מזיכרונותיו של ירון בכר

ירון בכר – תקופת שירותי בצה”ל במסגרת חיל ההנדסה/פרק הצמ”ה

נכתב ב-מרץ 2020
אני מחזור אוגוסט 1972. עשיתי טירונות וקורס מ”כים בגוש עציון, וקורס מש”קים באדוריים.
באוגוסט 1973 התחלתי קורס קצינים אג’מ בבה”ד-1 כשבאמצע פרצה המלחמה והוחזרנו (כל צוערי הנדסה) לאדוריים. משם הורידו אותנו בזחל”מים לסיני ובתחילה פעלנו כמחלקה אחת ואח”כ פיזרו אותנו למשימות שונות בצמוד ליחידות שונות.
בסיום המלחמה החזירו אותנו להשלמה חיילית באדוריים – ק. קציני הנמ”ש שהסתיים ב-18 לינואר 1974.
מכאן הדברים מתחילים להתבלבל לי כי אין לי מסמכים לגיבוי.
עד כמה שאני זוכר בחלוקת הקורס לגדודים, אותי צירפו ל-573 ושלחו אותי לסירקין. משם הורידו אותי לסיני ולחלק שפעל בג’בל עתקה. אני זוכר שהגעתי בלילה לג’בל ועוד עליתי למעלה בציר שבדיוק סיימו לפרוץ. אני זוכר במטושטש לגמרי את צביקה גולדמן כמג”ד.
לא הייתי שם הרבה זמן כי חזרתי כנראה לרפידים ומשם עסקנו בעבודות צמ’ה שונות אני זוכר היטב את אום-מחצה (נדמה לי שהייתי שם עם צביקה מאור כי יש לי צילום שלי אתו וזה משם)
עם פירוק אגד הצמ”ה התמקמנו במתלה (אני משום מה לא זוכר פרק של ישיבה בצומת פרקר קודם). אני זוכר שקבעו לנו מיקום כ-1 ק”מ מזרחה למפקדת החטיבה, באמצע המתלה. הקמנו אוהלים וחפרנו שירותים. תקופת האוהלים הייתה נוראית כי הזבובים היו נדבקים לבד האוהל מבפנים וזה היה נראה פשוט נורא. באוהל חדר האוכל נאלצנו כל פעם להשתמש בכלב-הגז כדי לשרוף את הכתם השחור העצום של הזבובים לפני שהתיישבנו לאכול. מהר מאד התחלנו להקים צריפים אבל אז נשרפנו בחום שהם צברו.
התחלנו להרגיש חשובים כי כל היחידות שהתחילו להתפרס במרחב היו צריכים את הצמ’ה שלנו כדי להתבסס וככה יצרנו קשרים טובים ומועילים. במיוחד כשצביקה רייספלד המ”פ וסגנו דודו עמר ידעו יפה איך להסתדר…
היה לנו ציוד תקני של שופלים, מפלסות, דחפורים… אבל היה לנו גם ציוד שלל שאני חושב שעל  חלקו פשוט השתלטנו. אני זוכר את: זיל התדלוק שעשה עבודה נהדרת אבל היה זוועה לנהוג עליו, ואת היונימוג – משאית קלה עם עבירות מנצחת שהשתמשנו בה לתדלוק הכלים במקומות הקשים להגעה.
שלב ההתארגנות השלישי היה קבלת ה”פאנל-פאב” צריפים יבילים באיכות גבוהה שהתקבלו מארה”ב והחלו להישלח ליחידות השונות. היינו הראשונים לקבל אותם. סדרנו מחומר ואדי משטחים ודרכים והצבנו את הביתנים האלה בצורת ר כשצד אחד נשאר פתוח ובצד אחד נותרו כמה מהצריפים הישנים.
בשלב הזה גם הצטרפו חובב וגור ומטה הפלוגה היה שלם.

העבודות שקיבלתי לבצע:
1.   פריצת דרכים מקבילות לציר המתלה – היה חשש שאם תחודש הלחימה יחסם הציר ונדרשנו לפרוץ דרך מקבילה מדרום. היה לי ג’יפ מגויס של חברת קופל והייתי יוצא כל יום לעבודה מצומת פרקר לכיוון מערב. יש לי צילום עם דני לוי מאותה משימה, אבל היו איתי גם אחרים. בהמשך עשיתי את הפריצה עם  9D שכור שעליו עבדו שני חברה נהדרים בחילופין שבוע/שבוע (היו יורדים עם הפז’ו טנדר שלהם).

2.   ב-1975 אוגדה 252 עשתה טקס אוגדתי מרשים ברפידים. אמנון רשף מפ’ אוג’ 162 שישבה בביר תמדה החליט שהוא יעשה טקס מרשים יותר לאוגדה שלו ושכר את שירותיו של המפיק צצי גרא. זה בא עם רעיון לבנות במה שמאחוריה יחפרו בור ענק שידע לקלוט לתוכו 3 טנקים בהסתר ואלה יצאו במפתיע ברגע מסוים ויפתיעו את הקהל שישב באמפיתיאטרון שיבנה גם הוא מול הבמה.   החליטו להטיל את המשימה עלינו ואני נשלחתי לצומת פרקר. שם ישב אחד הגדודים של חטיבה 500 שממנו הקצו את שלושת הטנקים. יחד עם צצי גרא ועוד כמה אנשים סומן שטח שהיה קרוב לפתחת המתלה ובנינו את כל הזירה שכללה אמפיתיאטרון – שטח ישר – במה – בור ענק לטנקים. כשהעבודה הסתיימה רצו לבדוק את ענין הטנקים ותא”ל אמנון רשף אישית ירד לבור כדי לכוון את נהג הטנק הראשון בירידה לבור. אלא שהוא דווקא כיוון אותו מהקיר התלול ולמעשה גרם לטנק ליפול בצורה קשה, הציוד מהטנק עף לכל כיוון, הנהג חטף בומבה נוראית בראש ואיבד שליטה על הטנק שהתחיל לנוע לכיוון אמנון רשף שברח כל עוד נפשו בו כשהוא עוד מקלל את הנהג… זה היה מחזה מפחיד ומצחיק כאחד. בכל אופן האירוע התקיים ולדעתי זו הייתה אחת העבודות המקצועיות, מבחינת עבודת עפר, שהטילו עלינו.

3.   תקופת הזזת הגבול מהתעלה מזרחה – מרגע שהציבו קוו חדש היה צורך לפרוס גדר תיל וליצור דרכי נסיעה לאורכו. זו הייתה המשימה המרכזית שלנו ויחד עם גור וחובב חילקנו את האחריות על העבודה. היו לנו אז תחת אחריותנו כ-40 רכינות שנשכרו להוביל את חומר הואדי ממחצבה שפתחנו ליד היציאה הדרום מערבית מהמתלה. לנהגים והצמ”היניקים השכירים שעבדו איתנו, הקמנו שטח מגורים בצמוד לשלנו. הנהגים היו טיפוסים קשוחים במיוחד. חלקם של הקבלן הירושלמי בראשי ואחרים מחברות אחרות או עצמאיים כמו הנהג הדרוזי של הלילנד הישן עם משקפיים עבים שבקושי ראה (הוא פעם עקף בטעות בתור להעמסה מחצבה את “יחזקאל הבדווי” – אחד מנהגי בראשי עם המק-900 וזה יצא אליו עם שרשרת, קורא לו לצאת מהקבינה כי הוא עומד לחסל אותו. אני זוכר שנקראתי בדחיפות למחצבה כדי להרגיע את המצב.
לטובת המשימה הזאת הכשרנו את הקייסים עם מיתקון מיוחד שידע לקלוט את גלילי התיל (באותו זמן פיתחו את התיל הדוקרני החדש שבמקום עוקצים היו לו לוחיות קטנות כמו סכיני גילוח. זה היה גורם לנו לחתכים קשים בעיקר בידיים).
בקשר לרכינות. הם היו עובדים שבוע שלם ומתוגמלים על פי מספר הנגלות שהספיקו. אנחנו הקצינים האחראים היינו רושמים להם את הנגלות וממלאים להם את כרטיסי העבודה. ביום שישי סיכמנו איתם שיעשו 3 נגלות וכדי לחסוך להם זמן נחכה להם בצומת הג’ידי עם כרטיסי העבודה, נחתום להם ונשחרר אותם. הם מאד העריכו את הסידור הזה ובכלל אני חושב שהצלחנו לייצר איתם מערכת יחסים טובה והוגנת. כשהם סיימו את הפרויקט הבוס שלהם הגיע למתלה עם מכונית מוסטנג צהובה והביא כמות גדולה של בשר ושתיה. עשינו על האש והייתה חפלה גדולה.

4.   משימה שלא קשורה לצמ’ה – נדרשנו (קציני הפלוגה) להצטרף לצנחנים בפעילות מבצעית שהם עשו מעבר לקוו הגבול. חדירות אלה כונו “סחלבן” וכל חדירה קיבלה מספר. התפקיד שלנו כקציני חה”ן היה לבדוק את תוואי הקרקע ולסמן את העבירות. קבלנו מד קרקע והשתתפנו בהכנות והתדרוכים לקראת החדירה בלילה. עשינו כאלה כמה וכמה.

אפיזודות

1.   ליד המחנה שלנו במרכז המתלה הוצב מחסום קבוע ומאויש 24 שעות. בלילה היו מבעירים גוזניקים ולילה אחד התחיל המחסום לבעור והיה חשש שחביות הנפט יתלקחו. רצנו כמה חברה עם צינור מהמאהל לכבות את השריפה ואני זוכר את זנזורי הנהג צועק על מישהו שהיה לידו שלא יעמוד כמו פוץ ויתחיל לעזור. כשהרים את הראש ראה שזה היה תא”ל אמנון רשף מפק’ האוגדה שהיה ידוע כקשוח ביותר. את זנזורי לא ראיתי אח”כ, הוא פשוט ברח משם.

2.   החברה שלנו היו נשלחים למשימות שונות. יום אחד חזר קיסוס מעבודה ליד צומת פרקר עם גולגולת אדם. הסתבר שחפר וחשף קבר אחים, כנראה של חיילים מצריים מהעבר. הוא שם את הגולגולת בחדרו שבביתן ותקע לה סיגריה בפה. כל הניסיונות לגרום לו להיפטר מהגולגולת לא עזרו. קיסוס היה ידוע כטיפוס מוזר, בעיקר בכל הנוגע לתחביבו כלוכד נחשים, לטאות וכל מיני זוחלים. כאשר הגיעו הביתנים הנ”ל, הוא פירק כמה רשתות של חלונות ובנה מהם כלובים גדולים שבהם החזיק את הנחשים שמצא. הרווח היחידי שהיה לנו ממנו היה שהוא תפס כל הזמן חולדות ועכברים שהסתובבו במחנה כדי להאכיל בהם את היצורים שלו. אגב, יום אחד הוא לא חזר מחופשה והסתבר שנעצר ע”י המשטרה כי החזיק בדירתו נחש שחור ענק שברח ונכנס ללול התינוק של שכנתו בבניין.