זכרונות מגדוד 573 ממרגלית כהן
היום מגי ג’יינס.
המון זיכרונות אין לי מהתקופה הזאת כי זה היה לפני המון זמן, ולא היה לי קשר עם החברה לאחר מכן רק אביבה עמרן וחובב פרנקל.
התגייסתי לצבא בשנת 1974, ולאחר שירות הטירונות ניתנה לי הבחירה איפה לשרת, אמרתי לעצמי אם כבר משרתים אז לשרת במקום קצת חריג ולא בעיר, נשלחתי לרפידים וקצת שיקשקתי , אמרתי לעצמי בטח זו תהיה חוויה, נשלחתי למלא את מקומה של חיילת שעמדה לעזוב, או לעבור לבסיס אחר, שמה היה תקוה אולי? הגעתי למחנה על ידי טיסה, הכול היה שומם! כמה אוהלים ממש מעט תנועה וכמה חיילים.
בכל הבסיס היו רק שלוש חיילות ואחת מהן הייתה אביבה עמרן, תימניה עם שיער שחור ארוך ושחומה לא גבוהה במיוחד, החיילת השנייה הייתה סמדר אולי לוי או שמש שם משפחת, היא הייתה בריונית עם שיער מתולתל, השלישית הייתה תקוה שהייתי אמורה לקחת את מקומה, בהירה עם שיער ארוך בהיר והייתה לי הרגשה שאביבה לא כך כך רצתה שאחליף את חברתה, היו קרובות מאד ביחסיהן בבסיס, אבל ללא ברירה נכנסתי לתפקיד והיחסים ביני לבן אביבה התחזקו מיום ליום.
מקום המגורים שלנו היה צריף קטן שהיה עשוי אלומיניום, מרופד מחומר לבן שנקרא קל קר, זה הגן עלינו מפני החום והקור, זוכרת שהעכברים נלכדו בין שני הקירות והרצפה והריח שהם הפיצו לאחר שנלכדו שם לא היה נעים, היינו צריכים לחפש איפה הם טמונים, לא היה קל! הוא היה ממוקם מצד שמאל ליד הקרוון של צדוק שהיה רס”ר הגדוד, זוכרת אותו עם נעליו השחורות הנוצצות ועמו עבד חי-חי שהיה לו חוש הומור מקסים במחנה.
זוכרת חייל בשם שוקי, אהב להיות בחברת הבנות ולא פעם ישן בצריפנו הדחוס, בפגישת המחזור לא הצלחתי לאתר אותו.
זוכרת את גיורא שיפוני, היה בלונדיני חתיך, תמיד אדיב ומלא חוש הומור, לא זוכרת מה היה תפקידו.
עבדתי בשלישות עם ירון, חושבת שהוא היה השליש ואולי קרול וכוכבי? לא זוכרת! המשרד היה באוהל בתוך כל החולות שנכנסו למקום, המטבח וחדר האוכל היו בקצה השני של הבסיס בצד שמאל, זוכרת את השתיה תרכיז מיוחד ממש שהביא לי בחילות רק מהרחתו, בכניסת הבסיס היה שער שהחיילים עשו בו תורנות כדי לבדוק מי נכנס ויוצא מהבסיס לשם בטיחות.
אם אראה תמונות של החיילים מהתקופה, בטח אזכר יותר!
היה חייל בשם יהודה עם עיניים ירוקות, ראובן גליימר היה הליצן של הבסיס בתור נהג והתברר יותר מאוחר לאחר שהשתחרר (נשאר למעשה בקבע הערת עורך) שנהרג בתאונת דרכים, ממש אבדה מצערת.
המג”ד היה צביקה גולדמן ונוכח בפגישת המחזור שהשתתפתי בה, לא השתנה בכלל וגם הוא נפטר לא לפני הרבה זמן.
הסמג”ד היה אמנון שמבן שנוכח במפגש ונראה טוב רזה מאד.
לבסיס הגיעו 3 קצינים, שמותיהם היו: שלמה גור, שהיה בריוני עם שיער שחור ומשקפיים, שאול רותם השני, היה גבוה בלונדיני עם עיניים כחולות, השלישי היה חובב פרנקל, גבוה רזה עם תלתלים בהירים.
אחת החיילות בבסיס סמדר שהייתה הליצנית של הבסיס וחושבת שיצאה עם שאול רותם? היה חייל בשם דני לוי, שהתחבר עם אביבה עמרן ואני התחברתי עם חובב פרנקל במשך הזמן, שלמה גור, חובב ושאול היו מבלים המון ביחד.
מדי פעם החיילים נשלחו למתלה לתרגילים, היציאות הביתה היו בערך אחת לשבועיים בגלל המרחק, מידי פעם היינו טסים הביתה וחזרה במטוס ההרקולס, לא היה נוח בטיסה ולעיתים גם הקאתי.
השירותים והמקלחות היו בצריפון קטן, דוד המים לרחצה הי עשוי מפלסטיק, השירותים היו פשוט בור עמוק ועליו הלבישו את הצריף, זוכרת שיום אחד נפל לי עט די יקר לתוך הבור ושוקי התנדב לרדת ולהרים את העט, כמובן שעבר חיטוי חחח. יום אחד הצריפון שהיה לשירותים עף ברוח וכל נייר הטואלט שנאספו למטה עפו ברוח והתלבשו על הקוצים והשיחים , זה היה מראה של כדי היה לפספס.
בגלל ששרתנו ברפידים, הייתה פחות הקפדה על המדים והייתה יותר חופשיות בבסיס.
לאחר זמן מה ששירתנו ברפידים, החליטו לפרק את הבסיס והיינו צריכים לעבור לסירקין ליד פתח תקוה ועד שיחליטו מה קורה עם כל אחד, היינו צריכים להתפזר ליחידות שונות וזה היה עצוב מאד….
כשעברנו לסירקין עם צער גדול, הבניינים ששהינו בהם היו נטושים ולא היה לו אופי למקום, היה ממוקם בין המון עצים והוצע לי להצטרף ליחידת הנדסה ימית, שנמצאת בחוף זיקים ליד אשקלון וקיבוץ זיקים, כשעברתי המקום הזכיר לי את סיני, חולות ורק חולות…. אנחנו היינו החלוצים שם ולפחות מסביב לבסיס היה לנו חוף ים וההרגשה הייתה טובה, היינו צריכים לשתול דשא, עצים ולגור בקרוונים, דומה קמת לסיני אבל לא רחוק מהעיר, התפלחנו בהתחלה לקיבוץ זיקים להתקלח כשלא היו מים חמים בדוד, הסיעו אותנו במשאית הלוך וחזור כמו בטיול שנת.
לא זוכרת מאיזה בסיס נשלחנו לגבעת אולגה לנופש והיה ממש כיף לא לשים מדים, בילינו גם מחוץ לנופש בעיר והיו המון פעילויות.
במפגש שהיה והשתתפתי בו, לזכותו של גיורא שעבד קשה מאד לאיתור החיילים ומה שכרוך בכך, היה מרגש מאד, קשה היה לזהות את החיילים, עבר המון מים בנהר כמו שאומרים למרות שהיו שמות על חולצתו של כל אחד, הזיכרון לא היה שם כל כך….המוח החליד קצת…
במפגש היה אחד בלונדיני שלא השתנה כל כך וזיהה אותי לא זוכרת את שמו, אולי צביקה מאור? עם המון חוש הומור, הלוואי וכולם היו נשארים כמוהו במראה ובהתנהגות.
אנחנו הבנות קבלנו מחמאות שלא השתנינו בכלל, למרות ששיערי עכשיו הוא בלונדיני.
היה במפגש אחד החובשים שזיהיתי ולא השתנה כלל לט זוכרת את שמו.
