אין מישהו מהגדוד של הכיר את המזנון של שמיל בסירקין! אחרי המחסן של נאג’י הייתה פרצה בגדר ומשם היינו חוצים לצד של הבסיס נ”מ ובמבנה בריטי ישן היה המזנון של שמיל, מהצד המערבי של המחסן של נאג’י ממש צמוד אליו, שמיל ואשתו אנשים מבוגרים בסוף שנות ה- 60 לחייהם אנשים מבוגרים ונעימים, הגיעו כול בוקר למזנון שלהם המזנון היה פתוח כול יום עד שעות אחר הצהרים.
התפריט היה מגוון מאוד, אפשר היה לקבל חביתה בלחמנייה, קפה עם חלב ששמיל היה מכין במכונה ידנית כוס תה וגם משקאות קלים ושנים או שלושה סוגי מאפים שהיה קונה באיזו מאפיה בדרך כמעט כמו בקפה של ברטה, תמיד אפשר היה לשפוך את ליבנו בפני הזוג המבוגר הזה ולמצוא אוזן קשבת כשלא היה עומס במזנון שהיה מרוהט בכמה שולחנות עץ וכסאות, אצל שמיל גם יכולנו לבקש לשלם מחר כי היום נשאר לנו רק כסף לסיגריות, אני חושב שכול אחד מאתנו פקד את המזנון לפחות פעם ביום, את שמיל היה גם אפשר לעצבן כשהיו לוחצים ומנסים להאיץ בו בגלל הפסקה הקצרה, הוא היה מרים את קולו וצועק על הלקוחות הלא מנומסים עד שהייתה אשתו צריכה לעזוב את הכנת החביתות ולהרגיע את שמיל ואותנו, מלאכה לא פשוטה בפני עצמה לא פעם היה קורה ששמיל היה חוצה את הגדר לצד שלנו ומבקש ממורנו שיעזור לו להניע את מיני מסחרית שלו שגם במושגים של 72 נחשבה למיושנת מאוד, מורנו מיד היה נחלץ לעזרתו שולח שנים שלושה חברה שדוחפים את הטרנטה של שמיל וברוב המקרים היה מצליח להתניע .
כן! שמיל היה חלק בלתי נפרד מתקופת השרות שלנו והוויי בסירקין, כך שיש גם לו ולאשתו מקום בזיכרונות שלי מהשרות
