עמישב הייתה גם מרכז בילוי לנשארים בבסיס בערבים ושבתות עוד שחלקה הדרומי היה בצריפי מעברה, שם היינו מבלים אחרי שכול אנשי הקבע או הגרים קרוב לבסיס היו יוצאים הביתה בהסעות של הגדוד, הינו יוצאים בחבורות. בכניסה היה הדוכן שאווארמה ופלאפל של חסיד, מנה או חצי מנה בלאפה עירקית אמתית וכולנו אהבנו לראות את הבת שלו שעבדה עם אבא שלה בדוכן הקטן שלהם, הטעם אח הטעם לא היה כזה באף מקום אחר, קצת אמבה, חמוצים וצ’יפס ארוחת מלכים אמיתית, ממול ולמי שחשקה נפשו בנקניקיה בלחמנייה היה יכול לחצות את הכביש ולאכול אצל פרידה משהו אחר במזנון של הקולנוע וכשחשקה נפשנו לקצת תרבות לא היה יותר טוב מלראות סרט הודי טוב או ברוס-לי בתרגילים ולהטוטים מסמרי שיער, אפשר היה לפצח גרעינים חופשי וליהנות מתרבות עדכנית ולאלה שרצו לשתות בירה ולשחק סנוקר/ביליארד תמיד יכלו להדרים ברחוב המרכזי, היה שם מקבץ קטן של חנויות שביניהם הייתה חנות/מועדון קטן עם כמה שולחנות למשחק, זה היה מקום מפלט נהדר לנו המשרתים שזכו מדי פעם להגיע בין המשימות לבסיס האם שלנו בסירקין וגרו רחוק מהבסיס, זה בלי לפגוע כמובן בסולימני עם אני זוכר נכון את שמו שהיה פותח את השק”ם מידי פעם שהיה ממוקם בין המשרדים למגורים ליד האפסנאות שלנו, אגב! היה שם גם אולם גדול שלפעמים היה להקות צבאיות שונות עושות שם חזרות למופעים שלהם ואם הצלחנו להתפלח פנימה, זכינו גם להופעה או יותר נכון לקטעי הופעה, אני זוכר שזכיתי לראות שם את דורית ראובני שרה בחזרות כן אז יש זיכרונות גם מחיי התרבות שלנו בסירקין והסביבה .
שמחה מטס
