מזיכרונותיו של שחם אפי (אפרים).
אני הגעתי ליחידת הצמ”ה המטכלית 654, בסביבת מרץ 1969 אחרי סיום קורס קציני הנדסה ותאונת דרכים שקרתה לי בסיני מיד אחרי סיום הקורס.
בסיס היחידה היה בטסה, מפקד היחידה היה יוסי וורצמן, היחידה פעלה לאורך כל התעלה באתרי פעילות שונים.
הפעילות הראשונה שלי היתה בסביבות טמפו כמפרט בהמשך, לאחר השלמת המשימה בטמפו המשכנו בשיפוץ הסוללה לכיוון דרום תוך שאנו מתארחים במוצבים השונים, כאמור פעילות של כוחות קטנים ומפעילים בודדים נמשכה כל הזמן לאורך כל הגזרה.
לקראת הקיץ חזרנו “לארץ” לסירקין למשך מספר חודשים, לאחר מכן שבנו לפעילות בסיני במחנה סמוך לרפידים, מאחר והורידו לי פרופיל בעקבות התאונה במרץ, לא עסקתי בפעילות מבצעית של ממש.
השתחררתי בפברואר 1970
בעבות תכתובת של שיפוני גיורא עם אפי הוא קבל תוספת למסופר בפתיח.
וכך נכתב:
בתחילת דבריך דיברת על שימוש במכליות מרכבות לסתימת פרצות בסוללות עפר. (אני לא זוכר את הניסוח המדוייק).
אני רוצה לשתף את זיכרונותיי באירוע שכזה.
זה היה בערך בחודשים מאי יוני בשנת 1969, המוצב הצפוני ביותר על גדות התעלה (כ 8-10 ק”מ דרומה מפורט סעיד) נקרא טמפו, בשלב מסויים התברר שבסוללה שהייתה לאורך כל התעלה שבתוכה נבנו המוצבים ומאחוריה נעו כוחותינו, יש פרצה באורך של כ 100 מטר צמודה לצידו הדרומי של המוצב, קיום הפרצה שיתק את התנועה למוצב והגישה אליו התאפשרה רק בטנקים, זחלמ”ים או ברגל.
חיל ההנדסה ויחידת הצמ”ה 654 (אני מניח שלא רק היא) נשלחו לסתום את הפרצה, היו שם 2-3 טרקטורים וכמה מפעילים ומכונאים, בשלב מסוים נשלחתי בתור קצין צעיר ביחידה להצטרף לכוח, בגלל יכולת המצרים לירות מקרוב ובכינון ישיר על הכלים הפועלים בשטח קצב ההתקדמות בסגירת הפרצה היה איטי מאד, לילה אחד הגיעה שיירה של טנקים שכל אחד גורר מיכל (ששימשו להובלת דלק וכנראה הורדו מקרונות רכבת ליד קנטרה), אורכו של כל מיכל היה כ 8 מטר וקוטרו כ 2.5 מטר.
ביום שלמחרת יצאתי לחופשת שבת ואבישי לידור החליף אותי, באותו הלילה נדחפו המכלים אחד אחרי השני וחסמו את הפרצה, לאחר מכן עובתה החסימה בעפר והפרצה נסגרה סופית.
על המבצע פיקדו יוסי וורצמן שהיה מפקד היחידה ולידור אבישי לפי מיטב זכרוני נפצע באותו הלילה.
אפי שחם – אז סג”מ ב 654 .
