה בי בפעמים הראשונות אשר בהן השתתפתי בפעילות כלי צמ”ה של היחידה, תחת אש.
מפעיל הצמ”ה, מסתכל קדימה ואחורה לכיוון העבודה והנסיעה, שומע (לעיתים) ולרוב אינו שומע את היריות, וממשיך בעבודתו. התחושה היא כמו של מטרה ניידת לאש האויב.
כאמור יחידה 654/573 בצעה פעילויות צמ”ה בכל הגזרות, בכל סוגי העבודות ובכל המשימות אשר צה”ל הטיל עליה. ניתן לומר, כי כל המשימות בוצעו.
חשוב לציין כי החיילים (ובעיקר המפעילים, המכונאים, משקי הצמ”ה והקצינים) ביצעו את העבודות במסירות, במקצועיות ובתעוזה, כולל עבודות תחת אש.  חשוב מאוד לזכור את הנופלים במערכה, הפצועים ואת אלו אשר כבר הלכו לעולמם.
עבודת הצמ”ה נחשבת עבודה “אפורה”, ומעולם לא זכתה להכרה או שבח, גם לא בתוך חיל ההנדסה, חיל אליו השתייכה היחידה.
היחידה פורקה אי שם בשנת 1975.

מטרת הקמת האתר היא לתעד ולשמר את פעילויות היחידה, את הנופלים והנפגעים, את אלו אשר הלכו לעולמם ואת החברים אשר איתנו ואשר משתתפים ומתענינים בהיסטוריה הקצרה של היחידה.
האתר כולל בתוכו חומר אשר הועבר על ידי אלו אשר שרתו ביחידה בשנות פעילותה.  החומר עובד בצורה ספונטנית  מתוך החומר שנמסר ובפרוש לא בצורה של כתיבה היסטורית תקנית ומסודרת. ייתכן מאוד שדווקא הספונטניות הזאת מהווה את המעלה והייחודיות של אתר זה.
אנו תקווה כי האנשים ימצאו ענין באתר ושנראה “כניסות” רבות לאתר.
תודה מיוחדת אני מקדיש לידידנו גיורא שיפוני, המנוע הבלתי נלאה של הטיפול בעידוד ודחיפת האנשים להעביר חומר, תוך הפעלת לחץ (פיזי לא מתון כל כך) ועל מאמציו הבלתי נלאים והאינסופיים. ללא גיורא, אתר זה לא היה קיים. על כך מגיע לו יישר כוח גדול.
הצוות המארגן ערוך להמשיך ולקבל חומרים נוספים אשר האנשים ימצאו ויעבירו. אנו ערוכים לטפל בהוספת חומרים אשר יגיעו גם לאחר השקת האתר.
לכל החברים תודה על מסירת החומרים, על נטילת חלק בעשייה, ועל הרצון הטוב. כל טוב לכם ובריאות רבה. יישר כוחכם.

מנהלי האתר.