אום דארג – שמחה מטס

אום דראג

אני בטוח שאין מישהו בגדוד שלא מכיר את המקום או מישהו שלא היה לפחות לתקופה כזו או אחרת באום דראג – תיאור קצר של המקום מתקן אימונים של גדודי המילואים של חייל ההנדסה במרכז מדבר יהודה מזרחית לחברון בסמוך למבנה משטרת גמלים מתקופת העבר . המחנה מחנה אוהלים גדול שטבול כולו  בכמה סנטימטרים של אבק לבן דמוי פודרה  שהיה חלק בלתי ניפרד מוכל מקום ודבר בחיים שלנו שם  מהמיטות ועד האוכל והכלים המכנים הכול מרופד בשכבות אבק לבן חום שדבק בכול . לשם היו מגעים גדודי הנדסה במילואים לאימונים ותרגלי הנדסה גדודים  בכול הנושאים הקשורים לחייל  כולל אימוני צמ”ה כך שהגדוד שלנו החזיק שם שלוחה קבוע שכללה מפקדים מפעילים ומכונאים וכול מפעיל או חייל שלא רצו שיסתובב בין הרגלים בבסיס  (סירקין) נישלח לבלות את זמנו בנופשון … של אום דראג  אגב לכול מי שעבר טרונות בהנדסה המקום זכור גם מימי הטירונות. אני אפילו לא יודע בדיוק מהיפו להתחיל לספר את מה שעולה בזיכרוני מהמקום  הזה ואני לא יודע גם איך הצלחנו לשרוד את המקום הזה והתנאים שהיו לנו שם ללא מיזוג וללא הרבה דברים שהיום בלעדיהם לא ניתן לעביר שם גם שעה אחת.
הנוהל היה כזה ביום א כול אלה שזכו להיות בבית ולחזור אחרי חופשת השבת  (במקרה הטוב אחת לשלושה שבועות) היו נפגשים בחברון מחכים לחבור לאחד מאנשי הקבע שהיה מגיע עם D-200  או נגי ז”ל עם הנ”נ מלכת הכביש כמובן .. הולכים לאכול חומוס טוב באחת מהמסעדות המקומיות בימים שעוד היה ניתן להסתובב חופשי בחברון מבלי לחשוש  לדקירה בגב או אחר .. יושבים לאכול בנחת ולעשות המבדיל בין חופש לעבדות בין ירוק האחרון שניראה עד היציאה הבא לאבק שנחייה בו לשבועות הקרובים שנבלה בו והכול לאט ובנחת ורק כשהיינו מפוצצים מחומוס פלאפל  בקלעות וקפה אז לאט לאט היינו עולים לרכבים ומתחילים בחלקו האחרון של המסע לאום דראג דרך הכפרים חולפים על חושות ואוהלים של בדואים ואט אט היה ניגלה לעיננו המראה המדהים של המדבר במלוא יופיו ונידמה לי שבנקודה זו כול אחד נשא תפילה שהלוואי ויסובב הנוהג ברכב נגי או ניסים או מי מהאחרים שנהג את הרכב הגדודי וחזור חזרה למחוזות ירוקים יותר ונוכל להגיד כמה יפה פה ולעוף חזרה … טוב מאחר וניסים לא קרו במחוזותינו המשכנו את דרכנו כאמור מזרחה עם ניסים נגי וכול השבים מחופשת השבת .
הסתגלות לחזרה הייתה קשה ואיטית לקח לפחות יום או יומיים עד שהתחברנו חזרה לפודרה  ולשעת המוזיקה הערבית של שוקרון (מאייר) כן הטברייני הזה הסתובב עם טרנזיסטור בגודל של ארון וכול יום משהו כמו בין ארבע לחמש נהג לשמוע תוכנית של מוסיקה ערבית עם אום כולתום פריד ועוד ואני שהמוסיקה הזו לא הייתה מוכרת לי וגם לא אהבתי אותה (בימים שהמוסיקה המזרחית לא הייתה אין) רדפתי אות את שוקרון והצקתי לו ללא רחמים בנושא ואני חייב ודווי קטן היום כשאני לבד אני נוהג להקשיב לאם כולתום בסרטונים ביו טיוב ואני נהייתי מעריץ של הגברת הזו שונאת ישראל מושבעת .. אבל כשאני שומע את אנטה עומרי אני מתרגש וכשאישתי שואלת אותי מה יש לך למה אתה מקשיב ?? לך תסביר לה איזה זיכרונות המוסיקה הזו מעלה בי ומאיזה תקופות  ואולי עכשיו עם הצליח להקריא לה את מה שכתבתי אולי תבין יותר טוב מה לי ולמוסיקה הזו  אולי מי יודע .. בכול מקרה תודה לך שוקרון על זה ועל עוד הרב זכרונות שיש לי מתקופת השרות שלנו יחד.
בימים של בין הפעילויות עם גדודי המילואים ביצענו פעילויות של תחזוקה שגרתית כמו טיפול בכלים וכול מני עבודות שרות אני זוכר שאחת מהם הייתה לשפר את דרך הגישה למחנה  במקומות שונים  יצאתי עם ה –D 9 קלקר מים נשק אישי מעט אוכל ונשאר לעבוד בשטח לבד לצד הבדואים שרעו את העדרים שלהם או כאלה שעיבדו את החלקות הקטנות שלהם ובמהלך היום עוצר את הדחפור וישב איתם לשתות תה חזק כמו קפה על סגריה ופיתה עם לבנה נותן להם בתמורה קופסאת חלבה או ממרח שוקולד לילדים 0כול פריט מהחמישה של מנות קרב היתקבל בברכה תופס תנומה קלה ואז ממשיך לעבוד מי יכול להאמין   שהיו גם זמנים כאלה כן זה אמיתי לחלוטין ואז יוסי בן נעים היה מגיע להחליף אותי ולא לפני שלוגמים עוד כוס תה עם הבדואים , כמו שאמרתי היו זמנים … חוזרים למחנה ומטפלים בכלים ב-573 חונכנו שבכול סיומו של יום קודם מטפלים ומתדלקים את הכלי וכול השאר אחרי – לתדלק ד-9 מחביות במשאבת יד זוכרים  מי מסוגל לעשות את זה היום ?? רק עם היינו מגעים יחד עם אחד השופלים היינו מפרקים את הצינור מהמשאבה מרימים את החבית וחוסכים קצת עבודה – לא בטוח .  אחרי יום כזה כול אחד מאתנו ניראה לא משהו שילוב של אבק גריז וסולר … חוץ מנמרוד רגב  רק הוא היה מסוגל לעבור מצב כזה ולהראות כאילו יצא מבית מרקחת ממוזג לבחור הייתה יכול להיראות מסודר ומדוגם בכול מצב  לא ניתן להסבר איך  יכולים להעיד על התופע עוד כמה חברים .
באחת השבתות שלא יצאנו הביתה אני שחר ואהרון כץ זה שדומה למוטי פליישר ולא ראינו אותו מאז ובעצם יכול להיות שלא שחר היה אתנו אלה מישהו אחר  בכול זאת עברו כמה ימים מאז … משעמום או מהחום בשילוב הזבובים לא ניתן היה להישאר באוהל ולא מזה שהחלטנו להיות ירוקים או מזה שהצטרפנו לתנועה  לאיכות הסביבה חלילה … פשוט מהסיבות שהוזכרו לקחנו את ה- 950 ויצאנו למבצע של איסוף בקבוקים להזכירכם באום דראג התאמנו לפעמים כמה גדודי מילואים יחד והיו פזורות על כול גבע נידות של שקם זוכרים יש עוד כאלה בצבא ?? קנטינות נידות בקבוק קיבל זיכוי של 5 גרוש מלא עלה 15 גרוש נדמה לי מילנו כף שלמה של ה-950 והחזרנו לכול קנטינה כמות של בקבוקים סה”כ כף אחת 21 לירות לשלושה חברה 7 לירות לאחד יוצר מחצי מהכר הצבאי החודשי שקיבלנו מירון אני חלש בחשבון רק שאת הפדיון הזה אני זוכר טוב יותר מכול הפעמים האחרות שהרווחתי כסף זו הייתה אחת ההצלחות העיסקיות הטובות שלי שאזכור כול חיי ..
במסגרת שיתופי הפעולה עם גדודי המילואים שהתאמנו בבסיס האימונים באום דראג נדרשנו להשתתף בתרגילים שונים תרגילים מסכמים ועד שהי מתחילים במקום אחד ומסתיימים במקום אחר כך שלפעמים נדרשנו לעבור עם מוביל כמה כלים לאזור מסוים  ומשם לחבור לתרגיל אני זוכר שהגענו לנקודת התחלה כמה כלים מהצד הדרומי של כביש ירושלים יריחו איפשהו באמצע הדרך  אזור נבי משהו ..  והתרגיל היה אמור להתחיל רק ביום א בלילה כמובן שנדרשנו להישאר צמוד לכלים בשבת על הבוקר  סיכמנו עם הבדואי ששמר על איזה אתר קדוש לא זוכר מי ניהל את המשא או מתן מטעמנו והגיע להסדר שתמורת כמה קופסאות מהחמישיות קרב שלנו ישמור לנו על הכלים יצאנו לכיוון ים המלח לטבילה קצרה וחשובה לניקיון הגוף מכמויות אבק מצטברות ומים המלח לירושלים המזרחית לנגב חומוס טוב ובערב כמה בייגלה טובים ליד שער יפו ומשם טרמפים חזרה לנבי משהו.. חזרה לחניון הכלים שלנו וכך הגענו נקיים ושבעים ומצוידים בביגלה לתחילתו של התרגיל שחתך את מדבר יהודה מהצפון לדרום עד למחנה שלנו באום דראג הקיצור חיילים פילים מאוד לא נותנים לשבת להתבזבז …
כשגברה הפעילות באום דראג ציידו אותנו ברכבים חדשים ג’יפים של לנד רו בר לבנים ויפים או אז התחיל תור הטיולים שלנו בשבתות שנשארנו באום דראג מה שהיום קוראים טיולי שטח אנחנו קרענו את כול השבילים ובעיקר את הגיפים וחרשנו כול פינה במדבר שבתות שלמות של קילומטרים רבים במדבר הזה יופי של טיולים עשינו  וגם את זה עשינו כשלא היה איין  טיולי שטח ולכול גוחה כמו היום יש  4X4 .
באחד התרגילים שלקחנו בו חלק עם הכלים תרגיל גדול ממש הגענו צפונה מכביש ירושלים יריחו עד שמצאנו את עצמנו אחרי לילה של נסיעה בענני אבק, מול זריחה מדהימה כשאנחנו על מצוקים גבוהים ומתחתנו העיר יריחו  באמת מראה מרהיב שברקע רואים גם את ים המלח אין מה לדבר יפה ומרגש רק שמרוב התרגשות כנראה ירדתי קצת לשולים של האין דרך ומצאתי את עצמי תלוי בין שמים לתאום שמחתתי וכול העיר ירחו נקפת לה באור ראשון של בוקר יפה כול השירה נעצרה ואני פחדתי לזוז הרגשתי שה – 45 ק”ג שלי יכולים לגרום לד-9 להידרדר לתאום שמתחתי הקיצור מרוב פחד לא זזתי מ”מ אחד וקהל גדול של סקרנים צופים ונותני עצות רק אף אחד לא קלט את זה שאני בעצם משותק מפחד  פתאום  ראיתי את ניסים טולדו שטיפס עד אלי ולחש לי בטון מרגיע מספיק בשביל שארד בזהירות ובמהירות מהד-9 והוא ניסים יטפל  בהמשך המצב שנקלענו אילו ..  ניסים התיישב במקומי אני ירדתי בקושי מהכלי ניסים הרים את הרגל מהגז משך סטירינג ימני ובשאגה שרק ניסים ידע להוציא מ –ד9 גלש למטה עד לשכונותיה המערביות של יריחו לתדהמתם של כול הצופים שנכחו במקום  ואלה שצפו מלמטה על ה-ד9 שהיה תלוי בן שמים לארץ טוב זו לה הפעם האחרונה שאני הייתי קשור בהפיכתו של –ד9 לתאומות בנושא הזה ובמלו הצניעות שמי הולך לפני …
עניני ההיגיינה וכול הקשור בנושא היה נושא כאוב באום דראג אני זוכר שבשלב כול שהוא שהמחנה היה מאוכלס עד אפס מקום כמה גדודים לצורך אימון משותף ותרגיל מסכם גדול שהו במחנה תקופה ארוכה וקלקולים במערכת הקיבה היו תופעה נפוצה בקרב כול מי שביקר ליותר מיומים בנופשון של הנדסה באום דראג באחת הפעמים שמספר החיילים המושבתים גדל לממדים של מגפה נתבשרנו שגורדיש צפוי לבקר במחנה בשעות הקרובות והולך להיות מסדר שכולם חייבים להיות בו גורדיש נתמנה באותם הימים למפקד פה”ד – פיקוד הדרכה  ושמו הלך לפניו כאלוף מטיל אימה שמסתובב עם כלב צמוד וזה הספיק לכולם להקפיד להיראות כחיילים ובאמת בשעות אחר הצהרים נחת בקרבת המחנה מסוק שהעלה הרבה ענני אבק בשעה שנקבע  נעמדנו ב – ח ברחבה המרכזית של המחנה כשגורדיש הגיע לרחבה עם מפקדים אחרים שליוו אותו  ואני זוכר שבשלב מסויים שעל הגנרל המרשים למי שיש שלשול שירים את היד  וכאילו בפקודה מתואמת מראש כול מי שהיה במסדר הניף את ידו – לא היה ניתן לא שמוע את דברו של גורדיש אני דורש שעד מחר לא היה זכר למקום כולם פקד והלך אני לא זוכר איך בדיוק בוצעה הפקודה שלו  אני רק זוכר שבאותו לילה גידרו בקוצרטינות  את אוהלי חדר האוכל והמטבח ועברנו לחייות על מנות קרב ובזמן קצר מאוד נסגר \ חוסל אחד ממתקני האימונים של חיילי המילואים של חייל ההנדסה נסגר פרק בתולדות החייל מתקפתו של  אלוף משנה ריצוק מפקד בה”ד 14 ועד אלה שסגרו אותו ואני חייב לציין שאף אחד שאני מכיר לא הזיל דמעה על סגירתו של מתקן זה אני בטוח שלכול אחד שזכה להיות באום דראג יש סיפורים משלו על המקום הזה – וכך נפתח פרק חדש בערד סמוך לעיר נפתח מתקן האימונים החדש של החייל ואז כבר ביליתי בו כמילואימניק  ומשם עבר לצאלים ועד כמה שאני יודע הוא קיים בצאלים עד היום ושם עשינו מילואם (אימונים) והרבה חבורה נהדרת שהלכה שנים רבות יחד וחלקה הגדול הם יוצאי 573  שזכינו לעשות מילואים יחד ורובנו מיום ההקמה של גדוד המילואים  ועד השחרור  פלוגת צמה בגדוד הנדסה  שצמח היה המ”פ  בני ווילד סגננו ועד כמה ממיטב החברה של 573 .
טוב חברים אני שוב מבקש להזכיר לכם שאלה זיכרונותיי ויכול להיות שלאחרים יש זכרות אחרים זה לא תיעוד היסטורי של הגדוד !  אני מצטער שוב על שיבושי ניסוח שגיאות כתיב ואי דיוקים .

תודה ולהתראות

שמחה מטס.