בניית המערך החימושי ביחידה

בניית המערך החימושי ביחידת הצמ”ה המטכלית 654 ובגדוד 573.

גיורא שיפוני.

במשך כל שנות שהותי הן ביחידה והן בגדוד, הייתי עד להקמה של המערך הזה מתחילתו בספטמבר 1968 ועד שעזבתי ועברתי לפלוגת הצמ”ה שפוצלה מהגדוד והועברה למתלה תחת פיקוד ההנדסה הפיקודי 803.
מאחר וההקמה הייתה למעשה מאפס ממש! בקשתי מגבי אלעד (אדליסט) קח”ש הגדוד ושהיה למעשה הדמות שהובילה את ההקמה, לכתוב כיצד וממה המערך הזה נבנה ומהיכן הוקם.
לבקשתי שיכתוב גבי נאות! וכאן הוא יספר כיצד קרו הדברים שהלכו וניבנו כאמור מאפס.
מאחר וגבי החל שירותו בגדוד כשנה לאחר הקמת יחידת הצמ”ה המטכלית 654 תחת פיקודו של מיכה מאור ולאחר מכן כגדוד הצמ”ה המטכלי 573 תחת פיקודו של וורצמן יוסי, אני אתחיל לספר את ניצני המערך בספטמבר 1968 בסירקין.
כמסופר יחידת הצמ”ה המטכלית 654 הוקמה גם היא מאפס! ממש תוך ליקוט אמצעים מהסביבה בה נבנתה ומגורמי אספקה שונים בצה”ל, כך גם הלכו ונאספו החיילים ששרתו בה בתקופה הזו, ביניהם הגיעו מכונאי צמ”ה מבוגרי הדסה נעורים ומגמת הצמ”ה שלה יחד עם מפעילי צמ”ה שסיימו הכשרתם במגמה.
היחידה פוצלה לשתי פלגות כך קראתי להן! פלגת הג’ידי ורפידים האחת, והשנייה פלגת שארם (מרש”ל).
ליחידה הגיעו מכונאי הצמ”ה הבאים:
בראשם נאג’י יעקב אע”צ.
מיכאל גוריאל (גרינוורצל).
שיפוני גיורא.
דויט’ש זלמן (דותן).
דג’יברי חיים (עברי).
רימר עמוס.
שפיץ דניאל.
רוג’ר גולדרינג.
חדוי זהבי.
(אם היו נוספים איתם הסליחה ושיעדכנוני).
כמו כן הגיעו מכונאי רכב, מסגרים וחשמלאי רכב וצמ”ה.
חלקם, החלו בפעילות בפלגת הג’ידי וחלקם בפלגת שארם.
אמצעים טכניים כמו ארגזי כלים, היו למעשה ארגז תא אחד עם כלים ידניים וללא שום אמצעים נוספים שהיו מקובלים ככלי עבודה למכונאי צמ”ה, כי טרם הייתה איזו רשימה תקנית בנושא! כך שהוצמד למכונאי איזה ארגז כלים ותו לא.
מכונאי הצמ”ה שויכו חיילית לחייל הנדסה ואף עשו טירונות כפלסים.
לא היה שום גורם תומך או מכוון והמכונאים ביצעו משימות תיקונים עם הידע שרכשו המינימלי בנעורים !
הדמות המקצועית הבכירה היחידה שנעזרו בה לפחות בפלגת הג’ידי, היה נאג’י יעקב האע”צ ז”ל וממנו ומי שהיה סמוך אליו, למדו ולפי תורתו שלו כיצד להיות מכונאים בשטח, שזה תחום מקצועי נפרד ושונה ממכונאי הפועל בסדנה.
כך התנהלו הדברים עד שגבי אלעד הגיע לגדוד, ומכאן יחל הוא לספר ולגלול את ההתרחשויות הבאות.

גבי אלעד
בתחילת שנת 1970 הוחלט ע”י המטה הכללי בצה”ל, להעביר את תחום אחזקת הצמ”ה בצה”ל מחייל הנדסה (חה”ן) לחיל חימוש (חי”ח), לשם כך הוקם במפקדת קצין חימוש ראשי (מקחש”ר), מדור צמ”ה ברשות רב-סרן.
סיפורנו לכן מתחיל בשלהי שנת 1970, עת סיימתי קורס קציני חימוש ונשלחתי לשמש כקצין החימוש הגדודי של 573, הגעתי למחנה סירקין עם קיטבג ונכנסתי לשליש, סג”מ יוסי איירי, ג’ינג’י אדום בעל שיער פרוע, שהודיע לבוצ’ו, “קצין החימוש החדש הגיע” ! בוצ’ו יצא אלי נרגש, לחץ את ידי בחום רב ואמר ” סוף סוף הגיע קצין מומחה לטרקטורים” , מסרתי מיד לבוצ’ו שאינני מומחה לטרקטורים ואני בבסיסי מכונאי דיזל (לילנד, קלייסדיל וצ’פטן כמו כן מכונאי קונטרקטורים- מובילי טנקים דאז), בוצ’ו האדים ואמר “שוב פעם חיל חימוש סידר אותי” !  הכרתי את קצין החימוש שעמדתי להחליף סג”מ בועז ברד”ח שהיה בגדוד כחצי שנה לערך עד שהחלפתי אותו רשמית.
בוצ’ו ביקש ממני לנהל את תחום החימוש והאחזקה וכמו כן להיות הקמב”צ, קרי לשלוט ולנהל את תנועת הצמ”ה והמפעילים בכלל.
(בוצ’ו החליט ברוב חוכמתו, ואיש לא יכול לקחת ממנו את יכולותיו, רצינותו והחלטותיו בתחום-הארגון, הסדר, האחזקה והטיפולים בכלי הצמ”ה, ברכב בנשק וביחידה כולה, הוא החליט שעלי לקבל הדרכה, לימוד והכוונה מקצועית בתחום הצמ”ה בצורה מסודרת ומקצועית, בוצ’ו תיאם עם “קטרפילר” שישבו בקרית אריה בפתח תקוה שאתחיל בקורס/השתלמות מסודרת בת מספר חודשים בכל המחלקות בחברה, כמו כן שלח אותי ללמוד נהיגה על משאית בבי”ס אזרחי בפ”ת.
התחלתי השתלמות מסיבית בקטרפילר כל יום כחצי יום, עברתי את כל המחלקות ממכונאות, מסגרות, חשמל, הידראוליקה, תיקוני דרך, עבדתי בחברה כמכונאי רגיל תחת הנחייתו של מנהל המוסך אשר ועוזרו נפתלי, יצאתי לתיקוני דרך עם החולייה הניידת, גליק ויוסי ואחרים עבדתי במחלקת שיפוץ מכללים, חשמל אצל שמואל וכך הלאה כאמור.
כמו כן קבלתי הדרכה מסיבית עיונית תיאורתית אצל אריה שיינמן על כל מערכות הצמ”ה של קטרפילר, לאחר כשלושה וחצי חודשים נשלחתי לבית הספר של “קטרפילר” בג’נבה שוויץ לבלגיה וגרנובל בצרפת, שם קבלתי הכשרה במערכות הידראוליות, אוטומציה ומכניקה ושבתי ארצה עם תעודת סיום מכובדת, בקטרפילר חברתי למנהל מחלקת החלפים מיכה אמודאי ולמדתי ממנו, את תורת האחסנה, האפסנאות, ומחסנאות חלקי חילוף כולל שיטות קטלוג הנהוגות בחברת קטרפילר העולמית, עבדתי מספר ימים כמחסנאי חלקי חילוף ע”מ להכיר את הפרקטיקה הלכה למעשה.
שבתי לגדוד עם “ארגז כלים” עיוני מעשי וידע שלא היה לאף אחד בחיל החימוש עד כה, אציין !
בשובי לגדוד לאחר ההכשרה הזו, התחלתי מיד לארגן את משרד החימוש כפי שראיתי וחזיתי, קרי התחלה “מיש מאין” ארון הספרות הטכנית היה כמעט ריק מתוכן, ציידתי אותו בספרות מקצועית מתאימה, ספרי חלפים, ספרי הדרכה למפעיל הצמ”ה, וספרי מכונאות טכניים ולכל הציוד שעמד לרשותנו בגדוד.
עברתי על כל הציוד פיזית ואישית והורדתי מהכלים את מספרי היצרן לכל מערכותיו, מנוע, הידראוליקה, הדחפור או היעה והאביזרים המופעלים כולל הרוטר לסוגיו, זו הייתה משימה לא פשוטה! שבלעדיה לא ניתן לנהל מערכת חימושית לכלי הצמ”ה, וללא כל המידע הטכני המלא לעיל, לא ניתן להזמין חלפים נכונים ומתאימים ללא ציון מדויק של מס’ היצרן ומהספר המתאים, העליתי טבלאות גדולות על קיר המשרד שהכילו את כל כלי הצמ”ה לסוגיהם של הגדוד מדחפורי ד-9 ועד מדחסים וגנרטורים.
המשימה הבאה והחשובה הייתה לארגן את מחסן החלפים, לקטלוג דומה וזהה לקטרפילר על מנת לדבר באותה השפה, המחסנאי המיתולוגי בניימיני סייע בידי בקפדנותו וביחד עם עוזרו הנאמן תיאודור דמרי, המחסן צויד כדבעי ואורגן כנדרש.
השלב הכי חשוב הבא היה כ”א חימושי שקבלתי ושהיה מקצועי מאד ובעל ידע וניסיון שנרכש לאורך השרות בקו ובשטח, בראש החבורה עמד ללא שום ספק “האבא” של הגדוד נאג’י יעקב, איש מקצוע מהמעלה הראשונה בעל ידע מעשי שאין שני לו ! חרף היותו בעל חוש הומור חריף וסרקסטי לעיתים, היה איש טוב לב, חרוץ מאין כמוהו, נחפז לסייע לכל דורש ועובד בכל תנאי מזג האויר, סכנות ואויבים, אנרג’ייזר אמיתי, היו לי עם נאג’י מאות שעות עבודה, לינה בשטח, סכנות חיים, הומור ונסיון חיים בלתי נדלה, קצרה היריעה מלהכיל את כל עלילותיו! נאג’י, אצלו אין דרגי תיקון, פשוט לא קיים המושג הזה, צריך לתקן לפרק ואז מבצעים הלכה למעשה: מנוע התנעה, פיסטון הידראולי, רדיאטור, צמיג 824 בשטח ללא תנאים, אין בעיות הכלי צריך לעבוד!
עוזרו הנאמן הסמוך והצמוד, היה רב”ט יוסי מרדכי המכונה “יוסה” שעשה אתו ימים ולילות בשטח בקו התעלה, בתנאים לא תנאים, אך בנאמנות ללא סייג ובמקצועיות שהלכה השתפרה והשתבחה עם השנים במחיצתו של נאג’י.
אע”צ גיורא שיפוני ומאוחר יותר חתם קבע והיה לרס”ר הצעיר בצה”ל לאחר כיפור בהמשך, גיורא המכונאי המאורגן, מסודר, עוד לפי הכללים ולא מוכן לסטות סנטימטר והמכונה “המשבית הלאומי” שהיה באותה עת המכונאי של הגדוד במרש”ל/שארם השייך, היו עוד מכונאים זוטרים! מסגרים וחשמלאים הן לרכב והן לצמ”ה, החשמלאי הכי טוב שקבלנו לגדוד היה קלומיטי יצחק, בעל מקצוע מהשורה הראשונה ובעל ידע מעשי, זריז, מהיר והחלטי, אכן קבלנו לבסוף איש מקצוע בתחום.
התחלתי לארגן את נושא הכתקלי”ם שלא היו מאורגנים, גיורא עזר לי מאד בתחום האירגוני וארגנו כלים תקניים של קטרפילר וארונות שמוקמו לקומנדקרים באופן קבוע ויציב, והצטרף מכונאי נוסף הורנשטיין ריקרדו, ומסגר פישקו מואיז פירס ז”ל.
אורגנה מערכת טיפולים מסודרת לפי הוראות היצרן הכוללת מע’ טפסים מובנים שכתבתי וארגנתי, הוראות מדויקות ואמצעי תקשורת, מפעיל שנשלח לשטח, יצא למשימה מצויד במסננים לטיפול הקרוב לכלי שהפעיל, תיק צ’ימידן עם משאבת גריז וכלי יד נוספים, ארגנתי כרטיס עבודה אישי בנרתיק לכל כלי בו רשם המפעיל מדי יום מאיזו שעה החל בעבודה ומתי סיים, שעות מנוע, בדיקת שמנים ונוזלים, כל מפעיל ידע מתי עליו לבצע טיפול.
הסדרתי עם היחידות המקבלות צמ”ה לפעילות אצלן את האופן בו יקבלו דלק, שמן, גריז וכו’, הגעתי להסדרים עם חיל החימוש כדלהלן:
אל תפריעו לי לנהל את החימוש בגדוד.
יש חופשים בכל תקציב לרכישת חלפים בקטרפילר או במצל”ח.
תקן חופשי לכל בקשה שלי לציוד נלווה במצל”ח, קרי ציוד פנאומטי לגירוז, תדלוק, שטיפה בלחץ ודטרגנטים, עגלות טיפולים מדוגמות (גרקו) סטטיות או ניידות.
יד חופשית לרכישת חלפים בחברות אחרות כגון “קטרפילר” “אינגרסול ראיינד”, “פורד”, “פיאט”, “וקייס” בקיצור עוקף בירוקרטיה!
כאשר הייתי מרים טלפון מכל מקום בארץ לקטרפילר/ מיכה אמודאי, מיד קושרתי לאיש ביצוע הלכה למעשה והציוד סופק לי לאלתר, התחשבנות עם מצל”ח נערכה מאוחר יותר כאשר חזרתי מהשטח והגעתי לאזור, קבלתי ארגזי כלים תקניים “קטרפילר” שמחירם היה אלפי לירות דאז, כולל מערכות בוקסות משופרות לעבודה קשה וכלי עבודה ספציפיים.
בהזדמנות זו עלי להתוודות למען שקיפות העניין, כי מאחורי הקלעים ושלא בידיעתנו, סייע בידנו אל”מ יעקב שיפוני(אבא של גיורא), שהיה סגן קחש”ר באותה העת ונתן הוראה לסייע לקצין החימוש של גדוד 573 בכל נושא ללא עוררין (דבר זה נודע לי מאוחר יותר מאע”צ גליק ז”ל רמ”ד צמ”ה במצל”ח), הקושי הרב ביותר היה נושא מוטת השליטה של הגדוד, שהיה פרוס עם עשרות כלי צמ”ה בכל הארץ, מרמת הגולן ועד סיני ושארם, ובווריאציות של כלי בודד, או 3-4 כלים, או עשרה כלים ויותר, יש קושי רב מאד לשלוט בפיזור שכזה, בגדוד שריון הגדוד יוצא כדבוקה ולפעמים מפוצל ליח’ שריון אחרות אבל כולם מדברים באותה השפה החימושית, אנחנו שולחים כלים ליח’ חה”ן 801, 802, 803, לשפך הירדן-תמסחים, מחנה תה”ש להקמת משטחי אוהלים, לזיקים ופלמחים להקמת דגם תעלת סואץ, לגדוד 605 בקישון עם יעים אופניים בעלי מתקון הרמה, לבקעת הירדן לדרכי טשטוש, לתרגילים בחטיבות שריון ברמת הגולן ובסיני, להכנת מחפורות, דרכים באום דארג’, בני נעים, גוש עציון, תרגילים של חה”ן בנבי מוסה או בציר יונה בואך לים המלח, דרכים בשארם וביצורים, דרך באבו דורבה ועוד הרבה מאד משימות, אני זוכר את עצמי יוצא ביום ראשון עד סוף השבוע למסע ברחבי המדינה לאיתור צמ”ה, מפעילים, טיפולים ואחזקה שוטפת ולפעמים הצטרפתי לנאג’י לבד או עם “יוסה” או לגיורא וחרשתי את הארץ, אני זוכר פעם אחת נסעתי עם קלומיטי לבקעה “לחור” לפרק סטרטר של יעה אופני, חזרנו בו ביום לקטרפילר והחשמלאי שלהם צייד אותנו בסטרטר משופץ חליפי ומיד חזרנו לשטח הסטרטר הורכב ובתוך 24 שעות הכלי עבד כרגיל.
סיפרתי בעבר על תרגיל של גדוד 634 עם מג”ד בשם “זאביק השועל” ועל השיטפון הנוראי שכמעט עלה לי בחיי ובחיי אחרים בשטח, השליטה במערך התחזוקה הזה הייתה באמצעות טלפונים ליחידות בהם ניתן שרות, המפעילים התקשרו אלי בכל בעיה, 24 שעות כולל לביתי ובכל עניין, תקלה, או סיוע נדרש, הרבה מאד ימים ולילות ביליתי בשטח כמו בגוש עציון, אום דארג’, במחנה חומה ברמה, בפתח לנד (עם חי-חי ישנים במשאית וטולדו ניסים מפטרל ושומר עלינו בלילה מפני “קומנדו סורי”) בשפך הירדן, בשארם אחד לחודש או חודשיים מספר ימים, בתרגילים השונים עם נאג’י בקומנדקר עת שכחו אותנו בשטח והתרגיל התקדם “בנבי מוסה”, נאג’י אמר לי “אל תדאג גבי! אני מכיר את כל הדרכים והמסלולים של התרגיל תמיד זה אותו הדבר ואנחנו נגיע לפניהם”! וכך היה… נאג’י השועל הוותיק והחכם ידע לנווט הייטב.
אך לדעתי הנווט הטוב ביותר שהכרתי כולל בקורס קצינים, היה גיורא שיפוני, יצאנו יחדיו לסיני לפני כיפור לאתר את כלי הצמ”ה של גדוד 271 שפורק ושהיו מפוזרים בכל המרחב המערבי של סיני, המידע שקבלנו היה מאד לא רציני (בלשון המעטה), קבלנו דף של העתקת שמש של מפת סיריוס כמדומני וכללית ביותר, גיורא ניווט בצורה מבריקה מאד ומצאנו את כל הכלים, צל”ש לגיורגי.
אני זוכר את העבודות במצעד בירושלים לפני מלחמת יום הכיפורים, ישנתי במחנה שנל”ר הוחפפנו חימושית למפקד הסדנא סרן ישראל קרן לימים (אל”מ) והוא אמר לי! גבי אני לא מבין בצמ”ה, לא יודע מה הם רוצים ממני, בקש מה שאתה רוצה והכול תקבל, רק עזוב אותי מצמ”ה זו הייתה ההתייחסות של חיל החימוש לצמ”ה לצורותיו.
הצלחנו להגיע לכל כלי תוך זמן קצר יחסית עם החלפים הדרושים וכמעט ללא כל סיוע חיצוני.
לפעמים היה צורך בהפעלת דרג גבוה יותר “מקטרפילר” קבלתי תמיד סיוע מהיר ובקדימות ראשונה לכל בקשה, בדרך כלל הצתוותתי לחוליות השונות ויצאתי איתן לשטח כך גם למדתי הרבה על הכלים ותיקונם.
היתה סדנא בצריפין לתיקוני דרג ב’, ג’ ששלחתי אליה כלים לתיקון בעת הצורך, תמיד ציוותתי את נאג’י “שישים עין” על איכות ומהירות הביצוע של התיקון, לא התכחש! היו חיכוכים בין נאג’י למנהל העבודה בסדנא אך הגעתי תמיד לסגור את הנושא באופן דיפלומטי, הסדנא הייתה מיושנת מאד וללא אמצעים מודרניים כמו במוסך קטרפילר, והשתדלתי לשגר כלי לתיקון בסדנא זו, רק במקרה ובמוסך קטרפילר לא היה מקום, תמיד נהגתי לקפוץ ולבקר את יחזקאל לוי והחייל סולומניין מנצור שהיו מסופחים ליחידת לסקוב (יפת”ח) בהמשך הם הפעילו במקום יעה “אבלינג” אופני, יחזקאל שהיה אדם אבהי מאד! טיפח את מנצור החייל וחיפה עליו כשהיה צריך לעזור בבית, יחזקאל היה מטפל בכלי בעצמו והיה מקבל ממני, את שנדרש לצורכי הטיפול כמו מסננים ושמנים.
בעבודה בבקו”מ תה”ש קבלנו פרוייקט לשנע עפר ולהקים משטחים לאוהלים ובסיום העבודה קבלנו “אות הערכה” מאלוף הפיקוד ומראש אג”א על הצטיינות בביצוע המשימה שחסכה לצה”ל הפעל גורמים אזרחיים.
בתרגיל שהשתתפתי בו בו ברמת הגולן עם חטיבת שריון בפיקוד אל”מ פלד יוסי ושהורה לי לדהור עם הדחפורים הזחליים בקצב השריון, נגשתי אליו ואמרתי לו בצורה חדה וחד משמעית שדחפור זחלי הוא כלי עבודה/ציוד מכני הנדסי ולא טנק לוחם והדגשתי בפנין שהמבנה המכני של הכלי לא מאפשר זאת בשום אופן, אמר לי תיסע לאחור במלוא המהירות אמרתי לו “המפקד לא אני ולא אנשיי נסענו במהירות הדרושה והבהרנו ללוחמי השריון שעניין הזה לא ניסוג, לימים כאשר הייתי רל”ש עוזר שר הבטחון פגשתי אותו, הוא זכר זאת היטב.
ברצוני להעלות את זכרו של נאג’י, איש יקר וחבר אמיתי, איש מקצוע מעולה ושאותי יצא לחלץ עם דחפור ד-9 בציר יונה בואך ים המלח לאחר שטפון קשה מאד ואנחנו מספר חיילים בנ”נ תקוע בתוך המים בערוץ הוואדי והוא בשביל צר מאד יורד עם כבל פלדה ממרום הגבעה לערוץ 25 מטר בבוץ כבד, רותם את הכבל לנ”נ חוזר ומושך אותנו למעלה בעזרת הדחפור, מעשה נועז ואמיץ שזכאי לצל”ש, הוא התנדב מיד כששמע שאני תקוע בשטח 72 שעות ולא מצליחים לחלץ אותנו במסוק בגלל הרוחות, אדם בגילו במזג אויר סוער מאד, גשם, בוץ ללא פחד ומורא יצא לשטח וחילץ אותנו, זה נאג’י כך עשה תמיד בכל משימה לצאת לשטח, לבדוק, לתקן לשפץ ובכל מצב, הוא לא הכיר את המושג אין אפשרות, לא יכול, זה קשה הכול ניתן לעשות, אני זוכר אותו משפץ לבד מנוע התנעה של דחפור אופני 824 לבד בגדוד, יושב על הרצפה בסמוך לחדר העבודה שלו בסירקין שבקצה הסככה, מפרק, מזמין חלפים ומבצע – הכלי חייב לעבוד, זקוקים לו בשטח.
אחרי תקופת מה, הצלחתי להביא לגדוד ציוד שטיפה בקיטור בלחץ כולל דטרגנטים, ארגזי כלים מושלמים, חלפים לכל סוגי הציוד בקיצור הכול מכל כל ובלא שום סיוע או עזרה הכול מיוזמה שלנו, ומהמטה! קרי חימוש או הנדסה כלום.
יצאנו לרמת הגולן בשנת 1971 למבצעי הקלחות בפתח לנד, הצטוותנו לכוח של סיירת מטכ”ל וצנחנים שהכין בשטח בורות יקוש, ישנו בשטח באוהלי סיירים, אוכלים מנות קרב, פחד אלוהים! יצאנו וחזרנו מספר פעמים לפתח לנד.

פרויקט זיקים.
פרויקט זה! הוטל על הגדוד לפני מלחמת יום הכיפורים, לבנות וליצור דגם שידמה את תעלת סואץ בזיקים בסמוך לחף הים, ע”מ לבצע תרגולים של מערך הצליחה של חה”ן ויחידות צה”ל השונות לתרגול חציית התעלה בשע”ח.
הגענו לשטח גולדמן המג”ד וקצין צעיר ונחמד סג”מ חיים ניר ועוד מס’ מפעילים וכלי צמ”ה בודדים בעיקר שכורים, לאחר חפירה קצרה, מי התהום התחילו לעלות והתברר שיש צורך לרכוש מיד ציוד לשאיבת בוץ/מים מאיכות גבוהה וליכולת רבה בהתאם לדרישה.
לנו לא היה שום נסיון בנושא, כמו כן לא קבלתי שום הכוונה, גולדמן אמר לי צא חפש ורכוש זו בעיה שלך! הגעתי למצל”ח ולא מצאתי שום ציוד רציני, למעט שתי משאבות ישנות וצנרת בעיתית מאד, נסעתי לחברה להנדסה יבואנית אינגרסול ריינד בת”א ברשות יעקב שיפוני (אבא של גיורא) שקיבל אותי בסבר פנים יפות, הפנה אותי לאנשיו ומהנדסיו ולאחר תאור שלי על אופי החפירה (מבלי לגלות את ענין דגם התעלה) בצענו תוך כדי לימודי חישובי יניקה/לחץ, שסתומים, צנרת לחץ/ספיקה וסוגי המשאבות האפשריות לפינוי חול, בוץ ומים, האם להשתמש במשאבות צנטריפוגה, בוכנה או בורג ובעיקר לחץ גבוה, למדתי את הנושא תוך התייעצות גם עם צבי בורוביץ בקטרפילר, ואז רכשנו לבסוף שתי משאבות בוץ אינג’ מהטובות בשוק כולל צנרת של מאות מטרים, סייע לי מאד גיורא שיפוני בנושא הביצועי, מיקמנו את הציוד שהופעל על ידי מדחס בעל ספיקה גבוהה, הפעלנו אותו וזכינו להצלחה מרובה מאד.
הדגם נבנה היטב וסייע לצה”ל וליחידותיו לתרגל מעבר מגדה לגדה, חבל רק! שלא תרגלו, את שינוע גשר הגלילים בחול מדברי טובעני ולטווח של מאות מטרים, בגרירתו ע”י טנקים הלכה למעשה, דבר שהיה לרועץ במלחמת כיפור.

רכישת טרקטורים לנושא מנל”מ.
צה”ל רכש בשנת 1971, 3 סוגי טרקטורים אופניים “קייס”, “פורד”, “ופיאט” כדי לחבר אליהם מקדימה, זרוע מפרופיל אי אליו חוברה מערכת גלגלים כבדה לפיצוץ מוקשים (מנל”מ) בדומה “למורג” בשריון, הטרקטורים נרכשו בתיווך מקצועי של מקהנ”ר ומקחש”ר ונרכשו 6 טרקטורים מכל סוג והובאו לגדוד בסירקין.
בוצ’ו ביקש ממני להכין תוכנית מפורטת לקורס והשתלמות למפעילי מנל”מ, הכרת הכלים טיפול מונע בדרג המפעיל.
ייחודיות הגדוד מבחינה חימושית.
גדוד צמ”ה מטכלי 573 היה יחודי בכל צה”ל ואין דומה לא כלל בתחום החימוש, האחזקה וארגונה.
בגדודי השריון, תותחנים, חי”ר/חירי”מ כל הציוד זהה לחלוטין קרי, כמו גדוד מג”ח שכולו מצויד במגח”ים, גדוד “שוט” אותו הדבר! גדוד חת”מ מצויד באותם התותחים בכל הגדוד, כאשר מחלקה – פלוגה עוברת לחטיבה או גוף גדול אחר, כל הציוד זהה או דומה ולכן הטיפול אחזקה  וההפעלה זהים לחלוטין, בגדוד שלנו! היה עירוב/שעטנז בין כל הציוד ואין כלי אחד דומה לשני, חלקי החילוף שונים לחלוטין, מספרי הקטלוג שונים, בחלק מהכלים יש מנוע התנעה ובחלק מתנע, בדחפורים הסכינים והפינות שונים בין דגמי הכלים, שיני הרוטר לא דומים וכך גם ציפורני היעים והמערכות ההידראוליות.