הכנות לניסוי גשר הגלילים בפלמחים
ניסים טולדו.
בראשית דברי ברצוני לציין מראש שאינני זוכר תאריכים במדויק!
השנה היא 1973 משהו בסביבות אפריל / מאי ואפילו לפני כן!
בוצ’ו (יהושע ברקוביץ הערת עורך) קורא לי לגבי איזו עבודה שהיא במסגרת ניסוי סודי שמבצעת חוליית לסקוב, (כך נקראה אז היחידה בפיקודו של אל”מ לסקוב בצריפין לימים יפת”ח) לצורך הניסוי אני מקבל דחפור זחלי ד – 9 + מפעיל + נ”נ וכי עלי להתייצב בצריפין, עוד באותו יום וכך היה.
נסעתי מסירקין לצריפין ובהגיעי לצריפין ליחידת לסקוב אני מוצא שער נעול וש”ג שלא מאשר כניסה לזרים, אחרי שיחות וטלפונים אושרה כניסה למתקן, כך בלווי ומגיע בחור צעיר בלבוש אזרחי שמציג את עצמו כאזרח עובד צה”ל וכי הוא סגנו של לסקוב, ושמו משה, נכנסנו ישר אליו למשרד והוא סיפר שהכל סודי ביותר ולאף אחד אסור לדעת כלום.
נמסר לי כי באזור פלמחים כ ק”מ מהחוף אמור להתבצע ניסוי גשר גלילים ומתפקידנו לחפור (תעלה) מאגר מים בדמות תעלת סואץ, אורך התעלה יהיה כרוחב תעלת סואץ במציאות ועומקה בין 10 – 15 מטר.
לאחר כל ההסברים עשינו סיור במתקן ומשה הראה לי במה מדובר ובגודל הגליל, קבלתי את יתר הפרטים והדרישות וצורף אלי סג”מ צעיר שאמור היה להראות לי את האתר ויצאנו לדרך, לאחר שהגענו לפלמחים באמצע שום מקום ראיתי בגר חופר בתוך מאגר מים שעלו בו כמי תהום כבר אחרי ½ 1 מטר, לאחר השלמת כל הפרטים חזרתי ליחידה ל 573 ומסרתי את כל הפרטים לבוצ’ו.
כבר למחרת יצאנו עם מוביל + ד – 9 ומפעיל בשם שמחה מטס לפלמחים.
העבודה הייתה שהבגר האזרחי חופר לעומק ולרוחב וה ד – 9 מפנה את החומר, עוד בפגישה בפלמחים כשבאנו עם נציג לסקוב לראות את המקום וסוג העבודה הבחנתי שהבגר עם כף החפירה שהיתה לו לא יעיל לא אמרתי לאף אחד כלום וכשהגעתי לעבודה ראיתי שהבגר ממשיך לעבוד עם אותה כף חפירה, זה היה לטחון מים ממש ובמלוא מובן המילה! הבגר מכניס את הכף למים לצורך חפירה ועד שהוא שופך אותה בצד, לא נשאר בכף כלום ממש עבודה בעיניים, אני זוכר בתור מפעיל צמ”ה במפעלי ים המלח שגם שם עובדים בבריכות שהיו כפות חפירה מיוחדות לעבודה במים, הוא אומנם מוציא גם מים אבל החומר לא בורח, היינו צריכים למצוא פתרון! פניתי למפעיל הבגר ואמרתי לו שלא נראה לי שהכף מתאימה לעבודה במים וכי בקצב הזה לא נגמור לעולם, שיפנה לחברה ושימצאו פתרון מידי, המפעיל הבטיח לטפל בנושא, להפתעתי למחרת הגיעה משאית עם כף ענקית אטומה ומיד החלו בהחלפתו ולקראת ערב סיימו, עשינו ניסיון חפירה ובאמת ראינו שזה שונה, הכף מלאה עם חול ושאינו בורח לכל הכיוונים.
למחרת התחלנו בעבודה ובאמת הרגשנו קצב עבודה אחר וכעבור יומיים, הגענו לעומק של 2 מטר.
תנאי העבודה היו ממש בית הבראה אחד גדול, אני ומטס מגיעים בבוקר אחרי שאני אוסף אותו מצריפין, מגיעים לשטח, פושטים מדים ולובשים מכנסיים קצרים או בגד ים יחפים ולעבודה, אני למים וזה היה עם אבוב מנופח וחבל באורך 15 מטר ושעליו מסומן כל מטר ובקצהו משקולת ומטס לפינוי הערמות וכך עבדנו, הבגר חופר ומטס מפנה ואני במים מודד עומק בכמה נקודות, העבודה נמשכה קצת יותר מחודש והיינו ממש בקייטנה, כל היום בבגד ים ובמים או יושבים בצל שותים קפה ומנוחה בין כניסה לכניסה למים.
הד – 9 היה עובד בין 4-5 שעות ביום, ברור שגם ביקורים לא היו חסרים מכל מיני גורמים והעיקר מחוליית לסקוב, שבאו לבדוק את המצב ולהעיר הערות לצורך שיפורים, עד שיום אחד הגיעו שני מובילים עם שני גלילים לצורך ניסוי ראשוני ושיפורים לפי הצורך, את הניסוי עשינו עם הד – 9 שדחף את הגלילים אל המים ומשך אותם חזרה, לאחר מספר ניסויים ושיפורים שנמשכו כשבוע ימים נסתיימה הקייטנה בפלמחים, מה שקרה במציאות עם גשר הגלילים זה מסופר בתולדות מלחמת יום הכיפורים.
