אני ורמי – דויטש משתתפים בתרגיל משולב
כבר סיפרתי כאן שחלק מהפעילות שלנו היה להשתתף בתרגילים ואימונים של כל מיני יחידות צה”ליות, באזור שארם היה מקום מושבה של יחידת אימונים של תח”ש (תורת חייל השריון) מפקדה היה עמי רדיין אלוף משנה מעוטר אני זוכר שפניו היו צרובים מאחת הפציעות שלו, לימים פגשתי אותו כאזרח מנהל אגף ביצועי של הקק”ל והוא עזר לי רבות בתפקידו כשאני הייתי מרכז המשק של שורשים הישוב שאני מתגורר בו מאז 1985.
לאחד התרגילים המשולבים לכוחות רבים, אני ורמי סופחנו ואני זוכר שתחילתו של התרגיל היה באזור שבין שארם לאזור אבו רודס או רס מוחמד, במפרצון יפיפה שם כוח של ציוד אמפיבי נחת למים מנחתת והמשיך לחוף, אני הייתי עם די -8 הצהוב ורמי עם 824, המתנו בשטח הנחיתה להנחיות, עמי הגיע עם הג’יפ שלו וסימן לי להזיז בדחיפה עם הדחפור איזה גרוטאת טנק מצרי שהיה עזוב בשטח מימי מלחמת ששת הימים, בקטנה כמו שהחברה אומרים מניע את הדחפור מתקרב לטנק/גרוטאה שהפריע לציר הנחיתה של הכוחות לחוף, נותן דחיפה קלה הטנק מתחיל לעלות עשן סמיך מקרטע כמה פעמים ופתאום בורח לי למים בטיסה מהירה תוך שהוא משאיר שובל של ענן עשן אדיר ישר לתוך מי המפרץ היפיפה והשלו, כשכל החיילים שהבינו מה קורה כאן כולל עמי, נשארו לעמוד ולעקוב בתדהמה אחרי הפגנת כישורי השיט של הטנק העצמאי והמוזר הזה ההסבר הוא כזה, טנק רוסי אמפיבי ושרוף נשאר בשטח על ידי המצרים עוד ממלחמת ששת הימים, טנק עם מנוע דיזל כמובן שנשאר בהילוך משולב ועם מעט דלק בתוכו, לא היה צריך יותר מדחיפה קטנה ונחושה בשביל שהוא יפגין את יכולתו ביבשה ובים עד ששקע למצולות מי המפרץ, נו טוב אחרי כול כך הרבה שנות מנוחה במקום שקט ויפה הוא צבר כוחות.
כך התחיל התרגיל וזה רק הקדימון, בשלב כלשהו העלו את השופל של רמי ואת הדחפור שלי לדוברה שנגררה באמצעות כבל ע”י אחת הנחתות שהשתתפו בתרגיל, רמי ואני פרסנו מזרונים ליד הכלים (מזרון היה חלק בלתי נפרד מציודו של כל מפעיל ולא היה בעצם צריך הרבה יותר מזה!) ונשכבנו לנו תוך כדי שהדוברה נגררת וכל זה בשעות אחר הצהרים בתוך מים בצבע טורקיז וההרים בצבעים משגעים מאור השמש השוקעת כתמונה שלקוחה מתוך סרט, רק שבסרט כמו בסרט! העלילה חייבת להימשך ולהמשיך ובעיקר ליצור מתח דרמתי וגם אצלנו כך, הלילה ירד ואנחנו אוכלים משהו מהחמישייה שקיבלנו והכל בשלווה מנומנמת ובקצב איטי לחלוטין, בשלב כלשהו נמנמנו גם אנו כשלפנות בוקר התעוררנו, הפסטורליות נמשכה, רק שלא הייתה נחתת ולא כול כך ידענו איפה בדיוק אנחנו נמצאים מצאנו את עצמנו נעים בנינוחות של קצב זרימת המים, כשלפתע הגיעה במהירות ספינת דבור או משהו דומה, זרקה לנו חבל וגררה אותנו למקום מבטחים, מה שהסתבר מאוחר יותר הוא שהכבל במהלך הגרירה של הדוברה ע”י הנחתת נקרע או נותק באופן אחר ואנחנו נסחפנו תוך כדי נמנום לכיוון החוף של המדינה שממזרח ערב הסעודית ורק ערנותו של חייל על הנחתת שהבחין שאין את הדבר המוזר(דוברה) הזה עם שני כלי צמה שנגרר מאחריהם כבר יום שלם ושאל את מי ששאל לאן נעלמנו וקמה מהומה ששלחו מיד כוח ימי לחפש את הנעלמים וביעילותם כמובן, כך נמנעה תקרית בין לאומית של חדירת כוח צמ”ה לתוך גבולותיה של מדינת אויב, אני רמי שני דחפורים ועוד כמה מילואימניקים מנומנמים יצאנו לכבוש את ערב הסעודית, הסגה הזו נגמרה טוב במזל והתרגיל ממשיך, ירדנו לחוף בנקודה המיועדת איפשהו צפונית לנאבק, או יותר נכון בין נאבק לנואיבה (שמות מוכרים באזור לכול מי שביקר בדרום סיני) שם הכוח ביצע נחיתה מנחתות ליבשה וחבר לכוח המשימה, אותי ואת רמי לא הטרידו במיוחד סוללה קטנה פה גרירה של איזה טנק תקוע שיפור נקודת הנחתת הכוחות לא יותר, כך שהיה זמן פנוי להיצלות בחומה של השמש הדרומית ולהילחם בזבובים הטורדנים כול השאר היה נהדר! חברו אילינו החברה מהשלוחה בשארם ציידו אתנו בנ”נ שהיה למקום מגורנו ליומיים הבאים וגם הביאו לי חבילה קטנה מהבית שבתוכה היה ספר שאמא שלי צרפה, לא שאני הייתי תולעת ספרים! אבל זה היה חלומה של האימא שלי שאני אהיה פחות קופצני ויותר לומד, משהו שלא כול כך הצליח לה לפחות בתקופת צעירותי ובכול זאת לא החמיצה אף הזדמנות לשלוח או לעביר לי בדרך אחרת ספר והפעם את הפרפר, שעל פי הספר הזה גם נעשה סרט ואני ראיתי אותו אז השעמום וזה שראיתי את הסרט יצרו אצלי מוטיבציה להתחיל ולקרוא את הספר, הקיצור אני לאט לאט נשאבתי לקריאת הספר וכל שהסיפור ריתק אותי יותר רמי (דויטש) משעמומו הציק לי יותר ויותר, גם כך אני מתקשה להתרכז לרמה של יכולת קריאה עם כול הרעשים זבובים וחום, הבחור לא נתן לי להמשיך לקרוא.
לא בחור כמוני יוותר על משהו שמעניין אותו, בדקתי לאן הגעתי בספר ולקח לי דקה למצוא פיתרון לבעיה קשה זו חציתי (קרעתי) את הספר לשנים נתתי את המחצית הראשונה לרמי וכך יכולתי להמשיך, לא לפני שהזהרתי אותו שעכשיו אם הוא יפריע לי להמשיך לקרוא בשקט, אני הולך לעשות משהו דרמתי בנושא. אני לא חושב שהאיום שלי עשה רושם גדול ומיוחד על רמי וכנראה שהספר כן, משום שהסידור הזה הצליח והצלחנו לעבור את התרגיל המשולב בשלום וכמובן שבזכות אמא שלי.
שוב אני מתנצל על האי דיוקים – ומעניין מה זוכר מהסיפור הזה רמי ? וכמובן שעל תקופת השרות בשארם יש עוד הרבה סיפורים!