זיכרונות שלי ממלחמת יום כיפור אוקטובר 1973
שירתי כמפעיל צמ”ה בגדוד צמ”ה מטכלי של חייל ההנדסה גדוד שכפוף ישירות למפקדת החייל ולא גדוד פיקודי כך שיכולתי להיות בפעילות בשבוע אחד בהר דוב שבצפון ושבוע לאחר מכן משתתף בתרגיל של חייל השריון במדבר יהודה ומשם להיות מועבר לפעילות במרחב שלומו שראם השייך לחודש חודשים ומשם להיות מעובר לרפידים בלב סיני שוב לתרגיל או פעילות שותפת אחרת בסיס האם שלנו היה בסירקין שליד פ”ת יחידה שהאווירה בא הייתה משפחתית ומוקפדת בשורה של מפקדים נחמדים ודואגים אך גם מקפידים מאוד על המשמעת של חיילות ומקצועית וכול מחזור חדש שהצטרף לגדוד קיבל את סיפורי המורשת (רכילות) הגדודית מפי הוותיקים תוך הערכה לכול מחזור שהגיע לפניו ומדוברה במספר מצומצם של חיילים בכול מחזור . להיות בבסיס האם לאתנחתאות שבין הפעילות היה תמיד כייף מהול בניג’וס כייף בגלל המיקום ותחושת הפינוק של להיות באווירה של הבית וניג’וס בגלל המשמעת הנדרשת בהמשך עוד החוזר לספר על חוויות מבסיס האם שלנו בסירקין ויש מה לספר … טוב אין מה לעשות הנסה לשחזר את שעברתי בתקופת מלחמת יום הכיפור שאני כול כך הרבה שנים דוחק לאיזה פינה ולא מעז לגעת בתקופה הזו ויש לי הרגשה שגם כאן עכשיו אני הולך סחור סחור ולא נוגע בנושא עצמו .
אז כמו שהבנתם אני חייל מקצועי מפעיל ציוד מכני כבד או הנדסי מה שקוראים לו מפעיל צמ”ה ולא לוחם ביחידה מובחרת … רק שהנסיבות גלגלו אותי למצבים ומקומות שלא היו מבישים את מיטב סיפור המלחמה ובכול זאת זה סיפור של חייל פשוט ששתק כמעט ארבעים שנה ורק בלילות צועק בוכה חובט תוך כדי שינה באגרופים עד כדי סיכון אשתו שישנה לציידו ומתעורר נוטף זיעה מחלומות מבעיתים קופץ בבהלה מכול טריקת דלת או צלצול טלפון ועד כול מני תופעות צפצופים מחרדים באוזניים שלא הכרתי ורק מחמירות אין זה סיפור גבורה אלה רצף אירועים שעברו על חייל פשוט בן 19 שכול תפקידו היה לפעיל דחפור D-9 בימי הלחימה.
באחד מימי תחילת השבוע של אמצע ספטמבר ׁ(73)ׂחיפשה אותי בחצר זהבית (אני מקווה שזה שמה) מזכירתו של צמח ואמרה לי לגשת למשרדו של צמח קצין המבצעים של הגדוד ושם נמסר לי שאני אמור להכין את את D-9 שלי והציוד האישי שלי ליציאה לרמת הגולן שם הסופח לצמח (אחר) מפקד יחידת צמ”ה של הנדסה פיקוד צפון והם ישבו במחנה חומה בסיס קטן של הנדסה לפני נפח כשבאים מגשר בנות יעקוב וצמח מחומה יתפעל אותי להמשך הפעילות נוהל שגרתי ורגיל אצלנו ביחידה לצאת לשיתוף פעולה עם הנדסה פיקוד בצפון למחרת הגיע המוביל שהעביר אותי לחומה נסיעה צפונה במוביל טנקים שהדחפור שלי עלו התנהלה באיטיות ואם הרבה העצירות בדרך נסיעות שבדרך כלל אהבתי לפנות ערב הגענו לחומה פרקתי את הדחפור נפרדתי מנהג המוביל ונכנסתי למבנה שבצד המזרחי של מחנה חומה בניין סורי ישן ששימש את פלוגת הצמ”ה כמשרד מגורים מטבחון ומחסן מקום שהכרתי טוב משתפי”ם רבים קודמים עוד מימיו של הרס”ר איזי שהיה קדמו של צמח שמחתי לפגוש את החברים המוכרים ואת צמח שהסביר לי שאני אמור לצאת מחר על הבוקר לביצוע מכשולים לתרגיל של גדוד מילואים שמתאמן בשטח כמובן שפגשתי גם את זלמן כספי חבר ילדות מבצת ששירת כמפעיל צמ”ה בחומה ודיברתי עם צביקה מאור במערכת הטלפונים הצבאית חבר מהגדוד שלי שהיה מסופח לפעילות במוצב החרמון עם שופל זחלי 951 ובמהלך השיחה או אמר לי שנשאר בראש השנה במוצב ואם לא יתנו לו לצאת ביום כיפור שבת אחרי הוא מתכוון לברוח החלטה שאולי הצילה את חייו או לפחות מנפילה בשבי של הסורים שכבשו את המוצב הישראלי בחרמון ואף אחד חוץ ממני לא ידע על התוכניות של צביקה וכולם נכנסו ללחץ אדיר כולל בגדוד שהיו בטוחים שצביקה בחרמון או בעצם שבוי חי או לא אצל הסורים ואני התפללתי שצביקה עשה את מה שאמר לי ויברח הביתה וכך ינצלו חייו ולא יכולתי להגיד כלום אלה להתפלל בשבילו וצביקה כמו תמיד אומר ועושה וכך ניצל מכול הסיפור של נפילת המוצב הישראלי בחרמון ובשלב מסוים לשמחת כולם הופיע צביקה בחומה והמשכנו את המלחמה יחד (חבר של שחר שהיה קשר בחרמון נפל בשבי) בהמשך עוד אחזור לספר על החוויות המשותפות שעברנו יחד במהלך ימי אוקטובר 73 בבוקר יצאתי עם צמח ב D-200 הצבאי של צמח כשאני נוהג למה צמח היה בשלילה או משהו כזה (אני לא זוכר את הסיבה המדויקת בכול מקרה גם בערבים נהגתי להסיעה את צמח לנשר לישיבות שהיה צריך להיות בהם ואני נסעתי לבקר חברות חיילות שלי בבית החלוצות בחיפה עד לסיום הפגישות של צמח וחזרה לחומה) כן בבוקר נסענו לראות את מסלול התרגיל ואת המכשולים שאני אמור להכין לתרגיל המסכם של גדוד המילואים חזרנו לחומה ויצאתי עם הדחפור על זחלים בדרך הטנקים שלצד הכביש עד לנקודת ההתחלה של הציר המיועד החזירו אותי לחומה בנ”נ של הצמ”ה וכך במשך שבוע או יותר הייתי עם אנשי גדוד המילואים כולל התרגיל המסכם שלהם עד ליום שישי שלפני פרוץ המלחמה הם היו אמורים להשתחרר ואני לחזור לחומה ומשם להמתין להמשך ההנחיות מהגדוד שלי בגדוד המילואים החליטו להשתחרר רק ביום א שאחרי יום כיפור ואותי בא צמח לאסוף לחומה עם הדחפור שאני נוסע על הזחלים וצמח מלווה אותי ברכבו עם אחד החיילים שנהג עבורו הגענו לחומה בשעות אחר הצהרים ושם פגשתי שוב את החברים שאמרו לי שאין יציאות ונשארים לכוננות בחומה דבר שבשגרה פגשתי גם את סולמני חבר מהגדוד שהגיע עם הדחפור שלו לטובת הכוננות זה היה נוהל מוכר אצלנו ב -573 קראנו לזה כוננות רמה כולנו התנחמנו בזה שממילא ביום כיפור אין משהו מיוחד לעשות בבית הספקתי להתארגן לקראת ערב יום כיפור מקלחת וכאלה וגם לנסות לבדוק בטלפון למוצב החרמון מה עם צביקה מאור יצא הביתה או נשאר ולא הצלחתי להבין אם נשאר או יצא כמו שאמר שיעשה אני לא זוכר איך אכלנו לפני הצום וכן זוכר שישבנו בחוץ בחזית של המבנה כמה חברה ולקראת ערב הבחנו בתנועה ערה למרות כניסת יום הכיפורים ובשלב מסוים התחלנו לשמוע את קולות הירי של הפגזות שהלכו והתגברו וממה שאני זוכר חשבנו שזו תקרית נקודתית למרות העוצמה שהתגברה וכך העברנו את הלילה בבוקר הגיעה שחר עובדיה מהגדוד עם 824 דחפור גלגלי שמחתי מאוד לפגוש אותו שחר חבר קרוב מאוד שלי מהגדוד כן הייתה תחושה של אי שקט הייתה תנועה שלא מקובלת ביום כיפור וצמח הודיע לנו ששני הדחפורים צרכים לצאת לאזור מערבי לחומה ליצור מחפורות לכוח שהגיעה מבה”ד 14 סולמני ואני ההינו עם דחפורים רק שסולמני הודיע שאו צם ולא רוצה לצאת שחר ואני יצאנו יחד לשטח והתחלנו על פי ההנחיות ליצור מחפורות נדמה לי שההינו עוד בשעות הבוקר המאוחרות כשלפתע אני רואה בזווית העין שלי את שחר קופץ על מכסה המנוע ומנפנף בידיים ומסמן משהו לכיוון צפון מערב עצרתי את הדחפור ורצתי אל שחר והא צעק לי מיגים מיגים מפגיזים את קריית שמונה שבת בצהרים ובאמת ראינו שמיתמר ענן עשן מכיוון קריית שמונה לכיוון טבריה מסלול טיסתם של המיגים ואיך שהם פנו מזרחה לכיוון הגבול הסורי התחילה הפגזה חזקה שאת הנפילות ראינו סביבנו מהמקום הגבוה והפתוח שההינו בו בין חומה למחנה ירדן איפשהו כן ההינו מבולבלים ולא כול כך מבינים מה הולך כאן בלי שום ציוד אלה עוזי ומחסנית ושני דחפורים לא חיילים לוחמים זוכרים … לא קשר ולא ציוד אחר צמח הופיע ב D-200 יורד נסער לעברנו והודיע לנו שהמצרים צלחו את התעלה והתחילה מלחמה בכול החזיתות נשמע קטסטרופה ולא כול כך ידענו מה לעשות עם המידע הזה צמח הביא לנו קסדות וחגורים והנחה אותנו להמשיך ליצור מחפורות נסערים מבולבלים המשכנו עד רדת החשכה ליצור מחפורות בערב חזרנו לחומה ושם כבר קיבלנו משימות אחרות לצהל לא היה הרבה ציוד צמה ב – 73 והחל הליך של איסוף /גיוס של כל כלי הצמה האזרחים באזור לטובת הפעילות הצבאית הנדרשת אני ושחר אספנו שני דחפורים אזרחים באזור שבין הכביש שיורד עד לעמק הבטחה /גשר אריק התחלנו בנסיעה לילית לכיוון עמק הבטחה שטח כינוס צבאי גדול הלילה היה ליל ירח כך היה בימה הראשונים של המלחמה כמובן שצמח ליווה אותנו עד מקום הכינוס שם נפרדנו מצמח ממכשירי הקשר נשמעו הקרבות שהתנהלו במרחק לא גדול מזרחית לנו וניתן היה לשמוע את כול התנהלות הלחימה בקשות לעזרה לתחמושת לפינו היו קולות לא קלים מלחמה בשידור חי… אי אפשר היה להתעלם מהבלבול המבוכה ותחושת הבלגן שהייתה בשטח הכינוס המשכנו כך אני ושחר להסתובב ונעצרנו ליד משאית סגורה של תנובה לא יודע מה עבר לנו בראש בעצם כן אולי פרילי או שוקו החלפנו מבט קצר ומבלי להגיד מילה פתחנו את דלת המשאית והמראה שהתגלה לעיננו היה מתוך סרט אימה שרודף אותי עד היום משאית מלא גופות של חילי צהל במדים נעלים אדומת ולא הכנס לתיאור מפורט של הזוועה שהתגלתה לנו אני רק זוכר שנפלה עלינו שתיקה מפחידה והלכנו לכיוון הדחפורים שקטים ומפוחדים פרסנו את שקי השינה ליד כפות הדחפורים וניסינו לנוח ממראות היום הזה לא שהצלחנו רק שכבנו דוממים זמן ארוך כשלפתע הדף אדיר ופיצוצים חזקים נשמעו ממש קרוב אלינו ומעוצמת ההדף ממש עפנו באוויר ונפלנו לרצפה כמו אבנים הפיצוצים לא פסקו וגם לא עוצמת ההדף שחר לא מצא את הקסדה שלו וניכנס לבהלה ואני זוכר שלא הוצאתי מילה מהפה מרוב בהלה היינו בטוחים שמפגיזים את החניון הלילי של כחותנו וכך חשבו גם האחרים בשטח הכינוס והחלה מאומה גדולה בשטח הכינוס עד שמישהו תפס יוזמה והודיע במערכת הכריזה שהייתה מותקנת על גיפ שסוללה שלנו מפגיזה את הסורים הסתבר לנו רק עם אור ראשון שהדחפורים שלנו היו ממוקמים ממש מטרים ספורים לפני הקנים של סוללת התותחים מה שמסביר את עוצמת ההדף שספגנו צלצולים ורעשים אלה ואחרים מפרים את מנוחתי עד היום לקח לא מעט זמן עד שהחניון נכנס לשגרה הלילית והלא שקטה שברקע קולת נפץ חזקים וקולות הקרבות ממכשירי הקשר שלא פסקו אני זוכר ששחר ואני המשכנו לשותת ברחבי החניון ולעצור מדי פעם ליד רכב פיקוד כזה או אחר ולהאזין לקולות הקרב שבקעו ממנו שם גם שמענו את הרמטכ”ל דדו באחד ממכשירי הרדיו אומר או משתמש בביטוי אנחנו נשבור להם את העצמות ולי כמו להרבה אחרים זה ביטוי שלא חיזק כלום ולא הוסיף לביטחון שהכן נצליח אלה הוסיף לתחושת הבלבול והפאניקה ששררו באותו לילה ארוך. בבוקר צמח הגיע וביקש משחר להמתין לו ואותי ליווה כשאני נוסע על הזחלים כמה ק”מ מזרחית לחניון הלילי שלנו על הציר שמגשר אריק לחווה של קצה כביש סלול וציר מרכזי ברמה שם לצד הדרך הסביר לי שבמקרה של נסיגה של כחתנו כמובן אני הקבל הנחיה לבצע מכשול לחסימת הציר לא היה ברור לי למה בנקודה הזו שהיא מישורית וניתנת להקיפה מכול צידה החליטו לעשות מכשול לסורים על השאלות שלי לצמח לא היו תשובות ברורות אלה הם ההנחיות נפרדתי מצמח ונשארתי עם הדחפור לצד הדרך כשעל פני חולפים כחת שריון רבים לכיוון מזרח תוך כדי זה שהם שאולים אותי היפו יש תחמושת מה הקוד או משהו כזה בקשר והיפו בעצם המלחמה ואני בתנועת מסמן להם שאני לא יודע ורק לשאלה היפו נלחמים אני מסמן ביד מזרחה לכיוון ציר גמלה שממקום החניה שלי נראו ונשמעו הקרבות של השריון כאילו אני צופה בסרט וכך מצאתי את עצמי עם דחפור מגושם ללא מיגון שיש היום לדחפורים במרכזה של מלחמה קשה עומד לצידו של ציר מרכזי ומכוון את השריון אני זוכר גם את תור השרמנים שהגיעו על זחלים כול המטוסים שלנו חלפו מעל ראשי כשהם מגעים בטיסה נמוכה מעל הכינרת לכיוון מזרח כולל קרבות אוויר שהתנהלו מזרחית למקום שחניתי בו ולא רחוק ממני רעש קולות הפיצוצים לא פסק אפילו לרגע אני לא יודע כמה שעות חלפו עד שעצר לידי ג’יפ פתוח מאובזר ומזווד בהרבה מכשירי קשר ואנטנות ומתחו צעק לעברי קצין בדרגת תת אלוף שהוביל שירה ארוכה של תור שריון ושאל אותי מה אתה עושה כאן חייל עניתי לו שקיבלתי פקודה לבצע מכשול במקרה של נסיגה הקצין צעק לי מתוך הג’יפ קח את הגרוטה שלך ותסתלק מכאן לאחור מייד מה אתה מסתובב לי כאן באמצע המלחמה עם הדבר הזה עניתי לו בכן המפקד ולא זזתי פקודות אני מקבל רק מצמח …והוא המשיך בדרכו כשאחריו מזדחל התור המשוריין ומדי פעם ממשכים לשאול אותי בתנועות ידיים וצעקות מה קורה כאילו אני יכול לספק להם תשובות רובם היו עוד עם בגדים אזרחיים תחושת בלבול מאוד חזקה ומעיקה עטפה אותי. בשלב מסוים צמח בא ואסף אותי את הדחפור השארנו בשטח בין כמה עצים לא היו לנו מכשירי קשר או אמצעים אחרים לתקשר כך שצמח כל הזמן הסתובב בין החיילים שלו שהיו פזורים ברחבי הרמה למשימות שונות וידענו תמיד שהוא ידאג לנו כך הגענו לחומה שכבר ספגה הפגזה קשה לצורך התרעננות והתארגנות אני זוכר שהיה להם טרקטור חקלאי שהיה מחובר למכבש נגרר בחצר שספג פגיעה ישירה וגם חור גדול של פגז באחד ממבני השרות שליד המתחם של הצמ”ה וסביב היו הרבה כוחות צבא שריון תאג”ד רפואי מעבר לכביש ומהומת מלחמה בלתי פוסקת פגשתי שם חלק מהחברים שוב את שחר, צביקה מאור ועוד כמה נוספים הגיע אלנו משלוח מהגדוד בסרקין ציוד אישי וחבילות של בקר מ”פ המפקדה שלנו שמחנו לפגוש נציגות של הגדוד שהגיעו בסוסיתא טנדר של הגדוד וכך העברנו את הלילה ערים ונסערים כשבבוקר קיבלנו הוראה לרדת לגשר בנות יעקוב שכל הכוחות הלא לוחמים נדרשים לרדת לצד המערבי של הגשר הנחייה תמוהה ולא ברורה וכך עשינו הגענו לגשר אחרי שאספנו את הדחפורים ושם כבר ראינו את חילי ההנדסה כשהם מכינים אותו לפיצוץ ושחר זוכר עד היום כך הזכיר לי באחת משיחות הטלפון שהוא מספר לחניכו שאני עמדתי בסמוך לגשר וצעקתי לכול עבר שנילחם על הרמה גם אם אמא שלי תצרך להילחם בסורים עם מטאטא ולא חלף זמן רב וראינו כוחות שלנו יורדים מערבה לגשר בבהלה ומנוסה שלא היה ניתן לעצור בעדם תוך כדי זה שהם צועקים לנו שטנקים סורים הגיעו לגדר המזרחית של נפח בסיס מרחבי גדול ממזרח לחומה המהומה באזור הגשר הייתה גדולה ונוצר פקק גדול בכול האזור משום שהגיע טור שריון גדול על זחלים לכיוון מזרח ומנגד הכוח שקבל פקודה לסגת לצידו המערבי של הגשר המראה שהכי נחרט בזיכרוני מהמעמד הקשה הזה שקצין בכיר שאני לא זוכר את דרגתו תופס בשני ידו את ראשו וצועק מה הולך כאן לעזאזל אני לא יודע מה לעשות … שוב לנו זה רק הגביר את תחושת הפחד והבלבול שהכן הולכים לאבד את הרמה והשד יודע איפה זה הולך להיעצר התחושה הייתה שהטנק האחרון באזור טבריה צריך לקחת רברס בשביל שיהיה ניתן לשחרר את הפקק שנוצר באזור הגשר. צמח סימן לי לגשת אליו ושאל אותי אם אני יודע על דחפורים אזרחים שנמצאים באזור שלנו? משום שרוצים לארגן כוח גדול של דחפורים באזור צומת אל על, להשלים את התעלה אנטי טנקית ואת הסוללה בקטע שלא הושלם על ידי הקבלנים האזרחים ויש חשש שהסורים יחדרו משם לדרום הרמה, אמרתי לצמח שאני זוכר שבצומת כברי עובדים דחפורים של קיבוץ עברון ויוצרים משטחים ללולים עבור כברי, צמח הקפיץ אותי לאזור ראש פינה שידך אותי למוביל טנקים ויצאנו לדרך לאסוף את הדחפור מפתח קטרפילר יש לכול מפעיל בצרור שלו הנעתי והעמסתי את הדחפור וחזרנו למחצבה שליד צומת קורסי ששם הייתה נקודת האיסוף של הכלים מאזור הצפון לצורך התארגנות ועליה לצומת אל על ועל זחלים כמובן! אני זוכר שמידי פעם עצרנו בכדי לתת לרוליקים להתקרר נסיעה ארוכה וקשה עם ד – 9 כשברקע למרות רעשי הדחפור נראים ונשמעים קולות המלחמה ולצידי הדרך ציוד פגוע או תקוע כולל רכבים אזרחים שמילואימניקים השאירו בהגיעם לרמה. לפנות בוקר השיירה שלנו הגיע לצומת אל על היה שם שדה כותנה קצור וגדול שעלו היה ריכוז ענק של כוחות לוגיסטיקה תחמושת דלק אוטובוסים ומה לא … כאילו כול המדינה התרכזה באזור הזה מיד שילבו את הדחפורים להמשך השלמת חפירה של הקטע החסר בתעלה האנטי טנקית והדחפורים העודפים יצרו מחפורות לצדי הדרך שבין צומת אל על למושב נוב מצידו המזרחי של הכביש ציוותו אותנו שני מפעילים לכול דחפור אני זוכר שבן הזוג שלי היה כץ מהגדוד שלי בסירקין ובן מחזור גיוס שלי שפגשתי אותו שם וגם את צביקה מאור פגשתי שם שוב אחד עבד ובן זוג השני נח, אני זוכר שאני וצביקה חלקנו מזרון צבאי אחד שפרסנו תחת עץ אבקליפטוס ולחלוק עם צביקה מזרון זו מלחמה לא פשוטה בפני עצמה… הגב את סימני המחפורות לצידי הדרך ניתן היה עד לא מזמן לזהות. העבודה נעשתה שם בחסות גדוד מילואים שסופחנו אליו, בשלב מסוים הגיע משאית אפסנאות להחלפת דגמ”חים וכולנו שמחנו להחליף סוף סוף בגדים אחרי כמה ימים או יותר, אני לא זוכר כבר איזה יום לחימה זה היה כשלפתע התחילה הפגזה קשה מאוד לעבר כל איזור הצומת והחניון הגדול שהתכנס שם בשטח הכותנה, לפחות משאית תחמושת אחת נפגעה והוסיפה לא מעט למאומה הגדולה שנוצרה שם, אחד הדברים שאני זוכר! שהיה איתנו נהג מחומה אני לזוכר את שמו בחור נא וצעיר (חייל בסדיר) מכפר תבור או הסביבה שאבא שלו היה חבר אג”ד הבחור מרוב בהלה עלה על אוטובוס של אג”ד התניע אותו ונס על נפשו הביתה ולא שמענו ממנו עד סופה של הלחימה. כל אחד מאיתנו תפס מחסה והתחפר כמה שיכול היה, תוך כדי זה הבחנתי לצד הסוללה חייל בתנוחת כריעה סימנתי לו להסתלק מהמקום החשוף שהוא היה בו וראיתי שהוא לא מגיב קמתי והלכתי להביא אותו בהליכה רגילה ואני זוכר שהמילואימניקים צעקו עלי שכב במקום מה אתה מסתובב כך באמצע הפגזה ואחר עונה להם תנו לו הוא ירגיש פגז מקרוב ואז או יבין לבד ובאמת תוך כמה שניות הייתה נפילה של פגז קרובה מאוד והרגשתי איך כול המעיים שלי נדבקים לדפנות הבטן ומי שחווה את זה מקרוב יותר לא הולך בשאננות שאני הלכתי עד אותו רגע כשיש הפגזה לידך מייד נצמדתי לאיזו תלולית וכך בדילוגים הגעתי לחייל שניגשתי אליו ראיתי שהוא בעצם מאובן מהלם ואיכשהו הצלחתי בעזרתם של עוד חיילים לגרור אותו למקום מוגן יותר. עם ערב כשסימנו את החלק החסר של התעלה ויצרנו במשך כול היום מחפורות לכוח הלוגיסטי התכנסנו כל השלושים ומשהו דחפורים באזור הכניסה למושב נוב ושם עשו לנו ערב זיקוקי דינור עם הפגזה מסיבית של מטחי קטיושות כולנו הצטופפנו תחת הדחפורים לזמן ארוך עד רגיעה ושם גם שחר נפצע מרסיסים ואז נאמר לנו שאנו יוצאים בשירה לקונטרה רק שבגלל קרבות קשים באזור תל פרס וחדירה בהליקופטרים של כוחות קומנדו סורים השירה תעקוף את תל פרס ולא תנוע ישר צפונה לקונטרה אלה תרד מערבה לאזור מערבי לתל פרס ומשם תמשוך חזרה לאזור עין זיוון ולקונטרה המפעלים שיצאו בסבב הראשון יחלפו במהלך הלילה עם בני זוג שלהם במקום מפגש אילו יגיעו עם הטיולית הצמודה וכך יצאנו לדרך אני לא זוכר בוודאות אני חושב שאני הובלתי את השירה וצביקה מאור מאחורי נסיעה לילית איטית שלצידי הדרך נראו טנקים ומשוריינים אחרים פגועים שעוד עלו עשן מה שמעיד שלפני זמן קצר עוד התחולל במקום הזה קרב קשה וכמובן כול רעשי המלחמה (נדמה לי שנענו על ציר קק”ל עד לפני שסללו אותו) וכול פעם שקצת ניקרתי חטפתי בום ברוטר מצביקה שהיה מאחורי כמובן שהטיולית לא הצליחה לחבור אילנו וכך המשכנו עד אור ראשון כשהגענו לאזור עיין זיון פגשנו את צמח וכול מנהלת הגדוד שהמתינה לנו בקושי הצלחתי לרדת מהדחפור אני זוכר שצמח עלה לעזור לי לרדת ולחלץ עצמאות והשקה אותנו במשהו ואחרי הפסקה קצרה המשכנו לאזור הקולנוע בקונטרה אני כבר לא הסכמתי להתחלף וגם צביקה לא הסכים את הפינאלה לסיום רצינו אנחנו לעשות אחרי כול הלילה הארוך הזה מקום משכננו החדש היה המרתף של בית הקולנוע בקונטרה מקום שאני זוכר מטיול שנתי משהו כמו כיתה ח אז הקולנוע עוד עמד במלוא תפארתו כסאות מרופדים מסך ענק ומפואר והיום היה ככול המבנים הנטושים בעיר הרפאים קונטרה את הלילה כאמור העברנו במרתף כשמבחוץ נשמעו הפיצוצים וההדף הקשה על השהיה במרתף הקולנוע בבוקר כינסו את כול המפעילים והחיילים הנוספים וקיבלנו תדריך על הפעילות המתוכננת לזמן הקרוב את התדריך העביר צמח כינסו את כוח הצמה לצורך עליה לחרמון אחרי שיכבשו אותו מידי הסורים ונפעל בכדי ליצור ציר גישה בין המוצב הישראלי לסורי שכבר החל מהכיוון הסורי בזמן ההמתנה יש לנו משימה מיוחדת להרוס את העיר שנהייתה מקום מרבץ לכני מחבלים והאום או אמנות בין לאומיות לא אפשרו את הריסתה ובעת מלחמה זו הזדמנות להשכיב את כול מבני העיר מלבד בית החולים מסגדים ובתי ספר ועוד וילה ממלכתית סורית וכמובן את הבנים שהיו בשרות צהל או המדינה נו למשימה הזו ניגשנו בהתלהבות זו הייתה דרך נהדרת לפרוק את כול המתחים המצטברים מהימים האחרונים חלק צפו על הפעלות ההריסה מחזית מבנה הקולנוע וחלקנו על הדחפורים הסתבר לנו שזו לא מלאכה פשוט ועל כך יכול להעיד צביקה שעבדנו גב אל גב על הריסת שני מבנים סמוכים רק שצביקה בחר במבנה קומתי שנים או שלוש אני לא זוכר בדיוק ואני במבנה בעל קומה אחת דוחפים מפה דוחפים משם וזה לא מגרד למבנה ובטח לא למבנה קומות וצביק אצלו דבקות במטרה היא ערך עליון … לא מוותר יוצר סוללה מטפס לגובה ומנגח רק כמו שהוא יודע אני כבר במבנה חד קומתי שלישי וצביקה ממשיך לא יודע היפו בדיוק נגח את המנה שלו וזה קרס בשלמותו ויצר ענן אבק והדף כאילו הפילו עלינו פצצה במשקל כבד את צביקה והדחפור לא ניתן היה לראות הם נבלעו בתוך ענן האבק אני וכול האחרים שראו היו בטוחים שהמבנה צנח על הדחפור וצביקה רצנו כולם בבהלה לעבר הדחפור ורק אחרי זמן שנירא כנצח יצא מתוך ענני האבק ומכיוון לא צפוי צביקה כשהוא כולו בצבע אדמה משפשף את עינו וצועק בשמחה הצלחתי… הצלחתי … כמו שאמרתי דבקות במטרה אצל צביקה היא ערך עליון לאורך כול הדרך ואני יודע על מה אני מדבר ! תוך כדי המהומה אני מסים להפיל מבנה ומסתובב למבנה הבא משהו צנוע … כשלפתע מישהו רץ לעברי בנפנופי ידיים וצועק משהו תוך כדי אני מוריד גז והבחור צועק לי מה אתה לא רואה שזה המבנה של השקם ??? לא אני ממש לא רואה זה מבנה ככול המבנים ולא שמתי לב השקם כמובן כבר היה פרוץ וריק מכול דבר החברה עשו עליו זלילה יזומה שלא בשעות הפתיחה הרגילות כלומר פרצו אותו ולנו נאמר לא הורסים מבנים שמשמשים את צהל כך ניצל מבנה השקם מהריסה אחרי כמה שעות עצרו את השתוללות שלנו עם הדחפורים על קונטרה ונאמר לנו שהתקבלה תלונה מהאום ומהצלב האדום שזה נוגד איזושהי אמנה ומי אמר שאו”ם לא פועל מהר וביעילות …
תגובה של שחר לזיכרונות
שמחה ידידי היקר שלום.
קראתי בעיון את מה שכתבת, אכן הדברים מדויקים, בכל אופן כל מה שקשור אלי.
אני מזכיר שביום השני של הלחימה כשנסענו על הזחלים על הכביש לכיוון חושנייה הייתה הפגזה חזקה של קטיושות, למשמע הוראות של מפקדים קפצתי מה די9 ונכנסתי לתוך מעביר מים לתפוס מחסה מההפגזה נכנסו רסיסים רבים לתוך המעביר מים אחד הרסיסים פגע בעוצמה על היד שלי כשאני מגן על הראש וריסקה לי קת האצבע.
העבירו אותי לבית לתאג”ד שם קיבלתי טיפול ראשוני והועברתי לבי”ח פורייה שם נותחתי והועברתי לבי”ח הלל יפה שבחדרה למח’ יולדות כי לא היה מקום. כשהורידו לי את הגבס נשלחתי למס’ ימי הבראה ומעקב כי היו לי גם צלצולים באוזניים. בית הבראה של ההסתדרות שגויס ע”י צ.ה.ל, שהיה על הכרמל. משהחלמתי נשלחתי לשיבוץ מחדש והייתי נהג במקהנ”ר בקריה אך לחצתי לחזור לגדוד וכך היה אך, זה היה קרוב לשחרור.
אני זוכר בפרוש את המפגש שלנו בחומה, את הבהלה שלי מההפגזה רבת העוצמה ואת חיפוש הקסדה.
את גשר בנות יעקוב מוכן לפיצוץ ע”י כוחותינו, ואותך מרגיע אותי ואומר אל תחשוש גם אם אמא תבוא להלחם עם מטאטא לא ניתן את הרמה.
אני זוכר את העבודה של הריסת העיר קונטרה. יותר מאוחר אחרי ההבראה שלי נכנסתי דרך גשר שהיה אחרי השקם של קונטרה לתוך המובלעת הסורית ובניתי עמדות ליד טל שמש ומזרעת בית ג’אן.
אני שמח שאתה כותב ומקווה שבדרך זו זה גם יקל עליך. גם לי יש היו ועדיין יש מתחים מהמלחמה ומצאתי דרכים להתגבר. אהיה מוכן תמיד להיות לך לעזר בנושר.
יום טוב.
נפגש בקרוב.
עובדיה שחר.
