שארם – דרך הטישטוש מנואיבה
את את הדרך שאגד היו עשים טיולים באוטובוסים לקבוצות לצורך המשימה היה לנו גרידר גדול וחזק 14 משהו של קטרפילר אחת המשימות שלנו הייתה להחליק מאזור מרש”ל עד לדהב שהיא צפונית לנואיבה זה היה אחד הסידורים המועדפים על החברה ואז הגיע גם היום שלי בשארם סידור כזה היה יכול להימשך שבוע ואפילו יותר שלום קרא לי קיבלתי תדריך קיבלתי את ההקצעה למנות קרב הרבה לכם וירקות יש מים שמנים הגרידר מתודלק ושני חיילי הסדר הם היו חיילים (דתיים שעשו שרות מקוצר) לאבטחה יוצאים לדרך ומאזור הטרמינל יורדים לדרך עפר מורידים סכין שמים בהילוך שמאפשר נסיעה חלקה איטית ושקטה כך שלא יהיו הפרעות שרוב הנסיעה הייתה על קוו המים פס לכיוון אחדה היה יכול להימשך שעות כשבדרך יש מלא מלא הפתעות פוגשים מטיילים מתרחצים ובדואים כמובן שכול מפגש היה סיבה לעצירה קפה פטפוטים ותצפית על המתרחצים ובעיקר על המתרחצות הלבושות בבגדי ים ובעיקר על המתרחצות שהתעצלו ללבוש בגדי ים אני חושב שגרמתי לפחות לכמה חיילי הסדר לחזור בשאלה, באזור שבין נאבק לנואיבה הייתה סוכת דייגים מקומיים שנהגו לדוג בשביל סוחרים מהארץ סוכה כזו כללה חושה מנצרי דקלים מחצלות מדורה גחלים במרכז גנרטור מקרר מסחרי שהופעל ע”י הגנרטור ובלילה סיפק חשמל גם למנורה או שתיים טנדר ישן סירת דייג הקיצור מפעל מקומי שהסוחר מארץ היה פוקד אחת לשבוע מגיע עם משאית ואוסף את השלל שדגו הדייגים הבדואים ומשלם את שכרם אגב לאורך החופים שבין שארם לאילת היו לא מעט נקודות דייג כאלה ולא רק בדייג עסקו החברה המקומיים היו כאלה שסיפקו גם מיני עשבים שונים לעישון תמורת תשלום כמובן למטיילים השונים טוב אני לא מבין בעשבים מסוג זה המקומיים שעבדו בחושות הדייג היו צעירים בני השבטים בסביבה . חזרה אילנו הנוהל היה כזה אנחנו היינו מורידים להם את החמישיות (מנות קרב) הם היו משוגעים על החמישיות שלנו וגם את ההספקה הנלוות כמו לחם שמן קצת סוכר ירקות בקיצור הספקה ברמה של v.i.p גם ג’ריקן מים אחד או שניים שהיינו מרוקנים לכלים שלהם וממלאים חזרה בנקודה אחרת על הדרך תפ”א כול מה שרק הצלחנו לשנורר ממחסני חדר האוכל במרשל בתחבולות שונות ומשונות ותזכרו כמו שצינתי בסיפורים הקודמים על שארם לנו היה את ג’ורג משק הטיסות האגדי וזה אומר שהיו לנו תמיד עודפי כרטיסי טיסה וזה אומר שהיה לנו את הדבר הכי מבוקש למשרתי מרשל וזה כמובן אומר שבכול מקום במרשל זכינו בזכות זה ליחס מעודף מכול נותני השירותים במרשל והפך את החיים שלנו להרבה יותר יפים בשרותנו שם כך שלא הייתה לנו בעיה כלשהי בהסגת הספקה וגם דברים אחרים כמו שכתבתי הדייגים אהבו את המפגשים אתנו וגם אנחנו איתם הסכם הלא כתוב היה שכשאנחנו חוזרים מהפס החלקת הדרך לצד אחד מחכה לנו ערוכה זה היה קורא בדרך כלל לקראת ערב חוזרים מאובקים ועייפים מחוויות היום טבילה קטנה בים להתרעננות ואז מתחילה החפלה כשברקע מוזיקה בדואית מקורית אוכלים דגים טריים מהכי טובים שים סוף יודע להציע צ’יפס סלט בירה קרה ולקינוח פרוסת לחם עם חלבה או שוקולד מהחמישייה קפה בדואי אמיתי תנומה קלה ומחכים ל ד -200 שיאסוף אותנו חזרה למרשל ולמחרת חוזר חלילה – מי שלא חווה את זה יתקשה לאמין לסיפור הזה אח .. אח… שארם איה ימים תודה שזכיתי ואני לא היחיד מהגדוד יעידו גם הם.
