סיפורים זיכרונות קצרים מהגדוד
נעלים אדומות
בסריקין, המגורים שלנו היו ליד מחסני האפסנאות של חטיבת מילואים של הצנחנים, בין יתר השכנים שלנו הנ”מ ועוד.
בדרך שבין המגורים לחדר האוכל המשותף עם הנ”מ, חלפנו על פני מחסני האפסנאות ובגובה העיניים שלנו מדפים עם נעלי קרפ אדומות של חטיבת המילואים, חלומו של כל חייל גם קרפ וגם אדומות אצלנו רק ניסים טולדו הלך עם נעלי קרפ אדומות, זוכרים? טולדו בעברו בא ממחוזות הנעלים האדומות היינו עוברים ליד החלונות ומזילים ריר ולא בגלל האוכל בחדר אוכל, אלא בגלל מה שראינו מחלונות המחסנים המוזכרים, אני לא כל כך עמדתי בפיתוי ואמרתי לעצמי שיום אחד גם אני הסיג לי איכשהו נעלים שכאלה, מאותו רגע! החלטתי לבדוק את האפשרות להגיע לנעלים ואחרי עבודת מעקב ממושכת המסקנות היו שכמעט ולא ניתן לעשות כלום משום שהמדפים הם בקיר שממול לחלון, חלון סגור המרחק גדול ואין מצב ובכל זאת המשכתי כל פעם שעברתי בדרכי לחדר אוכל או חזרה ממנו לתת איזה בומבה / דחיפה קטנה לחלון אולי רק משום התסכול, רק מה! שפעם מאחת הבומבות שני כנפי החלון נפתחו לרווחה וכול מה שהפריד ביני לבין החלום האדום היה סורג והמרחק עד לקיר שממול זה כבר היה יותר מדי בשבילי, התפתחות אדירה בשטח שאהדירה שינה מעיני, הלכתי הלוך ושוב על השביל עד שניתקל מבטי בעמדת כיבוי אש, שבכל עמדה כזו יש מטפים, זרנוקים ומוט ארוך שבקצהו וו ברזל עיני הבריקו פתאום למראה המוט שחלפתי על פניו תקופה ארוכה ויום יומית ומבלי להבין את הפוטנציאל שטמון בעמדה שכזו לקרב אותי להגשמת החלום האדום, טוב הפעם מעודד הלכתי לי למיטה בחדר המשותף עם שחר ולא אמרתי כלום, מאוחר בלילה כשכולם נמו בשלווה קמתי לי ויצאתי למבצע הבדיקה וההכנה לפעולה, לקחתי את המוט מדדתי את אורכו ומשקלו ואת המרחק מהחלון למדפים והנה הכול מתאים! מה שנשאר זה רק להמתין שהחברה לא יסגרו את החלון בערב והתוכנית תצא לפועל .
עובר יום, ועוד יום ואני אחרי ארוחת ערב אני נותן את הדחיפה הרגילה לחלון אך זה לא ניפתח ועוד יום לא ניפתח! החברה החליטו להקפיד, עד שערב קיצי אני חוזר נותן את הדחיפה הרגילה החלון נפתח והברק חזר לעיניים, ממשיך קדימה עם החברה כאילו לא קרה כלום עמישב, חסיד וחזרה למגורים, הולכים לישון! בלילה כשהכל שקט אני יוצא מהמיטה והולך לביצוע משימת הדייג שחיכיתי לה כל כך הרבה זמן, לוקח את המוט מעמדת כיבוי האש ובהליכה זריזה אל החלון של האפסנאות ומתחיל בפעולת הדיג והכל הולך כמתוכנן השקעתי בתכנון לא ??? זוג אחד ועוד זוג ועוד זוג, שמונה זוגות נעלי קרפ אדומות ובוהקות מונחות לרגלי מחוץ לאפסנאות, אין נפש חיה בסביבה מחזיר את המוט לעמדת הכיבוי, חוזר אוסף את השלל חוזר למגורים ומניח ליד מיטתו של כל אחד מבני המחזור שלי שהיו בסירקין באותו לילה בגדוד, זוג נעלים אדומות למחרת בבוקר כשכולם יודעים את המקור לנעלים יורדים למשרדים עם נעלים אדומות לתדהמתו של צדוק על ההופעה החדשה שלנו.
אגב! הנעלים היו סחירות להרבה זמן בין חיילי הגדוד, יכול להעיד על כך יוסי בן נעים שקיבל ממני זוג נעלים תמורת קת מתקפלת לעוזי, העסקה נעשתה ונחתמה ביני לבין יוסי בשארם …
ואם אתם חושבים שנגמלתי מהרצון לנעלים אדומות נוספות אתם טועים! זה כנראה ממכר – והנה ההמשך, באחת הפעמים כשאני נוהג בדי – 200 של הגדוד זוכרים? ואיתי אחד מאנשי הסגל של הגדוד ואני לא הזכיר את שמו בכדי שלא יופלל … (שמו שמור במערכת …) אני עוצר אחרי משאית בש”ג שביציאה מסירקין, משאית עמוסה לא לאמין בנעלים אדומות חדשות! אמיתי לגמרי עם הסוליה החדשה הקרפ כבר יצא מהאופנה הצהלית, אני לא מבזבז זמן ומנסה לשדל את איש הסגל שאת שמו כמובן לא הזכיר שירד עד שהנהג יסדיר את יציאתו עם הש”ג ויוריד לנו כמה זוגות, דבר של מה בכך! רק לרדת מהדי – 200 ולמשוך כמה זוגות מהארגז של המשאית, האיש צדיק! לא מוכן ולא עזרו לי כל ניסיונות השכנוע והוא אמר לי אם אתה רוצה תעשה את זה בעצמך, המשאית יוצאת ואני לא מעבד זמן רואה שאין לי פרטנר ומשכנע אותו להתחלף איתי תוך כדי נסיעה בנהיגה, האיש סגל הזה היה קומפקטי כך שזה היה ניתן אני מקווה שהפרט הזה לא יסגיר אתו!
התחלפנו ובצומת הבאה על הכביש הראשי שפונים ימינה לכפר סבא או שמאלה לבני עטרות יהוד, עצרה שוב המשאית וגם שם היה לי דייג מוצלח שחיזק ותמך בפעילות הסחר הגדודית .
אמיתי לחלוטין !