אני וניסים טולדו בצריפין
בצריפין היה מקום מושבה של יחידה מיוחדת מאוד יחידת יפת”ח או כפי שקראו לה רוב הזמן לסקוב כשמו של המייסד שלה תת אלוף דוד לסקוב ומקום מושבה היה בצריפין.
חזרה לסיפורנו.
כרגיל זהבי הודיע לי שאני מתוכנן לצאת עם ניסים טולדו לצריפין לכמה ימים ושאין לה פרטים נוספים, אני קיבלתי את הידיעה ברגשות מעורבים, צריפין נשמע טוב בסיס גדול במרכז הארץ בה”ד 12 (בית הספר לחיילות ) יש שם בית קולנוע גדול, שק”ם, לא חסר כלום! רק השילוב של ניסים טולדו ואני, חייל אחד איתו! לא היה ברור לי והאמת שגם פחדתי שניסים הולך לעביר אותי טירונות של צנחנים החיל שממנו הגיע לגדוד שלנו, כך נדמה לי ניסים תמיד היה לבוש במדי צנחנים נעלים אדומות כנפי צניחה אז לא יכול להיות אחרת וניסים בכלל היה באופי שלו קרבי ובעיקר בשפת הגוף שלו.
באמת חלפו לא מספר רב של ימים עד שזומנתי למשרדו של צמח וחי חי, נדרשתי להכין את הדחפור ואת ציודי האישי והוסבר לי שאני הולך לעבוד בהשגחתו של ניסים טולדו ביחידת יפת”ח, מקום העבודה בחוף פלמחים והמגורים ביחידה עצמה בצריפין, המוביל הגיע העמסתי את הדחפור ויצאנו לדרך נסיעה קצרה לחוף פלמחים, פורקים את הדחפור ליד בגר כבלים ישן וגדול, ניסים כבר המתין לי במקום עם נ”נ שקיבל מהיחידה, מפקד של חייל אחד ודחפור גאה ונמרץ כרגיל ניסים, בשטח מחפורת שבתוכה מים וערמות משונות של ברזלים משונים, ניסים הסביר לי מה הולך להיות בימים הקרובים, הבגר חופר בריכה ותפקידי לפנות את חומר החפירה ליצור סוללה וכול זה בכדי לנסות השקה ומעבר על גבי דגם של גשר גלילים שהיה בשלבי סיום של הפיתוח שלו, לראשונה שמעתי וזה היה מעניין לא יותר מזה! והנוהל הוא כזה, אני ישן כאמור ביחידה ניסים בבית בראשון או רחובות עם אסתריקה אישתו האוהבת. בבוקר ניסים אוסף אותי, כשאני ממתין לו עם אוכל שארגנתי מהמטבח, נוסעים לבית החרושת לקרח שליד היקב קונים או מקבלים שברי קרח לקלקר המים ולצידניות, עוצרים ברחוב הראשי של ראשון ניסים קונה עיתון אחרי שצעק על כמה נהגים בדרך שלא נסעו מספיק מהר לטעמו או עשו דברים אחרים שלא לפי דעתו וגם על כמה הולכי רגל שלא התנהגו בהתאם … נסיעה מבצעית לכל דבר לחוף פלמחים עוד בתקופה שלא היה מסוכן לצעוק על מישהו ברחוב, היום! זה יכול היה להיגמר בדקירה או דומה … מצוידים בעיתון אוכל שתייה ארכת קפה וכמה דברי מאפה של אסתריקה אישתו של ניסים זוכרים? מגיעים לחוף ימה של פלמחים, פוגשים את מפעיל הבגר אני שוטף את הכוסות למרות שאני לא שותה קפה, למה? כשניסים מבקש משהו לא מסרבים ופותחים את הבוקר בחוף ים פרטי תחת עץ איקליפטוס על כוס קפה עם סיגריה וקצת מהמאפים של אסתריקה לא יכול להיות בוקר קסום יותר מזה! ניסים והבגריסט חופרים אחד לשני, אני פורס את המזרון וניסים את העיתון ואני צולל לשינה נהדרת בחיק הטבע והשקט למה? כי גם הבגריסט לא סיים לקרוא את מדור הספורט, כך שהכלים היו דוממים הכול בנחת חברים בשתיים בצהרים ניסים מעיר אותי ואני מורח עם די -9 את השתיים וחצי כפות שהבגר חפר היום הספק יפה ליום אחד.
בשתיים וחצי אני ביחידה בצריפין בדרך למקלחת מהיום הקשה הזה וניסים בדרך לאסתריקה, כלומר הביתה לפנות ערב נהגתי לעשות סיבוב היכרות ברחבי צריפין, קצת שקם מידי פעם סרט וכשממש לא היה לי מה לעשות בערבים, מצאתי את עצמי מוכן להיות נהג תורן בכדי לעביר את הזמן, מקפיץ מישהו הביתה או לפגישה בקריה, ערבים נחמדים ובימים נשמרה השגרה ניסים אוסף אותי מהיחידה בית חרושת לקרח, עיתון ולפלמחים נפלתי על שת”פ חלומי ובמרכז הארץ, באחד הערבים כשהלכתי לשקם קניתי משהו לנשנוש והתיישבתי לי על אחד הספסלים מחוץ לשקם, לידי התיישבו כמה חיילות כשאחת מהם הייתה קצינה בדרגת סגן ומתוך שיחתם הבנתי שהיא מאחד הקיבוצים בגליל המערבי, זו אינפורמציה מספיקה בשבילי להתחיל לגלגל שיחה וכך עשית, לא פספסתי שנייה שאלתי אותה מאיזה קיבוץ היא והיא ענתה בלמה זה מעניין אותך? ואני עניתי שגם אני מהגליל המערבי אומנם לא קיבוצניק ובכל זאת מהתיישבות החקלאית הפחות נחשבת, ממושב וכך התגלגלה שיחה נעימה ושקטה וכן הקצינה החיננית מקיבוץ בגליל המערב אני לא אספר איזה ומשרתת כמ”פ בבה”ד 12 שערותיי סמרו למשמע המידע הזה, אני לא יודע אם אני לא חולם! לא יכול להיות שכול הטוב הזה קורה לי ביחד ותוך זמן קצר מצאנו את עצמנו ישובים אחד ליד השני וצופים בסרט, כמובן שאת שם הסרט אני לא זוכר למה התנהל שם קרב קשה ושקט של גישושי ידיים, בתום הסרט עוד סיבוב קטן להכרת השטח וקצינה מזמינה אותי לחדרה לא לפני שאני מקבל תדריך מפורט לנוהל הברחת חייל לתוך מגורי הקצינות בבה”ד 12, נוהל מפורט ומדוקדק זמנים לבוש כניסה יציאה, הם היו מקפידים על כל הנוהלים הצבאים כמו שהקפידו בנוהל הזה, אפילו מלחמת לבנון השנייה הייתה נראית אחרת! אחרי שהגברת הנחמדה הזו בדקה שאני מבין ומסוגל לפעול על פי הנוהל מצאתי את עצמי יושב לצידה בחדרה שלה ולוגם מכוס תה שהכינו לי במזלג חשמלי איזה פינוק לפנות בוקר בשעה הקבועה אני יוצא מחדרה של הקצינה ולפי הנוהל עוזב את שטח בה”ד 12 וחוזר לתחום היחידה מרחק 5 דקות הליכה, מתארגן לקראת הגעתו של ניסים לאסוף אותי ובערב נפגשים בשקם והכול לפי הנוהל. זה עבד יופי שבועיים או יותר, אני לא זוכר בדיוק ומה שאני כן זוכר ובמדויק את הסיבה למה זה לא המשיך, המ”פ יצאה לפעילות לילית עם החיילות שלה ואני הבטחתי שכמו שמתחייב מהנוהל אני עוזב את חדרה ואת שטח בה”ד 12 לפנות בוקר, כפי שנהגתי לעשות בשבועיים האחרונים רק מה היה לי נעים וטוב במיטה של המ”פ מהגליל ולא התעוררתי המשכתי לישון כמו תינוק, ניסים הגיע ליחידה חיפש חיכה ורק מי שמכיר את ניסים טולדו יודע שלא טוב לעשות לו לניסים פדיחות מהסוג הזה, זמן זה זמן! והעבודה חשובה הקיצור הדלת של החדר נפתח משהו בסגנון של נוהל קרב והחיננית הזו פותחת עלי פה שניסים זה משהו שנחשב לעדין נפש לידה ולא עמדה לזכותי השכנות שלנו בגליל ולא הסרטים שראינו יחד ולא הלילות שלא ישנו יחד, הדבר היחידי והאמיתי ששמעתי אותה צועקת יחד אם מערכת הכריזה שהחייל שמחה מטס מתבקש להגיע מייד ליחידת יפתח/ לסקוב והחיננית צורחת עלי שהודעה בכריזה נשמעת כבר שעה ארוכה ומה אתה חושב לך עוד יעיפו אותי מהתפקיד, תוך כדי שאני אוסף בבהלה את הבגדים שלי ומתלבש ולא יודע מה ומי מפחיד יותר היא או המפגש הצפוי עם ניסים, תוך מספר דקות הגעתי ליחידה ניסים לדעתי היה מוכן לתקוע לי כדור בין העניים אם לא היה נידרש לתת הסברים על כך בטח זה מה שהיה עושה, אמרתי לו שאני מצטער ואסביר לו, בהמשך מה שקרה התיישבתי בנ”נ ויצאנו שותקים לסיבוב הרגיל בדרכנו לפלמחים אחרי שאני נרגעתי מהבהלה וניסים מהנרבים שעשית לו, כיבד אותי ניסים מהמאפים של אסתריקה ושם מתחת לאיקליפטוס הענק ליד חוף הים, סיפרתי לניסים את מה שאני כותב לכם כאן והוא הקשיב בלי לשאול אף שאלה, מידי פעם חייך ולבסוף נתן לי צפחה שהזיזה לי כמה חוליות באזור הצוואר ולא הוסיף מילה אחת ולא שאל יותר כלום.
חזרנו כרגיל לצריפין ולקראת ערב הלכתי לי לשקם וחיכיתי למ”פ החיננית וכך עשיתי כמה ימים ולא ראיתי אותה יותר קשוחה המ”פ יותר מניסים, החגיגה נגמרה ושבועיים שלושה בערך אחרי התקרית וחזרנו לגדוד בסירקין, את תגובתו המבינה המתחשבת והאצילית של ניסים אני לא אשכח לעולם וגם את המאפים הטעמים של אשתו ואת ה”מפית! בטח היום היא כבר סבתא קשוחה.
על יחידת יפתח מהאתר של חייל ההנדסה בויקיפדה.
יחידת יפת”ח
בשנת 1957 מונה דוד לסקוב לסגן קצין הנדסה ראשי. הוא הקים את “חוליית לסקוב” שמטרתה הייתה פיתוח אמצעי לחימה מיוחדים עבור חיל ההנדסה. לימים הפכה “חוליית לסקוב” ליחידת “יפת”ח”, הקיימת ופועלת עד היום בשורות צה”ל, כיום במסגרת זרוע היבשה.
יחידה זו אחראית בין השאר לפיתוח גשר הגלילים, מערכת “אור יקרות” ורקטות ה”זאב“ (שהופעלו במהלך מלחמת ההתשה ואחת מהן פגעה והרגה את הרמטכ”ל המצרי). דוד לסקוב היה מפקד היחידה במשך שנים רבות. הוא שירת עד מותו בגיל 86 (היה החייל המבוגר ביותר בצה”ל), ותמיד היה מוכן לתרום מניסיונו ורעיונותיו היצירתיים לצבא. לסקוב תכנן מספר גשרים וביצורים עבור חיל ההנדסה, ורובם יושמו בהצלחה בשטח.
במהלך השנים יפת”ח יצאה מחיל ההנדסה, אל מפח”ש (מפקדת חילות השדה), משם לאט”ל (אגף טכנולוגיסטי), ובתחילת 2006, עם ייסוד החט”ל עברה לחט”ל (חטיבה טכנולוגית ליבשה) תחת זרוע היבשה.
גשר הגלילים
גשר הגלילים באתר “יד לשריון” בלטרון
“גשר הגלילים” הוא גשר נייד, שתוכנן ופותח על ידי יחידת יפת”ח בפיקודו של תא”ל דוד לסקוב ולשם צליחתה של תעלת סואץ. הרעיון המקורי של הגשר היה של לסקוב ושל האלוף טל. על פיתוח הגשר הוענק לטל וללסקוב פרס ביטחון ישראל לשנת 1972. הגשר היה אחד הגשרים ששימש את צה”ל במלחמת יום הכיפורים במבצע “אבירי לב”.