מזיכרונותיו של אבי בן זקן

מזיכרונותיו של אבי בן-זקן.

היי !
הגענו לגדוד שלושה, סינוואני גדעון ז”ל, ישעיהו אברהם יבדל לחיים ועבדיכם הנאמן (אבי בן-זקן) אחרי טירונות, מכ”ים ומשק”ים.
הגענו לסירקין כשהאדם הראשון שפגשנו היה הרס”ר צדוק שוקר מצוחצח ומבריק פחד! ישר אמרנו שלושתנו, שאנחנו לא הולכים לשום מקום שקודם מגיעה לנו רגילה, הוא ענה שאנחנו לא קובעים דבר! וראשית עלינו לפגוש את המפקד.
המתנו ברחבה שמחוץ למשרדים, עד שהמג”ד הגיע ונכנסנו אליו יחד, צדוק הציג אותנו ואמר לו שמגיעה לנו רגילה, בוצ’ו אמר לו נו אז למה הם פה? שלח אותם הביתה ! שמחים וצוהלים ברחנו עוד לפני שמישהו יתחרט.
חזרנו אחרי שבוע, עצרנו במגורים אצל החבר ויחד ירדנו כולנו למשרדים, צדוק בא אלינו ואמר שניים הולכים לאום דארג’ ואחד לשארם, פה התחיל ויכוח מי הולך לאיפה? רעש וצעקות ובסוף צדוק בא ואמר אחד! רק אחד מכם יגיע עם ציודו האישי! מי זה? הסתכלנו אחד על השני הם הבינו מייד שזה אני ופוצצו אותי במכות, לא עזר להם כלום ודרכינו נפרדו.
נהג לקח אותי מהגדוד לא זוכר מי לשדה התעופה שם המתין לי אבי עוזרי מש”ק הטיסות עם כרטיס טיסה לשארם.
פה בשארם התחילו החיים היפים שלנו כמו ששמחה מטס מספר, צבא אחר לגמרי ! העבודה בשארם התנהלה בצורה שונה מכיוון שהיה חום אימים והיינו מתחילים את העבודה מוקדם בבוקר ומפסיקים אותה בשעה עשר וחוזרים לעבוד מארבע עד שבע.
חמישי בערב או שישי בבוקר נוסעים לשדה התעופה וטסים הביתה לשבת כל אחד בתורו, אלה שנשארו התחילו לארגן את השבת, חלק הלכו לדוג כדי שיהיו דגים לארוחת שישי ואחרים דאגו להספקה עבור הטיול של שבת ואחרים דאגו שיהיה סרט, את הסרט היו מקרינים בחוץ על סדין שנמתח בין עמודים, כשאנחנו היינו מקרינים את הסרט אצלנו בחימוש (סדנה) הקרינו סרט אחר ובכל פעם שהסתיים הסרט היינו נוסעים לחימוש להחליפו בסרט שלהם, כך צופים בשני סרטים בלילה.
שבת זה היה סיפור אחר! קמים בבוקר, קפה ומתארגנים לצאת לטיול וכדי להסתובב במרש”ל (מרחב שלמה) בשבת עם רכב, צריך שיהיה לך אישור! (נדמה לי שזה נקרא שבתון) כי בלי אישור כזה אסור לרכב צבאי לנוע, אבל כמו שמטס כבר סיפר, לצמ”ה אין בעיה כזו! כל פעם נסענו לכיוון אחר למשל למקום שבו הטנק הרוסי שהתניע במהלך דחיפה וטס למים, נראה לי במרסה בריכה מפרץ מדהים ביופיו.
אני עד שארם לא אהבתי את הים למרות שגדלתי לא רחוק ממנו בכפר אביב ליד אשדוד, לצערי פתחתי את הראש מספר פעמים.
כמש”ק צמ”ה בשארם היה לי המון זמן פנוי וכשהחברה היו בעבודה, כל פעם שהלכנו לים החברה לחצו עלי להיכנס למים ופחדתי ! יום אחד אחרי שפיזרתי את כולם למשימותיהם חזרתי למחנה, לקחתי סנפירים משקפת ושנורקל והלכתי לחוף מול המחנה, נכנסתי בפחד ולמי שזוכר היינו חייבים ללכת לים עם נעלים ולרובנו היו נעלי פלדיום, אני נכנס בפחד עד קצה הריף ופתאום תהום מלאה דגים, יצאתי משם אחרי שעתיים כשהידיים שלי מצומקות, היה מדהים ומאז אני חולה על דגים.
הייתה לנו מלכודת דגים שמישהו בנה (אנשי חיל הים, הערת עורך) ונגנבה מהם על ידנו, אוהל סיירים מרשת צפופה שהפתח שלו הוא חרוט שהולך ונעשה צר פנימה, לגג שלו היה מחובר חבל ניילון ארוך היינו מכניסים לתוכו כמה לחמים וזורקים אותו כאשר אנחנו לוקחים נקודת ציון בכדי לדעת איפה למצוא אותו, אחרי יום או יומיים היינו חוזרים ומוצאים שלל רב של דגים, חלק מהם היינו מקפיאים לאזרחים שייקחו לשבת, אני לא אשכח את פניו של אבי כשהבאתי פעם ראשונה לוקוס ארבע קילו, הדבר הראשון שהוא שאל אותי אם יש לי מושג כמה עולה קילו ?.

חזרה לסירקין משארם.
אחרי תקופה לא קצרה בשארם, הגיע יומי לחזור לסירקין (לכל דבר טוב יש סוף), חזרתי לסירקין מספר חודשים לפני המצעד בירושלים ואף השתתפתי בהכשרת השטחים, לפני כן כל פעם נשלחנו למשימה חדשה ובנוסף לכך! היו לנו הדרכות במסגרת הגדוד והכשרות לשלב 7 קורס מפעילי צמ”ה והשלמות וקורסים לקציני צמ”ה, יצא לי לעבוד תחת פיקודו של צמח דוד בצפון במחנה חומה ועבדנו על פריצת דרך לציר המפלים כך זה נקרא.
כשאחד החיילים היה עושה בעיות, לא היו אצל צמח משפטים, הוא היה מזמן אליו את החייל ומפוצץ אותו במכות, אבל ! כולם אהבו אותו ושמחו לעבוד תחת פיקודו.
אני זוכר! ששלחו אותי עם יעה אופני 944 עם היגוי אחורי על מנת להעבירו לצריפין וזה היה פחד אימים! כי אי אפשר היה לנסוע אתו ישר הוא היה מזגזג, אציין שאת זאת אף אחד לא סיפר לי! וכשהגעתי בסוף שאלו אותי כמה מכוניות הורדתי מהכביש?
היה לי הכבוד גם להגיע לבסיס הנדסה ימית! לאחר מכן נקרא חוף אמנון, גם שם הייתה לנו שלוחה מהגדוד, הכשרנו את המשטחים לבסיס התמסחים לא נשארתי שם הרבה זמן, זכור לי רק שנסענו בערב אחד עם אחד הכלים לבלות כי לא היו לנו רכבים.
אני זוכר קורס שלב 7 אחד שהעברנו בחולות נעורים, זה היה בחורף כי בסירקין היה בוץ, החיילים נשארו ללון במקום במאהל שהקימו להם, ובלילה אחד החיילים (אשר ביטון) “פלט” כדור ומייד אספו את כולם והחזירו את כולם לסירקין כך נגמר הסידור הזה של קורסים בנעורים.
ועל עוד חוויות תקראו בזיכרונותיו של שמחה מטס, ומקווה שהמשך יבוא !