ההכנות למצעד האחרון בירושלים
נדמה לי שבשנת – 1972 או 1973 נערך המצעד האחרון שהיה מקובל עד אז לערוך מדי שנה ביום העצמאות, משימת הכנת התשתיות למצעד הוטלה הגדוד שלנו התשתיות שנדרשנו להכין הם הכשרת מגרשי חניה לאורחים ולכוחות המשתתפים לאורך הציר וסוללות שעליהם ניבנו הטריבונות לאורחים ועוד כל מיני עבודות שרות לטובת עירית ירושלים. על ניהול הפרויקט קיבלו את הפיקוד רס”ר ניסים טולדו צנחן לשעבר רס”ר אשכנזי וסגן משנה צביקה רייספלד קצין צעיר וחדש בגדוד.
מקום מושבנו נקבע בבסיס שנלר שבמרכז ירושלים, בתוך צריף ארוך ששימש אותנו למגורים ובתוכו יצרו מחיצה ויצרו חדרון קטן לסגל הבכיר טולדו, אשכנזי ורייספלד.
מיטב החברה כלומר מיטב המפעילים נשלחו למשימה המיוחדת הזו בירושלים, כמובן שכול אחד והכלי שלו דחפורים, שופלים, מפלסות ומכבשים, לעבוד בתוך מרכזה של עיר וללון בבסיס במרכז העיר היה עבורנו צופר גדול, רוב הפעילות שלנו הייתה רוב הזמן במקומות נידחים, שרותי רחצה ופינוק היינו מקבלים בבית החייל של ירושלים שהיה עוד מבנה חדש ומפנק.
בימים עבדנו משעות הבוקר ועד הערב בסמיכות גדולה לבתי מגורים (אני לא מכיר את ירושלים לכן אני לא יודע לציין את שמות המקומות ) וכך יצרנו גם קשרים עם התושבים המקומיים שכיבדו אותנו במטעמים, אני חושב שההכנות החלו בערך חצי שנה לפני המצעד, משום שאני זוכר אותנו שם בירושלים בימי חורף קשים ובאחד הערבים החורפים נדרשתי לקצר את חופשתי ולחזור לירושלים, משום ששולבנו עם הכלים לכוננות השלג העירונית, הגעתי לצריף שלנו בשלנר ( בסיס בריטי לשעבר) בלילה ופגשתי את כול החברה כבר במיטות וכולם עם פרצוף חמוץ ושאלתי מה קורה ? אני חושב ששוקרון או מישהו אחר, סיפרו לי את הסיפור הבא שהחברה הוקפצו לילה קודם לחלץ רכב תקוע בשלג באחת מרחובות ירושלים והנהג שכל כך שמח על העזרה, סיפר להם שהמשאית עמוסה בקבוקי ויסקי משובח ויקר הבטיח להודות לחברה שעזרו לו ולצפר אותם בכמה בקבוקי ויסקי, הבטיח וקיים רק שאת הוויסקי החרים רס”ר ניסים טולדו ולא היה מוכן לתת לחברה לשתות בטענה שהוא לא מוכן שהם ישתכרו ולא יוכלו לעבוד מחר, טוב כמובן שאני גויסתי למשימת השכנוע ולנסות לקבל בקבוק אחד לפחות שנוכל לחגוג את אירוע הצלחת החילוץ ואני היחיד שעוד לא נדנד לניסים בניסיון לחלץ ממנו בקבוק אחד לפחות ולנדנד לניסים זה סיכון לא פשוט! אז לא כל אמא התקשרה ישירות לרס”ר של הבן שלה ואמרה לו איך להתנהג עם החייל שלה, אצל ניסים הכול היה יכול להתחיל וגם להיגמר ואין שום דרך לערער, אין כרמלה מנשה ואין נציב הקבילות ואם יש הוא לא ניתן להשגה ולא אחרי החלטה של ניסים, הקיצור משקשק כולי אני דופק בדלת שבקצה המסדרון ונכנס בזהירות, גם אסור לי לאכזב את החברה וגם כמובן להראות סימני פחד, אני אוסף את כול האומץ שיש לי ואני שואל את ניסים למה לא נוכל לקבל בקבוק וויסקי אחד לפחות וניסים כמעט בשאגה אמר לי, שאני לא הבלבל לו את המוח אין לא חשק להתעסק עם שיכורים ומחר יש עבודה ושאני אעוף לא מהעיניים לפני שה… אני חושב שמהפחד, לא הצלחתי לעוף לניסים מהעיניים ונשארתי לעמוד במקום ולהצליח להוציא עוד משפט מהפה, ניסים אל תדאג! אני אחראי לזה שכל אחד יקבל רק לגימה של פקק אחד וילך לישון, אני זוכר את המבט של ניסים ולא ידעתי אם את הבקבוק שהוא שלף מתחת למיטה שלו הולך לעוף לי לפרצוף או שהבלתי אפשרי קרה וניסים החליט לתת לי את הבקבוק ולהיפטר ממני מה שיותר מהר, ניסים הושיט לי בקבוק וויסקי יפה וסגור הסתכל לי בעיניים ואמר לי מטס על אחריותך ואני כשאני מבטיח אני מקיים! נתתי את מילתי ועפתי מהחדר שלו שוב לא יודע אם עפתי משמחה או מפחד, כל החברה התיישבו במיטות סיפרתי להם מה הסיכום פקק וויסקי לכול אחד ולמיטה לישון, מחר יש הרבה עבודה טוב לא לקח יותר משלושים שניות והבקבוק התחיל להסתובב בין החבר כול אחד פקק ועוד פקק ועוד פקק ואני לא זוכר מי הראשון ששפך את מעיו ונשמתו על המדרגות שבכניסה לצריף בשנלר, אני רק בטוח שלא היה אחד שלא הקיא וכל אחד בתורו כולל אותי, אני זוכר שאף אחד לא יצא מהחדר של הסגל הבכיר, וניסים פשוט התעלם מכל מה שקרא באותו לילה ולא הגיב אפילו במילה אחת, הנושא לא הוזכר, בשלב מאוחר יותר של אותו ליל השתכרות הופיע לנו פתאום חייל מלא תלתלים משהו בין ג’ינג’י לבלונדי עם שפם וגוף של נגמשון קל, הבחור מעט ביישן צביקה מאור שמו מחזור של שנה מתחתי, אני אוגוסט 71 והוא אוגוסט 72, ללא שום ציוד אישי הוא עבר על ידי כולם תחקיר קטן וקיבל גם תדריך קטן וגם כמה זוגות גרביים ולבנים.
אני, שוקרון, שחר, כץ נלסון ועוד כמה ששכחתי יכולנו להרגיש סוף סוף ותיקים בגדוד, יש כבר צעירים מאיתנו .
