מלחמת יום הכיפורים
אבי בן זקן
ערב יום כיפור הייתי יחד עם כל החברה בכוננות בגדוד בסירקין.
שבת לקראת הצהרים בקשו ממני להתארגן עם הציוד ושלחו אותי לזיקים להעמיס את גשר הגלילים (עברתי דרך הבית בכפר אביב כדי להשלים ציוד) נשארתי בזיקים שבוע.
משם אני בדיוק לא זוכר זמנים אבל זה היה קצר, הגעתי לגדוד 573 חזרה כשיירד כבר לסיני וששכן בסמוך לציר עכביש המוביל אל התעלה ושם בנינו שפניה (סינווני ז”ל, שוקרון מאיר ועוד מישהו לא זוכר) ומשם היינו יוצאים לכל מיני משימות, פעם לתעלה לבנות את הגשר היבשתי, התחלתי שם את העבודה בלילה והיינו מוסעים לשם עם נגמ”ש ובכל פעם בנקודה מסוימת היינו חשים בריח נבלה ממש חריף ומכיוון והיה לילה לא הבנו מה הריח הזה וכאשר החלפנו משמרת בנסיעה הראשונה לאור יום והגענו לאותה הנקודה הבחנו בערמת גופות חיילים מצריים וזה היה מזעזע.
משימה נוספת הייתה לחפר את הגדוד של הח”כ רן כהן ממר”צ שהיה אז מג”ד צנחנים בגזרה הצפונית לכיוון הארמיה השנייה, הגענו לשם עם ד-9 והפנו אותי ישר אליו, הוא הראה לי איפה השוחה שבה אני ישן או מסתתר ברגע של הפגזה ושאני לא צריך לדאוג לכלום, פרט מלחפר את כולם ולדאוג להרים כמה שיותר סוללות וכמה שיותר גבוהות.
באחד המקרים כשהורדתי דחפור כדי להרים סוללה אני מביט לאחור ורואה קבוצה של חיילים רצה מאחור, לא הבנתי מה קורה ועצרתי את הטרקטור, מסתבר שתוך כדי הפס הראשון, חשפתי מצבור שדל מנות קרב מצריות שהיו בקופסאות שימורים עם עוף והם רצו ואספו אותן.
כשעברנו לצד המצרי של התעלה קבלנו משימה לבצע מחפורות ליד פאיד ביחד עם דקל אריה הוא הזכיר שגילינו שם מצבורי דלק מצריים.
משימה נוספת בחזרה בצד הישראלי בסיני אל מול הארמיה השנייה של המצרים, יצאנו מרדכי טוויטו ואני על מנת לחפר קבוצת טנקים, בדרך קרוב אליהם נתקלנו בטנק מצרי נטוש, מרדכי אמר בוא נראה מה יש בו כי הוא נראה חדש לחלוטין ולא פגוע, הסכמתי ותוך שאני מחנה את הד-9 הוא קפץ ונכנס לטנק אני מטפס וכאשר הוא כבר בתוך הטנק ואיך שאני משחיל את עצמי פנימה נשמע פיצוץ עז, לא הבנתי מה קורה והסתכלתי לעברו וראיתי שיש לו דם מהפה, יצאתי מיד מהטנק נעמדתי על הצריח מעל הפתח שלו ושלפתי אותו החוצה, לא שמתי לב אבל כבר הגיעו אלינו חיילים מהגדוד שאליו נשלחנו לביצוע המשימה ובניהם גם חובש שמייד טיפל בו ואני נפלתי מהרגליים מאפיסת כוחות, החזירו אותי לגדוד שלנו ודאגו להחזיר אותי לשגרה כמה שיותר מהר.
בחזרה לצד המצרי! הייתה לי הזדמנות להגיע לעיר סואץ ליום אחד ומה שאני זוכר זה מלון מפואר ממש ואת גרשון שמזהיר אותנו לא להתלהב יתר על המידה כי מאד מסוכן פה, סיפרו לנו שבלילה מסתובבות להן פרות שעולות על מוקשים ומתפוצצות.
ג’אבל העתקה.
היה לי הכבוד להיות בין הפורצים את הדרך לג’בל וגם להגיע אל הפסגה, לצערי או שמחתי כאשר הגענו בסופו של דבר לפסגה הודיעו לנו שעוזבים את המקום חזרה לסיני, היה לנו שם מנהל עבודה בשם בוטבייה אם איני זוכר נכון וירושלמי, כל בוקר היינו יוצאים עם נגמ”ש עד תחילת הדרך, וממתינים לאישור להיכנס זאת אחרי שהדרך נבדקת ביטחונית שאינה ממוקשת והיה לנו גם “מיול” (פרד) שהיה מעלה לנו אספקה ודלק.
העבודה במעלה לא הייתה קלה וממש משולבת עם קידוחים ופיצוצים, אני זוכר כלי אזרחי שנתקע שם ד-9 ולא הצליחו לחלץ אותו והיה כתוב עליו דורצבכר (הערת עורך).
כשהגענו לפסגה והחורף הגיע היה כבר קור כלבים ונתנו לנו חליפות סערה ומגפיים עם פרווה וסבלנו מקור, מזל שזה היה קצר.
חזרה לסיני.
ממצרים חזרנו לסיני והתמקמנו בסמוך לכביש ביר חסנה רפידים סמוך למזבלה, פעלנו לשיפור דרכים שנפרצו ופעילויות נוספות אחרות, פעלו איתנו רכינות חדשות של חברת מרצדס שהנהגים זלזלו בהפעלתן והיו מתהפכים איתם.
לאט לאט חזרנו לפעילות “שגרתית” היינו קבוצה של כמה חיילים מעוכבי שחרור של ידענו עד מתי אנחנו נשארים בצה”ל כחיילים!! וביום שהודיעו לנו על יום השחרור ברחנו מהשטח קנינו כל מה שניתן בשק”מ חזרנו למאהל פרסנו שמיכה על אחת המיטות התיישבנו מסביב כאשר עליה כל מיני פיצוחים וכו’, מתחתיה כל האלכוהול ושתינו עד השעות הקטנות של אותו הלילה, זו הייתה לרבים מאיתנו הפעם הראשונה שהשתכרנו!!!
ואז שחרור.