— שארם א-שייח’ — הבריחה שלי מאלקטרז – 11
(שארם א-שייח’ ערבית: شرم الشيخ, שַרְם אלשַיְח’) היא עיר מצרית בדרום חצי-האי סיני לחוף מפרץ אילת. בימי השלטון הישראלי היה במקום יישוב ישראלי בשם אופירה. שארם א-שייח’ שוכנת סמוך למצרי טיראן ולכן הייתה חלק מנושא חסימתם שהוביל לפרוץ מלחמת ששת הימים. טוב את זה לקחתי מויקיפדיה לכול מי שלא זוכר… בצבא קראו למקום מרש”ל מרחב שלמו. לגדוד הייתה שלוחה קבועה בשארם עם ציוד צמה רכב וג’ורג’ משק טיסות מפקד השלוחה היה שלום אזרח עובד צהל וסידי שגם הוא היה אזרח עובד צהל ובעצם המפקד בפועל של קבוצת החיילים שזכו לשהות בשלוחת הגדוד בשארם או המוציא לפועל של שלום … כול אחד בגדוד חלם להיות בשארם כשבפועל מי שזכה להיות בשארם הם אלה שעשו בעיות למפקדים בגדוד כך זה ניתפס בעני ובעני האחרים המיקום הראשוני של השלוחה היה בתוך קניון קטן לצד הכביש אחרי בסיס חל הים בתוך כמה צרפים למגורים מטבח ומקלחות צהליות רגילות לאכול עם כבר החלטנו ללכת ההינו נוסעים ב – די -200 או בנ”נ לחדר אוכל שבבסיס המרכזי טיבי היה המחט במרשל אלוף משנה מרשים בהופעתו שנהג להסתובב עם כובע בוקרים רחב שולים שבהמשך הודח מתפקידו בשל הסתבכות שלא כאן המקום לספר עליה המשימות היו של תחזוקה שותפת ושתפי”ם שונים בתרגילים ועזרה לקבלנים פרטים בכול מני פנצ’רים תמורת טובות הנאה שונות לטובת שיפור התנאים בקבוק וויסקי ארגז קולה ארוחה במלון משה ועוד… הקצונה הבכירה של הגדוד … נהגה לרדת בסופי שבוע ולהתארח בשלוחה הגדודית שלנו ולהנות משרותי המקום שכן ההינו באחד מפינות הקסם של דרום סיני מגעים בטיסה שסידר ג’ורג’ משק הטיסות הכול יכול אף פעם לא היו ויכוחים על מי יוצא הביתה כול אחד שמח להשאיר בשארם רכב צמוד אוכל טוב תמיד ניתן להזמין אורחת הקיצור החיים הטובים והחלום הרטוב … של כול אחד מחיילי הגדוד טוב זה התיאור הבסיסי ביותר שניתן לאפיין בו את המקום משום שכול תאור אחר ומפורט יותר זה ספר בפני עצמו החברים שזכו להנות מהמועדון היוקרתי הזה הם זיתוני יוסי בן נעים שוקרון חלפון המכונאי בן הרוש הספר הגדודי ג’ורג’ היה יורד לשם כול פעם עם אורחת אחרת דנינו ואנוכי וכמובן שיש כאלה שגם היו ואני לא זוכר כרגע אני הגעתי לשארם קצת בגלל החוצפה שלי הייתה לנו גם שלוחה שהקימה בסיס לגדוד 605 הנדסה ימית בחוף הצפוני של הכינרת ליד מושב אלמגור שלוחה שהייתה לכאורה אלטרנטיבה לא רעה במיוחד לשארם ברמה שאפילו עם ה – 824 עמוס בכול החברה ההינו יוצאים לבלות בחוף התכלת תארו לעצמכם עם דחפור גלגלי ענק עמוס חיילים יוצאים לבלות כאילו נסענו במיני מינור עד שתפסו אותנו כמובן וזה פרק אחר שעומד בפני עצמו. המגד היה בוצו יהושע ברקוביץ רב סרן שאף אחד לא העיז לקרוא לו בשמו אלה בפניה המפקד פדנט שמקפיד בדברים קטנים כגדולים סדר אישי חיילי מלבוש עד טיפול בכלים ללא פשרות המגד בא לביקור באלמגור מקום מושבה של 605 לביקור שגרתי של חיילו כך נהג תמיד התכנסנו לכבוד הגעתו באחד האוהלים ובשלב מסוים ששאל אותנו עם יש שאלות נוספות הרמתי את ידי ושאלתי אותו המפקד איזה היגיון יש בהצבת החיילים למשימות בגדוד חייל שגר בטבריה משרת בשארם וחייל שגר במרכז משרת בטבריה ( ב-605) המגד לא אהב את השאלה או הביקורת שלי ואמר משהו כמו אל תדאג מטס אני הטפל בנושא לא עברו מספר ימים וזהבי שהייתה מזכירתו של צמח הודיע לי שאלי לחזור עם הציוד האישי לסירקין וכמובן הדליפה לי שאני מתוכנן להחליף את שוקרון הוא לאלמגור ואני לשארם לא יודע מה שוקרון חשב על זה אני שמחתי הצליח לי מי שמעיז מצליח … כעבור כמה ימים טסתי לשארם איך אמרנו חלומו הרטוב של כול חייל בגדוד תרתי משמע … אני אפילו לא יודע מאפו להתחיל את סיפורי שארם איך שנחתי בשדה חיכו לי לא זוכר מי עם ה-די -200 ולקחו אותי למקום מושבה של שלוחת הצמה שלנו בתוך קניון תלול כמה צריפים מעץ צרפו אותי לחדר של דנינו אם אני לא טועה בזיכרוני התארגנתי למקלחת שהייתה במרחק כמה פסיעות מהצריף במבנה פח איך שנכנסתי למקלחת בעודי ערום ומלא סבון נשמע בום ענק וכול המבנה הזדעזע משהו שלא חוויתי עד אז אם כול הניסיון הצבאי שצברתי בטירונות בגוש הציון מכול פיצוצי לבנות החבלה והמטענים השונים הרבה הרבה יותר מפחיד בעודי נס על נפשי אל מחוץ למבנה המקלחת ערום ומלא סבון ולא יודע לאן בדיוק לברוח אני שומע את כול החברה צחוקים בקולי קולות ומי שלא שמע את סידי צוחק לא יודע מה זה לצחוק אגב גם כשהוא צעק או עשה זאת בקול גדול וכישרון גדול איש מיוחד היה סידי כשהסתכלתי בפחד לאחור ראיתי את חלפון יורד מהצוק ואז הבנתי שהוא זרק סלע קטן על גג הפח של המקלחת קבלת פנים שגרתית למצטרפים החדשים למקום המיוחד הזה שיחה קטנה אם שלום איש נמוך קומה שלא הרבה בדיבורים ובכול זאת נזהרנו ממנו הולכים לישון דנינו אם אורחת במיטה אחת ואני ושמחה במיטה האחרת … לא ישנתי הרבה באותו לילה למרות העיפות גם דנינו והאורחת לא ישנו הרבה … כן אורחות וארוחות דגים משבחות ממיטב המדגה של ים סוף היו דבר שבשגרה כולל שתייה משובחת וטיולי סוף שבוע גם כסף לא חסר לנו הרבה מהחברה ביצעו עבודות על כלים של קבלנים אזרחים שביקשו להפעיל את הציוד גם בשבתות וחגים אלה תנאי שרות באחד מימי א בשעות של לפנות ערב כששלום וסידי חזרו מהסוף שבוע שלהם בבית נקראתי לחדרו של שלום ושם נאמר לי שאני ביום ב כלומר מחר יוצא עם הדי -8 לאי טירן לביצוע עבודות לשיפור התוואי של הדרך טשטוש שסביב האי טוב אני והדחפור אמורים לצאת לאי באמצעות שיט על גבי אחת מהנחתות הקטנות של חל הים התייצבתי עם הדחפור בנקודת העלייה על הנחתת קיבלתי חגורת הצלה יש תרגול של קפיצה למים וחזרה לנחתת לכול המצטרפים שהם לא מאנשי הצוות של הנחתת ואני בעודי רטוב צועק מהסיפון התחתון למפקד צריך לקשור את דחפור שלא יחליק ועונה לי בצעקה מהסיפון העליון בטח מפקד הנחתת חייל אל תגיד לי מה לעשות על הנחתת שלי ואני לא הגיד לך מה לעשות על הדחפור שלך ועניתי לא כן המפקד כמו שהייתי רגיל לענות למקרה של תשובות מטומטמות וסיננתי עוד משהו בקשר למה אני חושב על הקצין הזה ושלא כהרגלי עשיתי זאת בשקט …עליתי לסיפון העליון ויצאנו תוך כדי צפירה לשיט לכוון האי טירן מהסיפון ניתן לראות את קבוצת הדולפינים שליוותה את השייט שלנו וככול שהתרחקנו מהבסיס בשארם הגלים קצת גבהו כשלפתע כול הנחתת נטתה לצידה והתחילו רחשים של לחץ מאנשי הצוות בסיפון העליון והסתבר מהר מאוד שהדחפור שלא נקשר החליק לצידה האחד של הנחתת וגרם לה להיות מוטת לצידה ולשתות קצת יותר מים ממה שהיא רגילה כך שאנשי הצוות ניכסנו לנוהל חירום ודיווחו בקשר למי שדיווחו שאנחנו מסתובבים ומקווים לחזור בשלום לבסיס אם רק נצליח … הצלחנו ובקושי כך זה שלא מקשיבים למפעיל צמה ! שלום הופתע מאוד ולא בפעם הראשונה… לראות אותי חוזר אם חיוך מטופש על פרצופי וכמו שאמרתי לא בפעם האחרונה. לא נמצא נחתת אחרת בכדי לעביר אותי לאי טירן כמתוכנן כך שיכולתי לצאת הבית לשישי שבת כמובן שכרטיסי טיסה לא חסרו לנו לג’ורג’ הייתה הקצעת כרטיסים אם יכולת לעביר ממקום אחד למקום אחר חטיבה שלמה ואנחנו לא ההינו כולנו יחד יותר מעשרה כך שהייתה לנו יכולת לשחד את כול מרשל בכרטיסי הטיסה משהו שהביא עלינו לקראת סוף שבוע הרבה עולים ופונים לקבלת כרטיס טיסה וישפר את איכות החיים שלנו בכול תחומי השירותים במרחב בסדנא בחדר האוכל אצל השוטרים הצבאים ובקציר אצל מי לא מספיק היה ללחוש לאוזנו של מישהו שאני מהצמה בשביל שכול דלת תיפתח בפני בתחומי מרשל ואני לא מגזים כוחו של כרטיס טיסה וכול זה בזכות קשרו של בוצו המגד שלנו עם מפקד בסיס התובלה בבית נבלה שמידי פעם היה שולח לו שופל לסירת זבל או אחר הקיצור הכול מתחיל ונגמר בזבל … בעליה למטוס עמד שוטר צבאי ומוריד כול מי שלא היה עם מדי א מהטיסה הספיקה לחישה קצרה לאוזנו אני מהצמה בשביל שעבור את המחסום הזה גם ורק התמנות שלנו מהתקופה של השרות בשארם יכולה להעיד כמה רחוקים ההינו ממראה של חייל בצה”ל כול דבר אחר יכול היה לדמות לנו רק לא חייל שמשרת בצה”ל שער ארוך לבוש מרושל צמידים וכול מה שאתם רוצים ממיטב האופנה של ביטניק מצוי כאמור יצאתי לחופשת שישי שבת וביום א בדרך חזרה הכרתי חיילת שהיא בעצם הייתה אזרחית עובדת צהל בתל השומר במהלך הנסיעה הגברת הצעירה הזו הצליחה להלך בקסמה עלי ולשכנע אותי לעשות אתנחתה של יום יומיום בחדרה שבתל השומר מכאן הדרך הייתה קצרה קפצנו לשדה הסברנו לג’ורג’ את המצב והוא הבטיח לספר משהו משכנע לשלום שאני חייב הייתי לשאר בבית לעוד יום יומיים היה בסדר בתל השומר טיפלה בי יפה האזרחית עובדת צהל הכנסת אורחים אצלה זה בדם … אחרי יומיים או קצת יותר… התייצבתי בטרמינל אצל ג’ורג’ משק הטיסות שלנו זוכרים ??? סידר לי טיסה לשארם ואמר לי שאין לי מה לדאוג הכול בסדר העניין הוסבר לשלום והוא קיבל בהבנה את זה שנדרשתי להישאר בבית לעזור לאבא שלי במשק משום שהוא שבר את ידו אין שום בעיה מגיע למגורים שלנו שלום וסידי יושבים בחוץ עם החברה לפנות ערב על איזה דג טוב וטרי ממה שהחברה השאירו מהדייג של שבת בירות וצ’יפס מתפוחי אדמה אמתיים לא כמו היום שהיינו עושים בתוך מרקייה ובשמן עמוק אז עוד לא חשבנו על כולסטרול וכאלה ושלום שואל אותי מה שלום אבא ואיך היד שלו ומחייך את החיוך שלו שאי אפשר היה לדעת אף פעם אם או כועס או מחייך וסידי ממשיך בתחקיר ושאל איך בתל השומר ואם טופלתי כראוי ואז הבנתי שאצל ג’ורג’ אמינות אי מעל הכול … טוב אכלנו צחקנו והכול סבבה ושלום אומר לי מחר בבוקר אתה יוצא עם שקמה נחתת גדולה מימי מלחמת העולם השנייה לאי טירן והחדשות הטבות הם שהשקמה ואחות שלה גרוטאה אחרת יוצאות לתרגיל ארוך באזור אשדוד והבת שבע נמצאת על מבדוק באילת לצורך שיפוצים כך שהפעם אין לך דרך לצאת מהאי בזמן הקרוב ושוב החיוך הלא מפוענח על פרצופו של שלום וסידי מחייך מאוזן לאוזן ואני כבר מתכנן את הבריחה של מאלקטרז כלא אלקטרז (Alcatraz) המכונה גם הסלע, היה בית סוהר אמריקאי לעבריינים מסוכנים ביותר על אי במפרץ סן פרנסיסקו שבקליפורניה, האי זכה להיכלל בספר השיאים של גינס בתור “הכלא השמור ביותר בעולם”. בשנת 1963 נסגר הכלא בשל עלויות אחזקה גבוהות.
תמונה של האי מהאוויר. ניתן לראות את מבנה הכלא, את ביתני השמירה ואת מגורי העובדים ובני משפחותיהם
לא מצחיק! אין נחתות אין איך לצאת זה נשמע ממש כמו בית סוהר למחוורת שוב מעמיס את הדחפור על הנחתת והפעם קושרים אותו כמו שכתוב בספרים מבלי שאני הצטרך לבקש שיעשו כך דולפינים ים כחול הכול פסטוראלי להדהים רק שבמוחי כול הזמן החיוך של שלום ובדרך כלל כשאומרים לי שאי אפשר לעשות משהו אותי אישית זה מכניס לאמביציות מאוד חזקות וככול שאני חושב על המצב החיוך של שלום וסידי מרגיז אותי יותר אין מוצא בשלב זה בערב אני פורק את הדחפור מהנחתת ופוגש קבוצת אנשים ערומים שהלבושים שבניהם הם עם תחתונים וזקן כשלפתע יוצא מבניהם בחור נמוך קומה שזוף כמו רובם לבוש בתחתונים חולצה צבאית פתוחה שדרגות סגן משנה עליה מנפנף לי ומסמן בידו שאני הכבה את המנוע של הדחפור וארד אילו וכך עשיתי הצגתי את עצמי הקצין לבוש התחתונים הציג את עצמו קוראים לי אשל אני מפקד המוצב על האי ואני אומר לך בפקודה תחנה את הטרקטור ליד הסוללה שמקיפה את המגורים ויותר אתה לא מניע את הדבר הזה ולא מעניין אותי מי ומה אמרו לך שצריך לעשות באי עם המפלצת ההורסת הזו לא מניע מבין ואני כרגיל חייל ממושמע ועוד כשמדובר בלא לעבוד עונה לא בכן המפקד … אוסף את המעט ציוד אישי שלי ויחד אנחנו הולכים למגורים כשאני שאול אותו איך יוצאים מהמקום הזה והוא משיב לי ברצינות לא יוצאים !!! אין נחתות ואין איך לצאת בשלב זה הולכים כול החבורה לכיוון מתחם המוצב כמה מבנים בצורת ח מוקפים בסוללה גבוה שעליה תעלות קשר ועמדות ירי מוצב שבצידה האחד של הרחבה מזדקרת אנטנה גבוה מאוד לצורך הקשר וטלפון רדיו שהיו לנו לשימוש חופשי קיבלתי מיטה בחדרו של אשל הורדתי את הבגדים ומיד הרגשתי כאחד מהחברה אכלנו מנות מוצב משודרגות שמקבלים האליטות בצבא כך שמבחינת קשר לארץ אוכל וים ההינו מסודרים כמו באתר נופש יוקרתי רוב היום עסקנו בצלילה המראות במים היו מדהימים שיחקנו מדקות ורק לכבוד הארוחות נהגנו ללבוש תחתונים אשל ביקש שלפחות בזמן הארוחות נהיה לבושים מהר מעוד לקחתי חלק בפעילות של כולם כולל שמירה והכנת אוכל והתיידדתי מאוד עם אשל שהיה חובב טבע מושבע בערבים ההינו מנהלים שיחות על נושאי דת עם ההסדרניקים מהנחל או משתכרים עד אובדן חושים אחרי ארוחת שחיתות של מיטב תבשלי הדגים שהיו לנו בשפע בעיקר לוקוסים אני זוכר שבאחד הערבים אחרי ששתינו לא מעט בירות וכאלה עשינו תחרות טיפוס לאנטנה מי מעיז לטפס גבוה יותר ואני הפוחד מגבהים אחרי כמה ליטרים של בירה טיפסתי כמו חתול לקצה רק כשהגעתי לקצה התפקחתי והפחד אחז אותי ולא העזתי לרדת וכול הניסיונות של החברה לשדל אותי לרדת גם עם ליוו צמוד לא צלחו נאחזתי בעמוד התורן ואני לא יודע כמה שעות בליתי שם למעלה עד שירדתי יותר משעה בטוח את הדואר והעיתונים קיבלנו במטוס ססנה שהגיע מבסיס חייל האוויר שהיה בדרך לשדה התעופה האזרחי של שארם ההינו נוסעם אם הנ”נ לאזור המנחת המטוס היה חג מעלינו מנמיך ומשליח את שק הדואר והעיתונים היה איתנו גם נהג מילואים ממושב מבקעים בדרום שהתחברתי מאוד גם איתו כך שלא היה משעמם אבל זוכרים את החיוך של שלום וסידי משם אין איך לצאת המוח שלי לא הפסיק לחשוב אפילו לרגע איך יוצאים מכאן באחד הערבים אמרתי לאשל שאני מבקש לצאת איתו לאסוף מהמנחת את הדואר האשל הסתכל אלי ולא הבין מה בדיוק מסתתר מאחרי הבקשה שלי ואמר אין בעיה ואז זרקתי לו עוד שאלה אם אני יכול לצאת הביתה מבחינתו ואשל חייך ואמר לי אם תצליח לצאת מכאן זה בסדר גמור מצידי כבינו את האור והלכנו לישון … לא אני, אני כבר ההיית נסער לקראת היציאה שלי הביתה…
יום חמישי אני כבר מהצהרים לובש את המדים נעלים צבאיות משתדל עד כמה שאפשר לראות כחייל וממתין בקוצר רוח לשעת הגעתו של הססנה להשלכת שק הדואר היומי בודק שאשל בסביבה מכין את הנ”נ ויוצאים למנחת אשל שואל אותי לכבוד מה אני על מדים ואני אומר לו שאני כפי שסיכמנו יוצא היום הביתה אשל מחייך ולא עונה לי אני לא יודע מה בדיוק עבר לו בראש בטח חשב שאני לגמתי כרגיל יותר מדי בירה ואני נחוש לצאת מגעים למנחת אני פושט את החולצה אשל מסתכל עלי ולא מוציא מילה מהפה רק חיוך משונה אני מזהה בזוית פיו ברקע נשמע הטרטור של הססנה אני עולה למכסה המנוע של הנ”נ ואיך שאני רואה שהססנה מנמיך את טיסתו מעל המנחת אני מתחיל לנפנף ללא הפסקה ובמלוא המרץ לטייס עם החולצה שלי הטיס מגביה ואני לא מפסיק אפילו לא לשנייה תוך כדי שאני צועק רד אילנו אווירון עוד סיבוב של הססנה והוא יורד לנחיתה לתדהמתו של אשל שצועק אני לא מאמין אני מתחיל בריצה מטורפת לעבר המטוס כשאני שומע את הטייס צועק לעברי יש בעיות חייל ואני צועק לו חזרה אפשר לתפוס איתך טרמפ לבח”א והטייס עונה לי מה אתה עוד לא יושב בפנים אני מסתובב לשנייה מנפנף בכול כוחי לאשל ואשל מחזיר לי נפנוף בשתי ידו אני קופץ פנימה מתיישב לצידו של הטייס כשחיוך מרוח על פרצופי והטיס לא מבין או שכן … מה פשר החיוך הזה ממרעים ומשאירם מאחורינו ענן אבק אדיר כמה דקות ואנחנו נוחתים בבח”א נפרד לתודה מהטייס רץ לשער הבסיס ומחכה לטרמפ לשדה האזרחי תוך זמן קצר מגיע לשדה פוגש את ג’ורג’ או אחד מהמקורבים לו מקבל כרטיס עולה במדרגות למטוס לוחש לשוטר הצבאי שאני מהצמה או נותן לי להיכנס פנימה למרות הופעתי המרושלת נכנס לתוך המטוס מרים את מבטי ונתקל בשני זוגות עניים פעורות ופיות פתוחים של שלום וסידי בלי שום חיוך על הפרצוף שלהם הפעם אלה רק על שלי הפעם שלום וסידי שניהם כהי עור שהחליפו את צבע עורם ללבן בוהק … לא יכלו להוציא מילה מפיהם אני לא זוכר מה בדיוק מלמל שלום מתוך מבוכתו או תדהמתו למפגש שלנו אבל אני כן זוכר שהוא אמר לי מטס אני לא יכול עליך סע מתי שאתה רוצה ולאן שאתה רוצה ותחזור מתי שאתה רוצה רק תשמור על עצמך אני יותר לא אומר לך כלום … חזרתי לאי טיראן ביום א ובאותה דרך שיצאתי משם אני חושב שפתחתי נתיב קשר חדש לאי גם אשל לא דיבר איתי בנושא רק חייך חיוך גדול כשראה אותי שוב באי שלו מסתובב עם תחתונים כעבור חודש הבת שבע חזרה מהשיפוץ שלה באילת ואני חזרתי למחנה שלנו בשארם וזה רק אחד מהסיפורים שלי על תקופת השרות שלי בגלות של מרשל.
את אשל יצא לי לפגוש במהלך עוד פעמים וגם הם בנסיבות משונות חובב טבע שכמותו אגב את הדחפור התנעתי פעם נוספת רק שהעליתי אותו לבת שבע בדרכי חזרה לשארם אני חייל ממושמע… וזה מה שפקד עלי אשל מפקד המוצב על האי טיראן .
מצרי טיראן
בתחום המצרים שוכנים האיים טיראן וסנפיר. האיים שייכים לערב הסעודית, אך על-פי הסכם סעודי-מצרי מוחכרים למצרים.
נתיב השיט במצרי טיראן עובר בין האי טיראן וחופי סיני. במרכז המצר מצויות ארבע שוניות אלמוגים, הקרויות על-שם קרטוגרפים ימיים אנגלים שמיפו אותם (מצפון לדרום): ג’קסון, וודהאוס, תומאס וגורדון. שוניות אלו, שחלקים מהן בולטים מעל פני המים, מחלקות את המצר לשני נתיבי שיט:
1. הנתיב המזרחי, מעבר גרפטון, שרוחבו פחות מקילומטר ועומקו כ-80 מטר, משמש את השטים צפונה.
2. הנתיב המערבי, מעבר אנטרפרייז, שרוחבו כ-1,200 מטר משמש את השטים דרומה.
עומקו של המצר נע בין כ-250 מ’ במעבר המערבי, לכ-70 מ’ במעבר המזרחי ורוחבו בנקודה הצרה ביותר כ-4 ק”מ.
תגובה של אבי בן זקן לסיפור
וולה אני לא זוכר אותך בשארם אני הייתי מש”ק הצמה ואת סיפורים האלה אני מכיר טוב ,
ההפגזה של המקלחת היינו עושים בעיקר לאורחות הגרמניות היינו לוקחים כיסאות ומתיישבים לרגלי המקלחת וממתינים שמישהו יזרוק את הסלע כדי שהן תרוצנה חוצה עירומות.
כל פעם שהיה מגיעה חייל חדש היינו מלבישים אותו בחגור קסדה ונשק ואומרים לו שהוא אמור לשמור.
היו מעמידים אותו ליד הצריף של “המפקד” וכשהוא היה יוצא מהחדר הוא היה צורח על החייל שיעוף משם
שוב אני אומר לך שאתה כישרון כתיבה מבוזבז
אתה ממש יודע לספר
ילה ביי
