דברים לתרומתם של חברים בפעילות יחידת הצמ”ה 654 וגדוד 573.

לצערנו חלק מהחברים שיצוינו פה ושיאמר לזכותם עד כמה תרמו לבניין היחידות הללו כבר אינם איתנו, את חלקם הצלחנו לפגוש טרם פטירתם.
דברים שכתב גבי אלעד על חברינו !
ברצוני להעלות על הכתב מס’ חברים שהיו איתי בגדוד ותרמו תרומה חשובה ומכרעת לאופי היחידה ולהשגיה !

מפקד הגדוד השני שלנו יהושע ברקוביץ (בוצ’ו) ז”ל שעבדתי איתו בשת”פ מעולה, איש מסודר, מאורגן, מבין ענין, איש טכני מהמעלה הראשונה שנתן לי יד חופשית לנהל את ענייני.
לפני מלחמת יום הכיפורים החליף אותו רס”ן גולדמן צביקה, בוצ’ו עשה חייל בתפקידיו בהמשך כמפקד יח’ הבינוי בדרגת סא”ל, הצלחנו לראיין אותו (גיורא ואנוכי) ולתמלל את הראיון בסמוך לפטירתו עוד בביתו לפני שעבר לבית אבות ושם נפטר ת.נ.צ.ב.ה.
החליף אותו כאמור צביקה גולדמן שהיה היפוכו בכל דבר וענין, אחזקת הציוד הייתה הדבר האחרון שעניין אותו והייתי צריך לנהל אתו מלחמה בכל נושא הקשור לטיפול ואחזקת הצמ”ה.
צביקה הוא האיש שבגינו פורק הגדוד לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוא העלה דרישות שונות מוזרות ומוגזמות במקהנ”ר להמשך תפעול הגדוד ובדיון סיכום הנושא אצל הקהנ”ר, שם הוחלט בשנת 1975 לפרק את הגדוד, מטה הגדוד כולו מצר על כך עד היום.
ברצוני להוסיף בעניין! בוצ’ו, שבגללו זכינו לקבל את פרס המשק הצה”לי (מעולם חיל הנדסה לא זכה בפרס זה) רק בזכות פועלו ומנהיגותו המקצועית זכינו לקבל פרס זה, שהוענק לגדוד אצל הרמטכ”ל בנוכחות ראש אג”א והקהנ”ר.
איש יקר נוסף יבדל”א סמ”ר חי-חי היה נהג אצל מורנו, אורי לוי השתחרר מצה”ל והייתי צריך מש”ק מבצעים, בקשתי מבוצ’ו את חי-חי שכן התרשמתי מאד מיכולותיו, רצינותו, אחריותו ונמרצינותו, בוצ’ו נעתר לי כמובן וכרגיל, חי-חי היה מש”ק מבצעים מצויין עד שהוחלף על ידי רס”ל ניסים טולדו.
חי-חי המשיך לעשות חייל, יצא לקורס קציני תחזוקה ובתפקידו האחרון היה קצין התחזוקה של חה”ן בדרגת סא”ל, חי-חי יצא לגמלאות מצה”ל והמשיך לעבוד כמנהל מרחב פיקוח עירוני (תפקיד בכיר ביותר) בעירית ת”א ובהמשך ועד ליציאתו לגמלאות היה ממונה חניה ותנועה עד לפרישתו.
טולדו ניסים רס”ל ומאוחר יותר רס”ר שימש בהגיעו לגדוד בסוף 1970 תחילת 1971 ראשית כמש”ק מבצעים במשרדי, ניסים הוא בעל מוטיבציה גבוהה, חרוץ מקצועי מאד ונאמן לתפקידו, סייע לי מאד בהדרכות השונות בקורסי המפעילים בשטח העבודה המעשית, לימוד סימנים מוסכמים ותרגול עליה וירידה ממוביל, טיפולים שוטפים בדרג המפעיל וכו’.
מאוחר יותר שובץ כמנהל עבודה באתרי עבודה בכל הארץ, בעבודות ההכנה למצעד בירושלים, באום דארג’, בחברון, גוש עציון “בקלחות” בפתח לנד וכמובן במלחמת כיפור לאורך כל התקופה, ניהל את המפעילים בגזרת העיר סואץ  בביצוע עבודות ומחפורות בשולי העיר ובעדבייה (עם כוחות סלע) של הצנחנים בקזינו בסואץ, החליף אותו בפעילות זאת גרשון הלמן המשיך בפעילות גם כהגדוד חזר לרפידים. השתחרר מצה”ל בדרגת רס”ב ועשה חיל בחייו האזרחים.
רס”ר (4 כוכבים) בקר נפתלי ז”ל, היה מ”פ מפקדה איש רציני ואחראי מאד, מסודר וביצועיסט ! היה ממקימי יחידת הצמ”ה המטכלית מיומה הראשון יחד עם מפקדו מיכה מאור וחייל נוסף שהגיע עמהם ממקהנ”ר לסירקין ושם החלו להקים יחידה מלא כלום.
בקר נפתלי הלך לעולמו לפני שנים רבות ממחלת הסרטן, ליוותי אותו ועזרתי לו עד ליום פטירתו, עזבתי את מיטת חוליו לקנות לו בקבוק קולה וכשחזרתי אליו אחרי מספר דקות הוא כבר לא היה בעולמנו ת.נ.צ.ב.ה.
רס”ר (3 כוכבים) ישראל גרינברג ז”ל, ק’ אפסנאי, איש נמרץ מאד ואחראי על מרכולתו כל העת! אהבתי את האיש השקט והפשוט הזה, חרוץ ונחמד, נפטר לפני הרבה שנים בבת ים תנצב”ה.
אע”צ / רס”ר שיפוני גיורא – מכונאי צמ”ה במלוא רמ”ח אבריו ושס”ע גידיו, מסודר מאד, מקצוען, אוהב ללמוד ולשפר ידיעותיו, עובד מסודר, נקי ומאורגן מאד, תמיד יכולתי לסמוך על רצינותו ואחריותו ולא היה זקוק לפיקוח או הנחיות יום יומיות, יודע את המוטל עליו ומבצע אותם על הצד הטוב ביותר, ניסיתי להחתים אותו לקבע אבל רעייתו חנה סרבה בכל תוקף וחבל מאד, גיורא השתחרר מצה”ל לאחר תקופה ביחש”מ מחנה נתן בבאר שבע כבוחן צמ”ה.
לאחר שחרורו עבר ללמד בהדסה נעורים במגמת מכונאי צמ”ה וכרגיל במקצועיות, אחריות מלאה ושמעתי ממנהליו על הישגיו הרבים, גיורא הביא את תחום מכונאות הצמ”ה בנעורים להישגים מרשימים! גיורא תרגם ספרות טכנית וערך שלושה ספרים שהוכרו על ידי משרד העבודה כספרי לימוד במגמה.
לאחר יציאתו לגמלאות, היה מנהל עבודה ומנהל מוסך הטרקטורים של קטרפילר בחולון תקופה.
אע”צ חן מורנו ז”ל, קצין הרכב המיתולוגי נהג בחסד עליון על כול סוגי הרכב השונים כולל סמיטריילרים, ומנופים.
הרכבים שבאחריותו היו נקיים מבריקים ומטופלים, גם בזכותו יאמר שזכינו “בפרס המשק” ומאוחר יותר חתם קבע והשתחרר לגמלאות בדרגת רס”ב, נפטר לפני מספר שנים, הצלחתי לשוחח עימו כשבועיים לפני פטירתו, אהב את הגדוד ואת החיילים אנשיו הנהגים איש יקר וחביב מאד! ת.נ.צ.ב.ה.
אע”צ בנימיני ז”ל, המחסנאי הטכני לחלקי החילוף, ישר, אחראי, ומקצוען! ביחד הפכנו את המחסן לתואם מחסני “קטרפילר” כולל הקטלוג שהיה שונה של מחסני החלפים של צה”ל ובכך היה ייחודי מאד.
רס”ר (4 כוכבים) לוק ארמונד ז”ל, לרס”ר לוק היה רזומה קודם בתחום הפעלת הציוד ההנדסי עוד לפני שהגיע ליחידה מאי שם בתקופת החריש על גבול מורדות רמת הגולן כשהפעיל טרקטור משוריין בביצוע חריש תחת אש.
ספק החלקים שעשה את מה שנדרש ממנו, השתחרר מצה”ל בסמוך למלחמת יום הכיפורים בגלל בעיות נפשיות, נפטר לפני כשנה ת.נ.צ.ב.ה.
רס”ר צדוק שוקר, נגד שליווה אותנו כמעט מתחילת פעילותה של יחידת הצמ”ה,  נגד המשמעת, איש נמרץ מאד, מצוחצח למשעי, רץ כל הזמן לכל מקום, אין לו אף פעם זמן לשטויות, המשיך איתנו עד לסגירת הגדוד כולל מלחמת כיפור, בהמשך התקדם בסולם הדרגות עד לרנ”ג ובתפקידי משמעת חשובים ובמשך עשרות שנים היה הנגד שליווה את טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות.
סגן ירון בן דור, שליש היחידה הלפני אחרון הגיע ליחידה לפני המלחמה והמשיך איתנו כמעט עד סגירתו של הגדוד כשהעביר למחליפו רותם שאול את תפקיד השליש וזה שנעל את דלת המשרדים.
ירון השתחרר מצה”ל ועשה קריירה אזרחית בחו”ל – ארה”ב באריזונה ובעל מפעל ליצור חומרי ניקוי.
עשה הסבה לצמ”ה ושימש במילואים כמ”פ צמ”ה, ממשיך לשמור על קשר עימו למרות המרחק.
סרן צמח שלום, קמב”צ הגדוד תקופה, מפקד קורס קציני הצמ”ה השני, במלחמת כיפור היה סמג”ד על סתימת התעלה והגשר היבשתי, לאחר פרוקו של הגדוד המשיך לתפקידים נוספים במיל’, השתחרר מצה”ל אחרי מלחמת כיפור כיום משמש כמורה נהיגה בנתניה איש יקר וחרוץ.

סיפור על ראובן גליימר ז”ל.

כרגיל אלו שלא יצאו לאפטר ונשארו בבסיס סירקין, בערבים היינו יושבים על קפה ובירות עם נשנושים וחטיפים ומקשקשים ומנפחים חויות, ערב אחד גליימר מספר את הסיפור הבא. יום אחד הוא מקבל הוראה לקחת את המפלסת לקצין העיר בפתח תקוה לאיזו שהיא עבודה, ובאחד הרחובות הוא נכנס בסוברו מאחורה, על זה הוא הלך למשפט תנועה, וגליימר מספר שהוא נכנס למשפט ועומד מאחורי הדוכן והשופט שואל אותו מה יש לו להגיד? גליימר מתחבא מאחורי הדוכן ושואל את השופט “אתה רואה אותי?” השופט עונה לגליימר לא! וגליימר מתרומם ואומר לשופט גם אני לא ראיתי את הסוברו! והוא מסביר לשופט, המפלסת זה טרקטור נורא נורא ארוך עם סכין באמצע וגלגל נוסף הרזרבי מחובר מקדימה ומפריע לשדה הראיה והשופט שואל את גליימר ומותר לטרקטור כזה לנסוע בעיר וגליימר עונה לו כן מותר ואמרו לי לנסוע אז נסעתי. גליימר ז”ל יצא זכאי.

גרשון הלמן

אנקדוטות / קוריוזים

בימי א חוזרים לאום דרג’ וכמובן נג’י או ניסים נוהגים , עוצרים לחומוס /פלאפל בחברון וכל פעם היה 

היה אומר לי – גורשון  איך בוצו שלח אותך לכאן ? אתה האשכנזי היחיד !!!

הסעה – יום אחד צדוק רצה להגיע לצריפין ולא היה רכב פנוי , מורנו שאל אותי באם אני מוכן

להסיע את צדוק עם האופנוע ( הלוך וחזור) הסכמתי וצדוק הביא קסדת פלדה ויצאנו לדרך.

בצומת סירקין עמדנו בעצור וכשהיה פנוי המשכתי אבל…צדוק היה על הכביש ,נפל לאחור.

כשעלה שוב חיבק אותי מהפחד שיעוף שוב, לא רצה יותר שאסיע אותו לעולם.

824 – גבי ביקש שאביא בנסיעה את הכלי מהסדנא בצריפון לסירקין (אין מוביל )

בדרך לא הייתה כל בעיה אבל בסירקין הייתה עקומת S ואני כדי שכולם יראו וישמעו

שלישי ופול גז נוסע מהצנחנים למשרדים שלנו עושה את העקומה במהירות עד המגרש

ליד המחסן של בנימיני.

 לא הספקתי להגיע לגבי ובקר (נפתלי) יצא לקראתי כועס ואומר : בוצו משתולל בגין נסיעתי הפרועה

והגיש תלונה, לא זוכר ששפטו אותי .

בקר נפתלי – דאגן ואוהב את כולם , ביימי חמישי אחה”צ 16:00 +- היה  קורא לי למשרדו סוגר הדלת

ופותח את ארגז ההפתעות ומוציא ,נקניק / קבנוס בקבוק וודקה וקדימה קבלת שבת קטנה

לפני שנוסע ב- 17 עם גבי.

אין פעם שהגיע לפגוש את המפעילים בשטח שבא ללא שקיות עם ממתקים וסידקית

(היה מקבל מהוועד למען החיל) .

חתונה של מוטי (מרדכי יוסף) – במהלך הערב מעט שתו ברנדי סטוק 84 פרט לבקר ואני.

עוד כוסית ועוד כוסית ונגמר הבקבוק, קראתי לבני (בנימין יעקב אח מאומץ של מוטי) וביקשתי

בקבוק נוסף הביא , 777 אמרתי שלא רוצה לערבב אמר, זה מה יש.

גם בקבוק זה נגמר.

שוב, בני .. תביא בקבוק , שוב סטוק 84 , בשלב זה מישהו אמר “קדימה ראש בראש”

נידמה לי גבי, אמרתי שלי אין בעיה מקסימום ישימו אותי ב D-500 ואח”כ בחדר אבל לך גבי

יהיה קשה .

לאחר חצי בקבוק בקר לקח את הבקבוק ושתה ממנו ישירות ואז אמרתי זהו הוא גמור.

בבוקר באיחור גבי מגיע עם ה- D-200  וכועס , בקר יוצא מתנדנד למשרדו,

מורנו לקח את הטנדר לרחיצה יסודית , בקר הקיא מבפנים ובחוץ על הדלת תוך כדי נסיעה.

גבי טען שמצא את בקר בבוקר ישן באמבטיה.

לוק (ארמונד) – היה אומר ” הבן שלי שמעון אוכל מצופה לרוחב”

הייתה לו מכונית פיאט 600 ויום אחד נודע לו שאני יודע לרתך (ריתוך ברזל)

שאל :באם אביא לך צינורות דקים תוכל לעשות לי גגון לפיאט ?

למחרת הביא צינורות מתכת (צנרת לחשמל שהיה פעם) לאט לאט  עם הרבה סבלנות ופיקים

נוצר גגון שהותקן בזהירות רבה.

לוק שמח מאוד ואז הגיע מפעיל המספרה (שהפך למפעיל צמ”ה) מר חלפון אחז בגגון

ולאחר 2 ניעורים התפרק לגורמים .

ישראל גרינברג- יום אחד אני נכנס למשרדו וכמעט דרכתי עליו , מצאתיו שוכב

על הגב ומחזיק דוחות מענ”א מעל ראשו ובודק עם פקידתו נתונים.

צועק- “מה קרה לך ? אתה לא רואה אותי ?”

השבתי לו ” בעמידה אתה בקושי ניראה אז בשכיבה ? ומה פתאום עובדים כך?”

כואב לו הגב  וכששוכב קל לו. (נידמה לי רוזי)

בוצו – במגרש האימונים מאחרי המגורים בניתי 2 מקפצות לאופנוע  (הנחתי 2 גזעי עצים גדולים

ומילאתי עפר משני הצדדים וטענתי שזה לתרגול נק. שיווי משקל על מוביל) בוצו היה מאוד מרוצה . 

יום אחד הגיע עם הכרמל שלו לשטח האימונים ואני…בדיוק טס למקפצה (וכמובן לא יכול כבר לעצור)

התעופפתי וכשנחתתי המשכתי בטיסה לכיוון שדה התעופה הישן וחזרתי לחניה ליד מורנו מסביב, מיד לקחתי את צינור המים ולקרר בשטיפה את המנוע הלוהט, קיטור יצא מהכלי פחדתי מאוד שייסדק המנוע .

אחרי כן רצתי למזנון / קיוסק (לא זוכר את שמו מאחרי המחסן של בנימיני , יתכן שמיל ?)

אחרי מס דק’ הודיעו לי שבוצו מחפש אותי והגעתי בריצה, אתה לא נורמלי אמר שאלתי למה ?

מה זה הקפיצות האלה ואני …לא מבין אותך אני כאן והאופנוע במשטח ליד מורנו.

בסוף נרגע אבל מורנו אמר לי שכשבוצו הגיע וראה את האופנוע קודם הלך ושם יד על המנוע

ואמר :לא יתכן שהוא קר עכשיו השתולל בשטח.

באחד מביקוריו באום דראג’ אחרי שאמר שלום למי שהיה על הכלי ניגש לארגז המצברים ובדק מים

בתאים, הסתכל על המנוע וכו’ , שאלתי אותו הכלי לפני המפעיל ?

לא אבל המפעיל במצוקה הוא צועק כשהכלי במצוקה הוא סובל עד ששובק.

צביקה גולדמן – עשה אצלו בבית (ת-א) מסיבת פרידה כשפורק הגדוד ואני הגעתי עם

רות (אשתי בהמשך) וזו הייתה יציאתנו (הדייט)הראשונה.

התעקש עימי שאהיה בזיקים בחפירת דגם תעלת סואץ ואסייע למפעילי הדרגליין האזרחים בכל דרך.

חילוץ– ליד האגם המר (מאהל החושות) היו 2 D-9 שקועים בביצה והחלטתי לנסות לחלצם והרי אין כלים מיותרים.

הכלים חולצו טופלו והפעלנו אותם כמו כל כלי מגויס (הושקעו בכוונה ע”י הבעלים צבי מגן  שלא יגייסו אותם)

נאג’י – מקצוען שאין בנמצא, תנו לו חוט ברזל ושבדי והכלי …יעבוד.

היה אומר במבטא : אני למדתי מכונאות בשברולט בעירק

הייתה לו משאית פרטית וולוו שלא הצליח למכור ויום אחד ביקש עזרתי , לקחנו מרסס נפט (פיסטולט) צבע את הקבינה באדום (אני בקבינה מחזיק דוושת התאוצה 1800 סל”ד כדי שהמדחס יפיק מספיק אויר) .

לסיום הותקן צופר אויר ומייד נמצא קונה מחברון.

הייתה לי מכלית זיל שלל שתדלקנו את הכלים (חסכנו עבודת ידיים של חביות ומשאבות ידניות) ולא הבנו למה הלכו מנועים בקצב רצחני (כל כ- 500 ק”מ) מנועים היו למכביר (מצאתי מחסן גדול בפאיד) ונאג’י היה מחליף בקצב עד שגילינו שיש בחזית מצנן (רדיאטור) שמן והברז היה סגור, משנפתח נגמרה הבעיה.

בסיום הפריצה לעתקה ביקש ממני להעמיד סלע גדול בתחילת הפריצה וכך נעשה,

לקח ספוג (ממזרון) צבע שחור (מיוחד למסגרות מצברים) וכתב על הסלע :

פריצ זו ע”י 573

(למיטב זיכרוני )היה עימו בשלב זה גם מסגר פישקדו.