הרפתקאות דנינו ושמחה

הרפתקאות  דנינו, שמחה

צמח זימן את כולם לשיחה, ישבנו על המדרגות בכניסה לקולנוע בקוניטרה ומחכים בדריכות לשמוע על התוכניות להמשך, לאחר יום שלם של ניחושים למה כינסו את כל הכוח של כשלושים דחפורים בקונטרה, כבר דיברו על האפשרות שאנחנו ממתינים לכיבוש החרמון מהסורים ואז לעלות לחרמון ולפרוץ דרך, מהמוצב הישראלי לסורי משהו שהסורים החלו לעשות ברגע שכבשו את המוצב ובאמצעים הדלים שלהם ודחפורים שלנו שהיו שם כולל ה- 951 של צביקה זוכרים? ועלתה גם האפשרות שמתכוונים לפרוץ לתוך סוריה במתקפה חדשה וכולנו חיכינו לשמוע מה בעצם הולכים לעשות, צמח הגיע עם קצין צנחנים בדרגת רב סרן או סרן אני לא זוכר בדיוק ואני כן זוכר, שהצנחן היה מרשים בהופעתו המדוגמת כאילו הגיע אלינו מתוך סרט ולא מלחמה, צמח לידו ניראה כמו כולנו חבורה של פליטים לא מגולחים ומאובקים כמו שנראים אחרי כמה ימים ללא שינה מקלחת ועוד.

 טוב כמו שחשבנו אנו ממתינים לכיבוש החרמון והצנחן המרשים יתאם את זמן היציאה שלנו על גבי מובילים צפונה יותר ומשם ממשיכים על גבי זחלים ורק עוד פרט קטן! דרושים שני מתנדבים שייצאו למשימה בהנחיית קצין התאום, לאן ומה לא היו מוכנים לפרט! ורק בהמשך נקבל את ההנחיות, אני ישבתי ליד דנינו מחזור לפני בסירקין הגיע למלחמה ברמה, דנינו סימן לי ביד הולכים על זה מטס ואצלנו בגדוד יש כבוד לותיקים ואם דנינו אמר אז הולכים על זה, הרמנו ידיים צמח אישר! ותוך מספר דקות ישבנו בג’יפ עם הציוד האישי הדל שלנו, כול אחד מפנטז בשקט את מה שהולכים לחוות בזמן הקרוב, אני זוכר שחשבתי על מקלחת, טלפון, שינה, בקיצור על פינוקים בסיסים.

לא החלפנו מילה והג’יפ דהר מערבה תוך כדי זה שאנו חולפים על כול מראות המלחמה הקשה שהתרחשה רק שעות ספורות בציר שעברנו בו והג’יפ התחיל לתפס לכיוון צפת, מצאנו את עצמנו לא מחליפים מילה כול הדרך וניצבים בש”ג של פיקוד צפון בהר כנען, חלפה במוחי שוב המחשבה, שגיבור גדול אני לא הולך להיות במלחמה הזו וזה גם לא היעוד הצבאי שלי, אני אסתפק בלבצע סיירת זבל עם שופל בבסיס קצת חיילות, שקם, כמו שאמרתי ופנטזתי, לא יודע מה עבר לדנינו בראש אבל תחושת הבטן שלי אומרת שהמחשבות שלו היו דומות, ירדנו במדרגות למשהו כמו חדר מבצעים, נתבקשנו להמתין בשקט באחת מפינות החדר עד שנידרש אחרת, אני חושב שהחדר הזה היה חפ”ק אחורי של הצנחנים ומשם ניהלו את העלייה של הצנחנים לכיבוש החרמון שוב לג’יפ ללא הסברים מיוחדים יורדים לכיוון שדה התעופה במחנים ואז כבר התחושה הייתה אחרת של משהו חשוב שהולך להיות ואני ודנינו הולכים להיות שותפים, אז אם לא אתנחתה מפנקת בפיקוד, אז לפחות יש סיכוי שנהיה גיבורים ושותפים למשהו חשוב במלחמה הזו וכאילו עד עכשיו שיחקנו! טוב זה כבר עניין של דימוי כן מפעיל צמ”ה בתקופה הזו לא היה שיא התהילה! רק מעטים ידעו את החשיבות האמיתית של מפעלי הצמ”ה, כן והיום זה כבר אחרת! אז שוב כל הדרך בג’יפ, מנסים להקשיב לקשר שלא פסק לרגע ולהבין מה הולך להיות איתנו, הגענו לשדה התעופה במחניים וההמולה הייתה גדולה מאוד, מלא כוחות רכבי פיקוד, חפקים, מסוקים, שוב כאילו כול צה”ל נערך בסביבות השדה, אחרי חיפוש קצר קצין הצנחנים הוריד אותנו ליד כוח צנחנים והסביר לנו סוף סוף, שמה שהולך להיות זה שהצנחנים הולכים לעלות לחרמון באמצעות המסוקים ורק בשלב מאוחר יותר וכמובן שהוא ילווה אותנו, יודיע לנו מתי נעלה עם אחד המסוקים בכדי להפעיל את הדחפורים שישנם שם, זאת עד שיחבור אלינו הגדוד שנערך בינתיים ליד הקולנוע בקוניטרה וביקש שנישאר במקום עם הכוח הזה ולא נזוז משם והוא ממשיך בענייניו כאן בסביבה, באמת הייתה תחושה שמשהו רציני וחשוב הולך להיות ולראות אותי ואת דנינו עם הציוד הדל והמצ’וקמק שלנו עומדים ליד הצנחנים המזוודים   בכול הציד לחימה שלהם, זה היה מראה מגוחך! טוב זה לא הדבר הכי מגוחך שראיתי במלחמה הזו! התחיל להחשיך, הכל ניכנס לפעילות מואצת, מכשירי הקשר לא פסקו מלטרטר דיווחים פקודות ומכל זחל או רכב, ניתן היה לשמוע את כל קולות הקרב הקשה שהתנהל בחרמון וסביבתו, המסוקים העלו כוחות של לוחמים וציוד ללא הפסקה נחתו והמריאו ובכול תנועה כזו של מסוק הכול מתעופף סביבך, מאבני חצץ ועד ציודים אחרים, נצמדנו דרוכים לאחד מנגמשי הפיקוד והקשבנו בדריכות לקשר, הקצין שלנו נעלם וחלק מהכוח של הצנחנים לידנו עלה למסוקים, בשלב כלשהו החלטנו לעלות למסוק עם החיילים הנותרים התחילו להיפקד, הסתבר שיש שנים עודפים הרמנו ידיים והעיפו אותנו בבושת פנים מהמסוק ולא היו מוכנים להקשיב לשום הסבר, מלחמה אין זמן! לא מכירים שום רב סרן ולא מכירים שום תוכניות על הפעלת דחפורים, ירדנו כאמור בבושת פנים שיפרנו את מקומנו בניסיון לחטוף פחות אבני חצץ מהפעילות של המסוקים סביבנו.

אני חושב שהתגלגלנו למקום סמוך, רק שזה היה כבר מקום שממנו פעלו הכוחות של גולני או לפחות מכשירי הקשר היו על התדר של חיילי גולני שנלחמו בחרמון, זה כבר היה שלב שהגיעו עם המסוקים הפצועים הראשונים או לפחות כאלה שפונו למחניים, אני מניח שיש כאלה שפונו ישירות לבתי חולים כל הזמן היינו צמודים למכשירי הקשר, זו הייתה מלחמה בשידור חי עבורנו, עוד הרבה לפני שמלחמות נעשו תוך כדי צילום לטלוויזיות  וכאלה, אני זוכר ששמענו בקשר לפנות בוקר או מאוחר יותר את קריאתו של חייל גולני, האזינו כל תחנות העולם כן גולני מניפים את דגל ישראל שוב על מוצב החרמון העיניים של המדינה שמעתי ועיני דמעו אם לא יותר, שמעתי את זה בזמן אמת בדיווח של אותו חייל גולני, כן ויכול להיות שזה לא הציתות המדויק! אבל דומה מאוד, ההתרגשות סביבנו באותם רגעים לא ניתנת לשחזור, שנים התנהלו ויכוחים גולני או צנחנים  את האמירה הזו שמעתי בשדה התעופה במחנים מבחינתי היה ברור הנושא. עם הפצועים החלו להגיע גם  החיילים הסורים שנשבו בחרמון, לבושים במדי צה”ל ותכשיטים שבזזו מחיילנו שנפלו או נשבו בחרמון, המראה הזה עורר סערת רגשות שלא ניתן לתא,ר חייל סורי עם שרשת חי או מגן דוד.

הייתה שם טיולית של המשטרה הצבאית והרבה חיילים שוטרים טעונים מכול הלילה המתוח הזה והם נתנו מכות רצח לחיילים  הסורים וכמובן מנגד היו כאלה שרצו להשקות את השבויים הסורים במים, במקום התפתחה מהומה גדולה! אני רק זוכר שיצרו מגן של חיליים בכדי להגן על הסורים כשהם זוחלים לכיוון הטיולית וכול מי שיכול היה חבט בהם ללא רחמים.

כאמור הקצין שלנו נעלם לנו במהלך הלילה ולקראת צהריים הכוחות התחילו להתקפל משטח שדה התעופה, דנינו החליט שאין מה לעשות שם יותר ואת תרומתנו הנכבדה לכיבוש מחדש של החרמון, תרמנו מעצם זה שלא הפרענו לכוחות הפועלים.

טרמפ לראש פינה, אכלנו שם בדוכני האוכל של המתנדבים למיניהם לא הצלחנו להתקשר למושב כל הקווים תפוסים! לא זוכר איך יצרנו קשר או העברנו מסר לצמח, כעבור זמן מסוים הגיע צמח ואסף אותנו חזרה לרמה.