גבי אלעד תקופת שירות בגדוד

תמצית האירועים בתקופת שירות

גבי אלעד

בגדוד 573 (צמ”ה מטכלי)
ובין התאריכים נובמבר 1970 ועד תחילת ינואר 1975
בתחילת חודש נובמבר 1970 סיימתי קורס קציני חימוש ונשלחתי לסירקין לגדוד צמ”ה מטכלי 573
נקלטתי ע”י שליש הגדוד סגן יוסי איירי, קצין ג’ינג’י סמפטי ומלא הומור בולגרי טוב.
המג”ד רס”ן יהושוע ברקוביץ קיבל אותי לראיון הכרות ואמר לי, כי הוא ממתין לי כבר הרבה זמן שכן נאמר לו שאני מומחה לטרקטורים?! התברר לי כי נפלה טעות סמנטית בהבנת הנקרא, נכון הייתי מומחה לקונטרקטור רכב להובלת טנקים והשליש בחיל החימוש תרגם זאת לטרקטורים….
רס”ן ברקוביץ להלן: בוצ’ו התגלה לי מאוחר יותר כקצין מקצועי מאד, קפדן, ונראה מקיים.
הדבר היה לרוחי שכן גם אני “יקה” באופיי, הכרתי את קצין החימוש הנוכחי סגן ברד”ח בועז שהיה בשלבי עזיבה מתקדמים נוכח מריבות ואי – הסכמות עם מ”פ המפקדה, רס”ר (4 כוכבים) נפתלי בקר, “החפיפה” היתה קצרה וענינית בת כשבוע.
בוצ’ו ארגן לי השתלמות מעשית ועיונית בחב’ קטרפילר ששכנה אז בקרית אריה פ”ת, נהגתי לנסוע ולהשתלם מידי יום מס’ שעות עיוניות אצל הממונה על ההדרכה אריה שיינמן ובמוסך אצל אשר מנהל המוסך וסגנו נפתלי.
עברתי בין התחנות השונות, מכונאות, חשמל, הידראוליקה, מזקו”מ, מחסן חלפים,הזמנות, תיקוני דרך בשטח ולינה באיזור עם מכונאי השטח, גליק, למעשה עברתי במשך כ 4 חודשים קורס/השתלמות יסודית מקיפה של מועמד למנכ”ל, אין משרד/אגף או חדר בחב’ קטרפילר שלא למדתי להכיר היטב כולל העוסקים במלאכה.
בתום תקופת ההכשרה יצאתי למשלחת לימודית בחב’ קטרפילר בג’נבה למשך כ 3 שבועות, ללימוד עיוני של ציוד קטרפילר כולל באתר הניסויים של החברה בגרנובל צרפת, במשלחת היו נגדים, קצינים ואע”צים מחיל החימוש בלווי של מנכ”ל קטרפילר קהנ”ר בעבר אל”מ מיל’ הלל אל-דאג ז”ל.
חזרתי ארצה והתחלתי מיד לישם את אשר למדתי, הקמתי ספריית קטלוגים מאורגנת ומסודרת של כל הציוד שהיה בגדוד, כולל ספרות מקצועית שהוזמנה בארץ ובחו”ל (הכרתי את הנפשות הפועלות בכל התחומים בחברת קטרפילר גם בחו”ל), קבלתי חלפים, כלי עבודה מהטובים ביותר כאשר נתנה לנו יד חופשית להזמין ולקבל, כל אשר על ליבנו (מאוחר יותר נודע לי באקראי, כי מי שהיה אחראי “ליד החופשית” היה אביו של גיורא שיפוני, סגן קצין חימוש ראשי, אל”מ יעקב שיפוני ז”ל שנתן הוראה שקצין החימוש של 573 יקבל במצל”ח מה שהוא מבקש….).
צוות החימוש המעולה שעמד לרשות הגדוד היה: אע”צ יעקב נאג’י (האבא “הזקן” של הגדוד), גיורא שיפוני שאז היה אע”צ ושהה בשארם אל שייח, סמל יוסי מרדכי (יוסה), טור’ ריקרדו הורנשטיין (היום רופא בכיר), מסגר חייל בודד, חשמלאי רכב, מחסנאי חלפים מצויין אע”צ בנימיני וחייל עוזר.
בגדוד היו עשרות רבות של כלי צמ”ה דחפורי ד-4 , ד-06, ד-8 , ד-9 , יעים אופניים 944, 950, יעים זחליים 951, 977, מפלסות 14, טורנודוזר, מדחסים ניידים, פטישי אוירוקוברות, גנרטורים, עגלות קידוח- “וגונדריל” , מכונת מילוי שקי חול ממלחמת ויאטנם ועוד.
בוצ’ו הטיל עלי לנהל גם את המבצעים, קמבציה עם סמל אורי לוי מפעיל 988 בעבר ואיש מקצוע ט”מ, יעיל וחרוץ שעזר לי במשרד עד לשחרורו מצה”ל, בקשתי מבוצ’ו לקבל את סמל חי-חי שהיה נהג בגדוד ועזר לק’ אפסנאי רס”ר (3 כוכבים) ישראל גרינברג, בוצ’ו אישר וחי-חי עבר לקמבציה אותה אירגן וניהל ביד רמה, בחור חרוץ, יעיל, לומד מהר ומבצע היטב.
יותר מאוחר קיבלתי את רס”ל טולדו ניסים שהחליף את חי-חי, בסביבות פברואר  1971 ביקש ממני בוצ’ו לאור דרישה של מקהנ”ר להערך, לארגן ולהקים מערך הדרכה מאורגן ומסודר להכשרת מפעילי צמ”}ה משלב ראשוני שלב 7 ועד לשלב 10 כולל מנהל”ע ובהמשך קציני צמ”ה, למדתי את הנושא הייטב בבה”ד 20 (ביה”ס לחימוש), עברתי בכל המדורים, אצל המדריך הראשי ובקורסים השונים ולמדתי כיצד להכין : תוכנית קורס, מערכי שיעור,תיכנון ואירגון, מיסגרות בכיתה ובשטח, אירגון שלישותי, טכני, הזמנת ציוד, תקנון הקורס וכו’.
נסעתי לקטרפילר ונפגשתי עם המנכ”ל, מהנדס החברה ואיש ההדרכה ושאבתי מהם את מירב המידע ע”מ לשלב בין החומר העיוני שקבלתי בבה”ד 20 ומקטרפילר, בניתי תוכנית קורס בת 3 שבועות מא’ ועד ת’, כולל תוכניות פרטניות עיוניות ומעשיות ברמות השונות, לימוד עיוני של מערכות הטרקטורים השונים לפי סוג השלב המקצועי, עבודה מעשית בתחנות העבודה השונות, עליה וירידה
ממוביל, בניתי שפת סימנים מוסכמים (לקחתי זאת מחיל השריון ובהתאמה לצמ”ה), עבודה בלילה בהכוונה, מבחן עיוני שבועי אמריקאי שבניתי במיוחד (בעזרת אריה שיינמן).
בוצ’ו מינה אותי למפקד קורס מפעכילי הצמ”ה מהקורס הראשון ועד האחרון (הרביעי).
לקחתי את מיטב המפעילים ומיניתי אותם למדריכים (אורי לוי, ניסים טולדו, אשכנזי משה, גליימר ראובן ז”ל, קייזמן אייל, דויטש רמי, ארבלי, אשטר ז”ל ועוד טובים נוספים.
הקורס נוהל בגדוד בסירקין בחדרי הרצאות, ובאולם, עבודה מעשית בשטח מאחרי המגורים, קבלנו עזרה בציוד אזרחי מושכר יומי שאני מנהל את הרישומים והתשלומים לחברות מספקות הציוד.
החניכים לנו במגורי הגדוד והרס”ג צדוק שוקר ניהל ביד רמה את המשמעת בקורס והחזיק את החניכים קצר וענייני.
חלק מהחניכים כמובן הטובים ביותר הושארו בגדוד בהמלצתי ובאישור המג”ד, הנפקתי כמובן לחניכים בתום הקורס תעודת סיום ופנקס מעבר מבחני שלב מקצועי (דבר של היה קיים עד הגיעי לגדוד), כמו כן הבאתי את צלם תמונות המחזור הצה”לי שהנציח בתמונת מחזור את כל ארבעת הקורסים אותם ניהלתי.
עלי לציין, כי העזרה לה זכיתי מצוות המדריכים, מ”פ המפקדה בקר, ק’ אפסנאי גרינברג, הרס”ר צדוק, השליש יוסי איירי וירון בן דור וכמובן הגיבוי המלא של המג”ד בוצ’ו היו ללא דופי וסייעו רבות להצלחת הקורסים השונים והנפקת מפעילי צמ”ה מצויינים ליחידות השונות וכמובן לגדוד שלנו, חלק מההשתלמויות המעשיות שעשינו עם כלי הצמ”ה שלנו היו בביה”ס “נעורים”, הכלים הובלו על ידנו והורדו בצמוד לכביש (אז עוד לא היו גדרות שמנעו העברת הכלים בנסיעה עד לשטחי העבודה, החניכים אכלו עם תלושים שהסדרתי דרך בקר ממקהנ”ר “בנעורים”.
תוך כדי ובמקביל ביצע הגדוד עבודות בגזרות השונות ובכל רחבי הארץ.
קבלנו משימה ליישר את המשטחים והגבעות במחנה תל השומר באזור בקו”מ מכל הכיוונים על מנת להקים במקומ איזור בניה ומאהלים לטירונים ולבסיסים השכנים, העבודה בוצעה תוך מס’ חודשים ובצורה מושלמת.
בין לבין נתקבלה פקודה ממקהנ”ר במסגרת מבצע “קלחות” לשגר כלי צמ”ה ומפעילים לרמה”ג, להר דב לביצוע עבודות צמ”ה וסיוע לכוחות (גם לסיירת מטכ”ל) ובהכנת מחפורות בורות ייקוש, פריצת דרכים, שיפור דרכים, סוללות וכו’,
יצאו כ 12 כלי צמ”ה ומפעילים, נסעתי עם חי-חי וטולדו בקומנדקר ובמשאית       ד- 400 והתמקמנו בהר דב במנחת, היה קור כלבים וישנו במשאית מאחור וניסים טולדו מיודעינו פיטרל כל הלילה בשטח עם פרוג’קטור שכן הודיעו חנו שקומנדו סורי מתכנן לנחות באזור.
לקחנו מנות קרב מעטות שאזלו תוך 48 שעות אך בקר ובוצ’ו הגיעו אלינו למקום והביאו שלל מוצרים טובים כולל 2 בקבוקי קוניאק 777 שחיממו אותנו וכן מתנות מהוועד למען החייל של הגב’ סונס (החברה של בקר נפתלי), מאוחר יותר נודע לי כי גליימר ז”ל נהג “להכנס” מהחלון למשרד של בקר “ולשדוד” ממנו חבילות שי רבות ולחלק אותן לחברה ולפני שהתולעים יחסלו אותם.
חלק מהציוד עבד בשפך הירדן שם גם חלה במלריה בנימין (בנג’מן) יעקב שלא לקח קמוקין לפי הפקודות, גליימר עבד גם הוא במקום וגרם כמעט לתקרית דיפלומטית כשהרס את גדר האבנים בכנסיה שנמצאת במקום.
עבדנו גם בבקעת הירדן בדרכי טשטוש, מקהנ”ר רכשו טרקטור מנל”מ (מע’ ניידת לפיצוץ מוקשים) מסוג פורד ופיאט, כאשר בחלק הקדמי מורכבת מערכת גלגלים שצריכה להפעיל ולפוצץ את המוקשים בדרכי הטשטוש, נתבקשתי לארגן מערך הדרכה עיוני ומעשי בגדוד ולהעביר הדרכה מסודרת בת שבוע ימים לכלל המפעילים בארץ ולהכשירם להפעלת טרקטורי המנל”מ, גם במשימה זו עמדנו בכבוד!
נאמר לי לארגן טרקטורים עם מערכת קידוח חיצונית לחפירת בורות להנחת מוקשים, השתלבתי עם מהנדסי חה”ן בתיכנון, ארגון וביצוע הנ”ל באמצעות חב’ הידראוליקה בחיפה.
נאמר לי ע”י בוצ’ו, כי קבל הנחיה לאתר ולמצוא פריימים של ד-8 על מנת לייצר מערכת מגובים לפינוי מוקשים, במהלך כחודש עברתי בכל רחבי הארץ במקומות בהם יש “בתי קברות” לכלי צמ”ה על מנת לאתר ד-8 שיש להם “}פריים” – מסגרת לדחפור המתאימה לשרטוטי המגוב שיוצר במפעל מסגריית “מגל” שהייתי במסגריה לסרוגין עם מהנדסי חה”ן ואני הנציג של חיל החימוש/ גדוד 573 במסגריה עד ליצור של כ 12 מגובים, לאחר מכן קיימנו קורס מעשי להכשרת מפעיל מגוב ד-8 בגדוד.
אגב גיורא החליט לחתום קבע ולהתקדם בדרגות עד רס”ר, חבל שהחליט אחרי שעזבתי את הגדוד לא להישאר בקבע שכן היה איש מקצוע מעולה, גם ידע עיוני וגם ידע מעשי, אין לי ספק שלו הגדוד היה קיים והייתי אז במקום גיורא לא הייתי עוזב / משתחרר.
במהלך השנים קבלנו מס’ אנשי חימוש חדשים, חשמלאי מעולה קלומיטי יצחק (חשמלאי רכב) עם נסיון מעשי ועיוני רב שחיש קל למד את הצמ”ה וסייע גם למורנו אחראי הרכב, בתיקוני החשמל ברכבים, הוא יצא לשטח לא אחת להחליף מכללי חשמל ביד אמונה, קבלנו מסגר חסר נסיון וגיורא נתן לו זויתנים על מנת ללמוד כיצד להלחים בריתוך חשמלי (קשת) האיש הזה חסר נסיון “וחירבן” נקודות ריתוך וכל המערכות שהקים קרסו (מערכות מדפים שרותכו על ידו לאחר מלחמת יום הכיפורים במחסן החלפים, נגיעה קלה והכל קרס).
כאן המקום להזכיר את בנימיני ז”ל (אע”צ) איש מבוגר יחסית ורווק (התחתן בערוב ימיו עם עולה חדשה מהולנד) ושהיה אחראי על מחסן החלפים הטכני, האיש היה פדנט, מסודר ומאורגן בצורה שלא תאומן, כל חלק, מכלל, פריט היה במקום נקי מסודר ומבריק, הוא ידע לאתר כל פריט בשניה אחת, הרישומים היו % 100 בקיצור מחסנאי לדוגמא, היה לו עוזר דאמרי שמו (היה בעברו מפעיל שנפצע), מחסן החלפים שלנו היה דוגמא לכל מחסן באשר הוא ובהמשך דרכי ידעתי להעריך את פועלו של בנימיני ז”ל.
אני זוכר שהייתי מקבל מעת לעת טלפון מקטרפילר ממיכה אמודאי שהיה שואל אותי אם יש לנו פריט כזה או אחר שחסר להם במלאי והם זקוקים לו בדחיפות, תארו לעצמכם קטרפילר הגדול נעזר בנו !
מחסני הנשק שלנו (שהיו באחריות קח”ש) היו מאורגנים ומסודרים, בקר דאג לחלק התחזוקתי עם גרינברג, עלי לציין כי הגדוד בניצוחו של בוצ’ו זכה בפרס המשק במקום הראשון, היישג בלתי רגיל ליחידה שמרבית חייליה בשטח, המטה שלה קטן ומצומצם, אך בכ”ז הציוד שלה מטופל , מתוחזק ומאורגן בצורה מעולה, אנשי צוות הביקורת שאני ליוותי במשך מס’ ימים אישית היו בהלם / תדהמה מהאירגון, הסדר, משמעת, בכל דבר אותו בדקו, ראו והתרשמו.
הציון הכללי היה קרוב “למקסימום” ובוצ’ו הוזמן לטקס אצל הרמטכ”ל והיה נרגש מאד וזה מובן מאליו.
המשימה להכנת המצעד בירושליים, משימה כבדה וקשה, הרבה כלי צמ”ה בגזרות שונות, לוגיסטיקה לא פשוטה, פיזור נרחב, חלוקת דלק וציוד אחזקה ושינוע בעונת החורף, קר ומושלג לפעמים, עבדנו באתרים מוזנחים באיזורים לא סימפטיים, חברתי למפקד הסדנא בשנלר סרן ישראל קרן שאמר לי, אני לא מבין שום דבר בצמ”ה יש לי הרבה עבודה באחזקת רכב לסוגיו, מבקש אני ממך תעשה מה שאתה רוצה ואני אסייע לך בכל דבר מה שאתה צריך אבל תשתדל לא להטריד אותי בעניני צמ”ה, נתן לנו חדרים טובים, תיקוני דרך שלנו מיד ובמקום, בקיצור
סייע לנו במה שביקשתי ממנו, עבדו במקום טולדו ניסים, אשכנזי משה וגרשון הלמן.
מס’ חודשים לפני מלחמת יומה”כ, עזב את הגדוד בוצ’ו (לצערי הרב ואני מניח שרבים חשים כמוני) ולגדוד הגיע צביקה גולדמן, קצין מבוגר יחסית שהתרשמתי ממנו שאחזקת כלים אינה בראש מעייניו, הוא התענין במצב התקנים בגדוד, כמה אנשים, כמה רכב, איך הציוד מתוחזק הוא השאיר לי את הבעיה והדאגה.
צביקה קבל הוראה לבנות בזיקים דגם לתעלת סואץ ע”מ לתרגל גישור גלילים, תמסחים וכד’ בין הגדות השונות.
צביקה ביקש ממני למצוא פתרון לשאיבת בוץ באופן מסיבי, כאשר התעלה תחפר ומי התהום יעלו, נסעתי לחברת אינגרסול ראנד (אבא של גיורא היה מנהל המכירות, אל”מ מיל’ יעקב שיפוני ז”ל) על מנת להחליט איזה ציוד לרכוש קרי, משאבות בוץ, צנרת מתאימה בקוטרה, מחברים ומדחסים נוספים מעבר למדחסים שהיו לנו בגדוד.
ישבתי עם מהנדסי החברה ומהנס חברת קטרפילר (אותו הכרתי הייטב אינג’ בורוביץ צבי, שהיה איש מקצוע מעולה וסייע לי גם בבניית ההדרכה ל 2 קורסי קציני צמ”ה בנושא חישובי פינוי חפירה, עומקים, ספיקה וכו’ , ישבנו ותיכננו את נושא הציוד, שאיבה, ספיקה ופינוי הבוצה, רכשתי מאות מטרים של צנרת מיוחדת כולל מדחסים, מחברים וכו’.
הציוד הופעל במקום ופעל בצורה מצויינת ובדילוג לאחור, ביצענו עבודות גם ברמה”ג, השתתפנו בהרבה תרגילים (אני באופן פעיל כנציג ואחראי המפעילים) למשל בגדוד של יוסי פלד (אז מג”ד שריון) כמו כן בסכר הרואיפה ומספר פעולות נוספו בדרום ובסיני.
נשלחתי עם 2 טרקטורים דחפורי קייס 450 לבצע נחיתות מנחתת באשדוד לחוף ובחזרה במסגרת תרגילים להנחתת טרקטור קטן, ביליתי יומיים בים סוער בתרגילי יום ולילה תוך שאנימקיא את נשמתי לא אחת, באותה המסגרת תרגל גיורא בגדוד פירוק והרכבת הבולדוזר של הקייס לצורך הכנתו להובלה בהייטס והנחתה ביעדים שונים, גיורא עשה דוקטורט בנושא.
אחד מהקייסים “שוחרר” מהאויר ע”י המסוק ובעקבות תקלה והתרסק במר”של, יצאתי למקום “כוועדת חקירה” צילמתי את הטרקטור שהיה אובדן כללי.
בוצ’ו נהג לשלוח אותי בראש קבוצת מפעילי צמ”ה וציוד לאתרים שונים ולתרגילים בגזרות שונות וכקצין בדמות מפוצלת כקצין חימוש וכמ”פ צמ”ה.
נשלחתי לגוש עציון ונפגשתי עם מפקד הבסיס רס”ן מירקו, קצין מקסים (היה בעברו איש חינוך) שהיקצה לנו מגורים טובים, הגעתי למקום על מנת לבצע עבודות עפר באיזור (משטחים,יישור שטח וכו’) היו ברשותינו מס’ יעים זחליים,   ד-8, ד-9, מפלסת ודחפור אופני 824 , היינו ת”פ שלו כחודשיים ולאחר מכן צוותנו לתרגיל גדוד 634, נפגשתי עם המג”ד סא”ל זאב (“זאביק השועל”) קצין קשוח ופדנט שהטיל עלי משימות הנדסיות באזור התרגיל תוך שהוא מציין ע”ג מפה טופוגרפית את הגזרות השונות, פריצת דרכים, ישור שטח וכו’ כאילו ואני מ”פ צמ”ה.
באותה תקופה (חורף קשה באדוריים) נשלחנו לפרוץ דרכים “בציר יונה” בואכה ים המלח, קבלתי בקשר הודעה שהדחפור האופני 824 תקוע ולא מתניע, לקחתי את הנ”נ עם ארבלי, ראיבי וקצין צעיר ממירקו, גליימר ונהג בשם מוגמי ויצאתי בניווט שטח לאתר את הדחפור האופני, גיליתי אותו בעמק למטה כאשר המנוע הקטן להתנעה לא מתניע, לאחר נסיונות מס’ שלי הצלחנו להתניע אותו אך ידית השילוב למנוע הדיזל לא שילבה בין שני המנועים ולכן הצלחנו להתניע את מנוע הדיזל, התחילו לרדת ממטרים כבדים והלילה ירד עלינו וקור עז שרר בשטח, לקראת השעה 02:00 שמעתי רעש נוראי מכיוון כללי של ירושלים וגיליתי לתדהמתי גל מים ענק בגובה 4 מטרים עם סלעים, בולדרים ועצים מגיע אלינו במהירות עצומה, הוא לקח את הנ”נ (לא עזר שראיבי הכניס הילוך ובלם חניה) ושטנו כמו ספינת טורפדו במהירות אדירה לכיוון ים המלח, לאחר מס’ קילומטרים הנ”נ נבלם בסלע ענקי בוואדי, אנחנו רטובים עד לשד עצמותינו הברזנט של הנ”נ נעלם ואיתו כל הציוד שלנו כולל נשקים, ארגזי כלים, מזון ומעילים הכל נשטף בזרם המים הנוראי.
הקצין הצעיר (סג”מ) התחיל לצרוח מכאבים, מסתבר שהיתה לו בברך פלטינה שגרמה לו כתוצאה מהקור לכאבי תופת, אמרתי לנהג ולארבלי לקחת את הקצין ולעלות למעלה ולהמתין לחילוץ, ניסיתי להתקשר אך הרוח הנוראית שברה את האנטנה, גם במכשיר הקטן לא היתה תגובה, נשלח מסוק אך הרוח מנעה ממנו לעמוד באויר ולנסות לחלצנו, להדגיש היתה רוח חזקה מאד וגשם זלעפות כל העת.
אחרי כ 24 שעות, שמעתי בקשר פתאום את קולו של נאג’י האם רוצה להתחתן עבור ! (הייתי אמור להתחתן כשבוע לאחר מכן) נאג’י הגיע עם ד-9 הוריד כבל מראש הצוק ירד איתו, חיבר את הנ”נ ומשך אותנו למעלה, להדגיש ! אני וכל הצוות ישבנו קפואים לחלוטין מבלי יכולת להזיז אבר בגוף, רס”ן מירקו המתין לנו
למעלה במצוק עם שתיה חמה ומשם נלקחנו לבי”ח “למיטת נורות” על מנת להפשיר אותנו.
אחרי שבוע 31.8.72 התחתנתי עם בחירת ליבי עדינה, במהלך אותה תקופה נתבקשנו להכין עבודות עפר (דרכים,משטחים, רמפות וכו’) באזור אום דארג’ ( או בז’רגון עממי “אום חארג'”) באזור חברון, התמקמנו בשטח בצמוד לפילבוקס ישן שהיה בראש גבעה, הוקם מאהל גדול ושם חיינו תקופה ארוכה במזג אויר קשה מאד של חום נוראי זבובים ביום ובלילה קור מדברי, החברה קבלו שם שלשולים מידי יום בגלל תנאי הסניטציה הגרועים, קירור המזון, המטבח הזמני ותנאי מזג האויר הקשים מאד, ראש מה”ד האלוף גורודיש, גונן החליט אז על המקום המקולל הזה תוך טיסה עם מסוק מעל השטח ואכן המקום היה מקולל, בתחילה נסענו מהכביש עד לירידה לדרך העפר הקשה והמשובשת מספר רב של קילומטרים עד להגעה למאהל, יותר מאוחר שיפרנו את הדרך ואף הוכן כביש אספלט רחב, בשטח העבירו סדרות טירונים, מכי”ם וקצינים שסבלו מאד מתנאי השטח הקשים.

מלחמת יום הכיפורים 1973

מספר ימים לפני פרוץ מלחמת יומה”כ נכנסנו לכוננות ולא יצאנו הביתה, כשבוע אחרי פרוץ המלחמה קבלנו פקודה בצעקות מצביקה להתארגן לירידה, ישראל גרינברג שאל “אבל המפקד אי אפשר לפתוח את המחסנים זה בחרום….
ירדנו כל חיילי הגדוד באוטובוסים וברכב האורגני, נסענו בציר “עכביש”, חנינו בסמוך לכביש משמאלו והתחפרנו עם כל הציוד זהו היה החניון הראשון שלנו וממנו התחלנו לבצע גיחות אחזקה וטיפול בכלי הצמ”ה הפעילים בשטח.
לאחר תקופה קצרה ששהינו במחפורות בסמוך לציר “עכביש” עברנו  למאהל חדש מדרום למוצב “לקקן” על ציר לקסיקון שהיה מחוק מההפגזות שספג.
העבודה על הגשר היבשתי דוברה רבות! אנחנו נתנו סיוע צמוד כל היום בטיפול, תיקון ואחזקה של ציוד רב של כלי צמ”ה,שכן קבלנו הרבה ציוד מגוייס שהוזרם לקו וכל העת נסענו ונתנו מענה תחזוקתי מונע ושבר לציוד, שני צוותי עבודה שלי פעלו בשטח, האחד על גבי נ”נ של נאג’י שכלל אותו ואת יוסי מרדכי ונ”נ שני של הצוות של שיפוני שכלל אותו ואת קלומיטי.
להשלים פעילויות בתעלת הנ”ט ובסמוך לארמיה השניה
הגשר היבשתי, צביקה דרש ממני להיות על הגשר ולסיע בעבודה ההנדסית תוך לינה במקום בלילה, אמרתי לו שאני עסוק כל העת בתיקון ואחזקה, ארגון חלפים מהארץ ואין לי פנאי, זמן ויכולת להיות קצין הנדסה בשטח, הוא לא הבין זאת ולא הפנים זאת, כי מה שהיה חשוב לו היה הפעלת הצמ”ה ולא משנה איך וכמה ואין צורך באחזקה בשלב זה ויש לסחוט את הצמ”ה עד תום, כולל כלים שיש להם בעיות טכניות ואפילו שבבים במנוע.
צוות החימוש שהיה עימי היה בראש אחד איתי וביצע את עבודת אחזקת הכלים כולל טיפולים שוטפים עד תום
באחד הבקרים לפני היציאה למשימות, ישבנו בסמוך לכביש על גבי סוללת העפר שהוקמה סביב למאהל וצביקה עמד ונתן לנו תדרוך כאשר הוא מסמן ומדגיש עם עקב רגלו היכן אנו נמצאים והיכן המצרים….
צביקה שלח אותי דחוף למצוא לו ג’יפ טוב ומקלע 0.3, נסעתי ומצאתי מהימ”ח ג’יפ עם 0.3 ושלשה פנסי מג”ד “והפילדמארשל ” גולדמן יצא לשטח.
לאחר תקופה של המשך פעולות שונות באזור התקפלנו ועברנו לצד המצרי על גבי גשר הדוברות, חלפנו על פני פאיד והמשכנו דרומה עד למזלג דרכים כאשר שמאלה המשיך הכביש לסואץ ואנחנו פנינו לימין לכיוון צומת כביש קהיר סואץ ומספר ק”מ לפני הצומת הזו משמאל לכביש הקמנו את המאהל המרכזי כאשר התברר אחר כך שהיה בסמוך למרכז לוגיסטי מצרי נטוש דרומית למאהל שלנו, לא רחוק ובאופק הקרוב התנשא ג’אבל העתקה.
צדוק הקים מאהל לתפארת איתרתי מס’ גנרטורים מצריים שלל, העסק עבד לא רע, צדוק איתר ואירגן מקלחות עם “אסקוט” לחימום מים אך רוב הזמן נסענו בשטח וטיפלנו בכלי הצמ”ה.
נסעתי הרבה עם גיורא ואיתרנו כלים מסוגים שונים, נאג’י ויוסי היו סמוכים זה לזה וטיפלו במסירות בציוד כולל בג’אבל העתקה, נאג’י הנמר עלה רגלית לג’בל עם צ’ימידן כלי עבודה וטיפל בציוד במקום
יוסי מרדכי נגד בקבע, איש מקצוע מעולה, רציני ואחראי היה צמוד לנאג’י כל העת וגרו יחדיו בקרון רכב שלל, פה גם אורגן לצביקה קרון משלו שרוקן מתוכנו בהמשך.
לאחר שעברנו למצרים והתמקמנו במאהל החדש, הגדוד החל בעבודת פריצת הדרך לג’אבל העתקה, עבודות עפר מגוונות גם בעיר סואץ וגם בנמל עדביה.
להוסיף את סוף פרק השהות במצרים והמעבר לרפידים
עזבתי את הגדוד בדצמבר 1975 ועברתי למקהנ”ר כעוזר קצין חימוש לצמ”ה עד ליציאתי ללימודים, השתחררתי משרות קבע באוגוסט 1992 בדרגת סא”ל, בין השאר הייתי ראש הלשכה של עוזר שר הביטחון האלוף ישראל טל (טליק) , רע”נ תקינה ואמצעים באג”ת ומברר בכיר בנציב קבילות החיילים לנושאי יחידות השדה.
*** עוד מס’ ארועים שניזכרתי בסוף וארועים שהתרחשו עוד לפני מלחמת יוה”כ !
נשלחתי עם 2 טרקטורים דחפורי קייס 450 לבצע נחיתות מנחתת באשדוד לחוף ובחזרה במסגרת תרגילים להנחתת טרקטור קטן, ביליתי יומיים בים סוער בתרגילי יום ולילה תוך שאנימקיא את נשמתי לא אחת, באותה המסגרת תרגל גיורא בגדוד פירוק והרכבת הבולדוזר של הקייס לצורך הכנתו להובלה בהייטס והנחתה ביעדים שונים, גיורא עשה דוקטורט בנושא.
אחד מהקייסים “שוחרר” מהאויר ע”י המסוק ובעקבות תקלה והתרסק במר”של, יצאתי למקום “כוועדת חקירה” צילמתי את הטרקטור שהיה אובדן כללי.
בוצ’ו נהג לשלוח אותי בראש קבוצת מפעילי צמ”ה וציוד לאתרים שונים ולתרגילים בגזרות שונות וכקצין בדמות מפוצלת כקצין חימוש וכמ”פ צמ”ה.
נשלחתי לגוש עציון ונפגשתי עם מפקד הבסיס רס”ן מירקו, קצין מקסים (היה בעברו איש חינוך) שהיקצה לנו מגורים טובים, הגעתי למקום על מנת לבצע עבודות עפר באיזור (משטחים,יישור שטח וכו’) היו ברשותינו מס’ יעים זחליים,   ד-8, ד-9, מפלסת ודחפור אופני 824 , היינו ת”פ שלו כחודשיים ולאחר מכן צוותנו לתרגיל גדוד 634, נפגשתי עם המג”ד סא”ל זאב (“זאביק השועל”) קצין קשוח ופדנט שהטיל עלי משימות הנדסיות באזור התרגיל תוך שהוא מציין ע”ג מפה טופוגרפית את הגזרות השונות, פריצת דרכים, ישור שטח וכו’ כאילו ואני מ”פ צמ”ה.
באותה תקופה (חורף קשה באדוריים) נשלחנו לפרוץ דרכים “בציר יונה” בואכה ים המלח, קבלתי בקשר הודעה שהדחפור האופני 824 תקוע ולא מתניע, לקחתי את הנ”נ עם ארבלי, ראיבי וקצין צעיר ממירקו, גליימר ונהג בשם מוגמי ויצאתי בניווט שטח לאתר את הדחפור האופני, גיליתי אותו בעמק למטה כאשר המנוע הקטן להתנעה לא מתניע, לאחר נסיונות מס’ שלי הצלחנו להתניע אותו אך ידית השילוב למנוע הדיזל לא שילבה בין שני המנועים ולכן הצלחנו להתניע את מנוע הדיזל, התחילו לרדת ממטרים כבדים והלילה ירד עלינו וקור עז שרר בשטח, לקראת השעה 02:00 שמעתי רעש נוראי מכיוון כללי של ירושלים וגיליתי לתדהמתי גל מים ענק בגובה 4 מטרים עם סלעים, בולדרים ועצים מגיע אלינו במהירות עצומה, הוא לקח את הנ”נ (לא עזר שראיבי הכניס הילוך ובלם חניה) ושטנו כמו ספינת טורפדו במהירות אדירה לכיוון ים המלח, לאחר מס’ קילומטרים הנ”נ נבלם בסלע ענקי בוואדי, אנחנו רטובים עד לשד עצמותינו הברזנט של הנ”נ נעלם ואיתו כל הציוד שלנו כולל נשקים, ארגזי כלים, מזון ומעילים הכל נשטף בזרם המים הנוראי.
הקצין הצעיר (סג”מ) התחיל לצרוח מכאבים, מסתבר שהיתה לו בברך פלטינה שגרמה לו כתוצאה מהקור לכאבי תופת, אמרתי לנהג ולארבלי לקחת את הקצין ולעלות למעלה ולהמתין לחילוץ, ניסיתי להתקשר אך הרוח הנוראית שברה את האנטנה, גם במכשיר הקטן לא היתה תגובה, נשלח מסוק אך הרוח מנעה ממנו לעמוד באויר ולנסות לחלצנו, להדגיש היתה רוח חזקה מאד וגשם זלעפות כל העת.
אחרי כ 24 שעות, שמעתי בקשר פתאום את קולו של נאג’י האם רוצה להתחתן עבור ! (הייתי אמור להתחתן כשבוע לאחר מכן) נאג’י הגיע עם ד-9 הוריד כבל
מראש הצוק ירד איתו, חיבר את הנ”נ ומשך אותנו למעלה, להדגיש ! אני וכל הצוות ישבנו קפואים לחלוטין מבלי יכולת להזיז אבר בגוף, רס”ן מירקו המתין לנו למעלה במצוק עם שתיה חמה ומשם נלקחנו לבי”ח “למיטת נורות” על מנת להפשיר אותנו.
אחרי שבוע 31.8.72 התחתנתי עם בחירת ליבי עדינה, במהלך אותה תקופה נתבקשנו להכין עבודות עפר (דרכים,משטחים, רמפות וכו’) באזור אום דארג’ ( או בז’רגון עממי “אום חארג'”) באזור חברון, התמקמנו בשטח בצמוד לפילבוקס ישן שהיה בראש גבעה, הוקם מאהל גדול ושם חיינו תקופה ארוכה במזג אויר קשה מאד של חום נוראי זבובים ביום ובלילה קור מדברי, החברה קבלו שם שלשולים מידי יום בגלל תנאי הסניטציה הגרועים, קירור המזון, המטבח הזמני ותנאי מזג האויר הקשים מאד, ראש מה”ד האלוף גורודיש, גונן החליט אז על המקום המקולל הזה תוך טיסה עם מסוק מעל השטח ואכן המקום היה מקולל, בתחילה נסענו מהכביש עד לירידה לדרך העפר הקשה והמשובשת מספר רב של קילומטרים עד להגעה למאהל, יותר מאוחר שיפרנו את הדרך ואף הוכן כביש אספלט רחב, בשטח העבירו סדרות טירונים, מכי”ם וקצינים שסבלו מאד מתנאי השטח הקשים.
ברצוני לציין מספר אנשים במהלך שירותי בגדוד (כחמש שנים).

הראשון אע”צ נאג’י יעקב ז”ל.
מכונאי צמ”ה עתיר נסיון, ידע וכושר השרדות של שועל קרבות, בכל מצב ולכל אפשרות נאג’י היה נערך במהירות, יעילות וכושר השרדות מדהים, באחד התרגילים בואדי קלט הייתי ביחד עם נאג’י בנ”נ שלי שזכה לכינוי “אבו לילי” על שם בתו, נתקענו בשטח משום שמפקד התרגיל החליט לצאת לדרך ולהתחיל את התרגיל שעתיים קודם, קרי בשעה 04:00 ולא דאג להעיר אותנו, כאשר התעוררנו ראינו שאנחנו לבד בשטח (בר בשטח) דבר מאד אופייני בחה”ן ובהתיחסותו לצמ”ה, למפעילים ובמיוחד לחימושניקים ! נאג’י אמר לי אני מכיר את המסלול של התרגיל, כי עשיתי אותו עם יחידות אחרות מספר פעמים ואכן הוא התקדם בגו ההר וירד לכביש יריחו, נכנסנו לסדנא שם גיליתי כי מפקד הסדנא הוא חברי מקורס הקצינים ושצייד אותנו בכל טוב (מזון ומנות קרב) שכן נותרנו ללא מזון ומים, יצאנו משם והגענו לנקודת הסיום של התרגיל ופגשנו את המפקד שאמר “איפה אתם לאן נעלמתם” ? הוא לא עשה דבר וחצי דבר על מנת לאתר אותנו בכל דרך שהיא ולמזלנו הרב אילתרנו ומצאנו את הכח.
נאג’י היה אלוף האילתורים, מכל מצב ידע לצאת ותמיד עם חיוך ובדיחה, יכולת עבודה וחריצות חרף גילו המתקדם, הכיר את הציוד הייטב ומכל צד ידע להחלץ
ולפתור בעיות, אני סבור כי שימש דוגמא של “אב מקצועי ורוחני” לכל אנשי החימוש בגדוד לאורך כל פעילותו ואף למפעילי הצמ”ה והמפקדים.
נאג’י נפטר לצערנו בשיבה טובה ספון בביתו עם משפחתו, ילדיו, נכדיו ורעייתו האהובה מרים, שמרתי עם נאג’י על קשר צמוד ודיברנו טלפונית מספר פעמים בכל חודש, בקרתי אותו בביתו מספר פעמים, תמיד שאל, התעניין וחקר על כל אחד מאנשי הגדוד באהבה ובחיבה רבה.

רס”ר (4 כוכבים) בקר נפתלי ז”ל.
ניצול שואה רב סבל, הרווק הניצחי שלא עזרו נסיונות השידוכים כולל של גברת צאנז (סאנס) מאלח’ לשדך לו אשה, תמיד עם הסיגריה הנצחית בפיו והכינוי “בוכטונר”, דאג לחיילי הגדוד בכל עת הכל “דפק” אצל בקר, חבילות שי, המטבח, האפסנאות, ההסעות, הובלות ומובילים, ביקורות בשטח ועוד.
נגד בכיר בעל נסיון רב בתחום הלוגיסטיקה והארגון, לאחר פרוק הגדוד ושחרורו משרות קבע היה אע”צ עד ליום פטירתו, ליוותי את בקר בכל תקופת מחלתו הקשה ואישפוזיו ולמעשה ראייתי אותו עד כחצי שעה לפני מותו כאשר ביקש ממני לקנות לו בקבוק קוקה קולה ומשחזרתי כבר לא היה בין החיים.
הייתי היחיד בלוויתו מהגדוד כנציג היחידה, חי ונפטר ערירי, גלמוד ובודד….

סמל אשתר שמעון ז”ל .
חייל חובה, בן זכר יחיד להוריו, מפעיל צמ”ה מעולה במיוחד במפלסת (מוטוגריידר), שימש כמפעיל וכמדריך בקורס מפעילי צמ”ה, בחור שקט, רציני ואחראי, חברו הטוב ביותר של אורי לוי, הוריו קנו לו לפני מלחמת יום הכיפורים סובארו קופה צהוב יחיד ומיוחד, המשפחה מאד פינקה אותו והוא היה הנסיך שלהם, נפל במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן בעת שקפץ לבור בו נפלה פצצה אך לאותו המקום נפלה פצצה נוספת של מרגמה והוא נהרג במקום.

יחזקאל לוי אע”צ ומאוחר יותר רס”ר ז”ל
מפעיל צמ”ה וותיק מאד מתקופת מלחמת ההתשה, בתחילת שנת 1972 העביר אותו בוצ’ו ת”פ ליחידת “לסקוב” בצריפין עם שופל (יעה אופני) “אבלינג” וביחד עם חייל מפעיל נוסף בשם סולומיניין מאנצור ולביצוע עבודות שונות הקשורות לניסויי ביצורים, מחפורות, שחפצ”ים וכו’.
מאוחר יותר שינו את שם היחידה “ליפתח” (יח’ פיתוח) הצוות עבד הייטב במקום וביקרתי אותם מידי תקופה על מנת לראותם ולהביא חלפים שונים לצורך טיפול
בכלי, מאוחר יותר חתם לשירות קבע והשתחרר כגימלאי היה במפגש השני שלנו בנתניה

סמ”ר איציק קורן ז”ל
מש”ק צמ”ה בשארם השייך בחור רציני מאד, שקט מאד ואחראי ומסודר מאד, הכרתי אותו מהגיחות החודשיות שלי לשארם במצוות בוצ’ו לראות, לבדוק ולבקר את הפלגה במקום, מבחינה מקצועית היה אחראי אע”צ חיים שחם, מנהיג מלידה, מארגן ומסדר הכל, הקצין בשטח שאני זוכר הוא סג”מ טוביה ארז, בחור שקט מאד ואוהב ים ודייג, מאוחר יותר החליף אותו מוטי דייג חובב מכוניות האודי, נפגשנו לאחרונה, טוביה הפך למהנדס בנין וגר בצפון, איציק קורן הפך עם השנים לד”ר בתחום ארגון וניהול, בחור מוכשר מאד היה נשוי + ילדים ונכדים, נפטר לפני מספר שנים, הייתי בקשר עם המשפחה ואף כתבתי פעמים הספדים באינטרנט ושיגרתים למשפחה.

רס”ב גליימר ראובן ז”ל
מפעיל צמ”ה מעולה, בחור עליז, שמח וטוב לב, תמיד עוזר לכולם ולפעמים חוטף ומשלם על טוב ליבו המוגזם, היה שובב ומהיום הראשון שהגיע אלי לקורס מפעילי צמ”ה התחבב על כולם ובלי יוצא מן הכלל, נהג לפלוש בלילות למחסנים השונים כולל למשרדו של בקר “ולשדוד” ציוד כמו רובין הוד ועבור החברים שפשוט חילק הכל.היה מפעיל מצויין גם בקורס וגם לאחר מכן הפעיל מפלסת ושופלים בצורה מעולה.
נהג להטריד את טולדו ולהציק לו והכל ברוח טובה, חתם לשירות קבע בחה”ן 801 ונהרג בתאונת דרכים עם נ”נ, היה נשוי עם ילדים.ביקרתי בביתו מספר פעמים והוריו אירחו אותי ואת רעייתי בצורה נפלאה.

אע”צ בנימיני ז”ל
הרווק הנצחי כמו בקר אך בסופו של עניין “נפל בפח” והתחתן עם הולנדית, מחסנאי כלי עבודה וחלפים מצויין, דמות שקטה,רצינית, אחראית וחרוצה, תמיד מנקה, מארגן ומסדר, איש יקר ערך ! נפטר בביתו בגיל מאוחר ללא ילדים.