אום מחצה – ושדרוג הציוד הפלוגתי

אום מחצה  – ושדרוג הציוד הפלוגתי

אמנון שמבן שם מתחיל כול הסיפור רב סרן בחיל ההנדסה ששמו הלך לפניו וכל אלה שהוא דרך על היבלות שלהם דאגו להגלות אותו אל מחוץ לגבולות שדה הראיה שלהם, כך שהמקום האחרון שהוא הוגלה אליו היה מפקד בסיס בנוי ברפדים נדמה לי שהבסיס היה בצומת מרכזית ברפידים ממול לבסיס התובלה הגדול של רפידים.

 אמנון איש גבוה בעל סבר פנים שובבות משהו וטובות איש שלא יודע לחשוב מתוך הקופסא אל רק מחוץ, הקיצור קצין ששמו הלך לפניו בחייל ובן קיבוץ גבעת ברנר, נשוי לאישה נחמדה בשם נועה ואני שמח על זה שהייתה לי הזכות להכיר אותו ולהיות מבין האנשים שמקורבים אליו ולמשפחתו.

אום מחצה מקום מושבה של אוגדה 252 בזמן המלחמה  ואדי גדול שבתוכו  התמקמה האוגדה שפיקדה על רפידים והאזור, שמקום מושבה בימי שיגרה היה בבסיס גדול מול השק”ם  ברפדים ובזמן המלחמה הועבר לאום מחצה וכשהסתמן מצב של חזרה לשגרה הוחלט על ידי מי שהוחלט להחזיר את 252 למקומה הרגיל ואת מקומה של 252 בוואדי באום מחצה תירש אוגדה 440 שפיקד עליה נדמה לי קלמן מגן ז”ל,  שנמצא מת בקרון שלו מדום לב.

הקשר שלנו לאום מחצה, היה מעצם זה שהייתה לנו עבודה מתמדת לשיפור התנאים של משתכני/ חיילי אום מחצה, מחפורות לתחמושת, מחפורות לאזורי מגורים, שיפור ופריצות דרכים בתוך הוואדי הגדול הזה שהיה ממוקם מערבית לרפידים כלומר איפשהו בין רפידים במזרח לבין התעלה, תעלת סואץ במערב .

פלוגת הצמ”ה במתלה זו פלוגה שהייתה מרוכבת ממיטב חיילי הגדוד (מקום מושבו של הגדוד היה מזרחית למסלול של שדה התעופה ברפדים) והפלוגה הייתה ממוקמת באחד הוודאיות בליבו של המתלה בנפרד מהגדוד ואמנון היה המ”פ שלה, העיקר שהיה לו תפקיד משמעותי בזמן המלחמה, כך שהיה לנו רב סרן בעל ניסיון רב כמ”פ, שכחתי לציין שהמג”ד של 573 בעת ההיא, היה רב סרן צביקה גולדמן ומה שאפיין את הפלוגה באותו זמן זה ריבוי המשימות על גזרה גדולה מאוד ודלות האמצעים שלה ובכול הנושאים הלוגיסטיים 

אני חייל שהתהפך עם די – 8 ברמה השתחרר מאשפוז בבית החולים צפת וחזר לגדוד בסירקין, עלה על העצבים של צדוק רס”ר המשמעת של הגדוד, זה החליט לשלוח אותי למקום מושבו של הגדוד מעבר לתעלה בדרך לק”מ ה – 101 ושיעשו איתי מה שרוצים העיקר, שלא היה בטווח הראיה שלו וזאת למרות שאסור לי להפעיל ציוד צמ”ה עקב הפציעה שלי מההתהפכות, איך שהגעתי לפהיד בטיסה ומשם ברכב לגדוד פגשתי את אמנון שכבר שמע עלי ומיד הציע לי להיות נהג שלו, מיד עם העברתנו לאזור רפידים ומשם למתלה, כמובן שהסכמתי! שעות ארוכות בילינו יחד בדילוגים ממקום אחד למשנהו בביקור כל אתרי עבודה של הפלוגה מבלוזה ועד לאזורים דרומית למתלה ורפידים במזרח וכל ערב בישיבה גדודית ברפידים, כך שגמענו קילומטרים בכל יום, אני זוכר שבאחת הנסיעות השתרכתי אחרי מוביל טנקים ולא העזתי לעקוף אותו אמנון ביקש אותי לעצור בצד הכביש, התחלף איתי ועקף את המוביל מצידו הימני עצר שוב התחלפנו והוא אמר לי כך עוקפים בסיני מוביל טנקים…

הסיפור  טוב! עכשיו שאתם מכירים את הנפשות הפועלות או חלקם ואת איזור הפעילות, אפשר לנסות ולספר לכם סיפור אחד מתוך רבים שיש על התקופה המיוחדת הזו וחבורת האנשים המיוחדים שלקחו חלק באותה  הוויה, שוקרון מאיר, ראובן גליימר ז”ל צביקה מאור ועוד כמה מעוכבי שחרור, אני לא זוכר כרגע את שמות כולם אז סליחה מראש! כאמור מקום מושבה של הפלוגה היה במתלה בתוך קניון נחמד לצד הכביש, אמצעים דלים ביותר היו ברשותנו, בתקופה הזו החלו לשחרר יחידות מילואים שהיו מגויסות לתקופה של חודשים רבים אפילו חצי שנה כך שהם היו מצוידים היטב כמו שמילואימניקים יודעים להתארגן ואחת מהפעילויות שלנו בנסיעות הרבות, היה לתור אחרי מקומות נטושים ולאסוף ציוד שניזנח בשטח לטובת שיפור התנאים בפלוגה, ארגזי קירור, פחים לבניית צריפים, ציוד מטבח, הקיצור מכל הבא ליד ומכל מה שאפשר להעמיס על טנדר פגו.

 עבדנו גם עם צמ”ה אזרחי מגויס והבעלים של הציוד הזה היו באים מידי פעם לראות ולבדוק מה עלה בגורל הציוד היקר שלהם ושאנחנו נוהגים בציוד באחריות וזהירות, הם נהגו לכבד אותנו במשקאות קולה וגם קצת משקאות חריפים, כך שמבחינה מוראלית ההינו מסודרים  אמנון ישן בקרוואן שהחרים מיחידת הבנוי שפיקד עליה לפני הגעתו ל – 573, לא יודע איך בדיוק גם לצביקה מאור והחברה שלו בעיקר בני המחזור שלו, היה גם קרוואן נגרר משופר אני, רוב הזמן לנתי בקרוואן של אמנון או באוהל עם החברה, באחד מהערבים שאמנון נדרש להיות בישיבה של הגדוד ואני בדרך כלל הייתי ממתין לו או בשקם של רפידים או באוהל של הבנות עד סיום הישיבה, שאז באותו ערב לפני הישיבה, החליט אמנון להיכנס לאום מחצה לראות מה חדש שם עם החברה שלנו שעבדו שם, טוב החברה לא היו שם כבר יצאו לכיוון רפידים או המתלה וגם לא נפש חיה אחרת, מחנה שטח של אוגדה שלמה ריקה!  גנראטורים, אוהלים גדולים שימשו כחדרי אוכל, מטבחים, צריפי עץ מתפרקים, זיווד קומפלט  לאוגדה.

 העיניים של אמנון ושלי התרוצצו ללא מנוחה והראש עבד מהר, איך מסלקים מכאן מה שיותר ציוד לטובת הפלוגה ועוד הלילה, טוב הראש של אמנון עובד מהר! אמר לי בדיוק את מה הוא רוצה גנראטור אחד, צריף עץ אחד, ציוד מטבח, בלוני גז, מקרר גדול, רשימה לא קטנה ועכשיו הנחיות ביצוע, אתה מוריד אותי בגדוד כלומר ברפידים לישיבה, טס חזרה למתלה תופס את כול החברה הטובים והרציניים,  אני לא הזכיר שמות אני בטח אפספס רק הוסיף שביניהם היו מעוכבי שחרור, אחד לוקח את המשאית וולו, האחרים ב נ”נ  שופל יש בשטח, להעמיס מה שיותר וחזרה למתלה ואתה חוזר לאסוף אותי מהישיבה בגדוד. הכול ברור! אני מוריד את אמנון בגדוד, טס למתלה זה לפחות מעל  200 ק”מ לכל כיוון אם אני לא טועה! קפיצה קטנה! מגיע מעביר את ההנחיות לחברה והם לא מבזבזים זמן יקר ואנחנו חזרה באום מחצה ולעבודה, החברה כמו במבצע חשאי שקטים מהירים ויעילים ולפי הרשימה מפרקים ומעמיסים, אני נוסע חזרה לגדוד להמתין לאמנון, כעבור שעה קלה אמנון יוצא מהישיבה ואנחנו טסים לאום מחצה לראות, אם החברה עוד שם או שכבר סיימו ויצאו לכיוון המתלה עם הציוד היקר לשיפור איכות חיינו ומקצה לקצה, פונים ימינה נכנסים בדרך עפר מתקרבים לכניסה ולא מאמינים למראה עינינו! המחסום מורד וחייל מסמן לנו לעצור עם פנס קטן ביד, אני ואמנון מחליפים מבטים ולא מבינים בכל הפעמים שנכנסנו היום לאום מחצה, לא ראינו ולא פגשנו בנפש חיה מאיפה צץ לנו פתאום ש”ג?  ושום מקום, פותחים את החלון אמנון כרגיל בקור רוח אומר לחייל אין לי הרבה זמן פתח את השער אני צריך לאסוף את החיילים שלי, אתה מבין החייל לא מתבלבל ולא רק שלא מרים את המחסום, מכניס את הראש לתוך הקבינה של הפג’ו ואומר לנו שיש ממש ברגע זה מרדף באש חיה אחרי חולית קומנדו מצרית שמסתתרת בשטח, שוב החלפת מבטים קצרה ביני ובין אמנון ומהר מאוד הבנו את גודל הברוך שאנחנו והחברים שבפנים נמצאים בו, ניסינו להסביר לש”ג שיכול להיות שזה החיילים שלנו שאנחנו צרכים לאסוף והם פשוט נבהלו וברחו שידבר עם הקצין שלו ושיאשרו לנו להיכנס, אך אין אם מי לדבר ש”ג רציני! הדבר היחידי שהיה מוכן להגיד שהאוגדה שישבה באום מחצה, התפנתה והשטח עובר כמו שהוא לחטיבה או אוגדה אחרת ועד אז מופקדת השמירה על המקום, בידי מחלקת טירונים בפיקודו של מ”מ צעיר בהערכה קצרה הגענו למסקנות הבאות, החברה התחילו לעבוד על פרוק הצריף וגרמו לרעשים חשודים הכוח של המ”מ הצעיר יצא לראות במה מדובר ומאחר וחברה שלנו יודעים שליפול בשבי זו האפשרות הגרועה ביותר, הם החליטו לברוח בחסות החשיכה לכול עבר ואי לכך המ”מ טירונים פקד לפתוח באש בכדי לנסות לעצור את הקומנדו המצרי, כך שאמנון קיבל החלטה מהירה לפני שהולך להיות אסון, לפרוץ את המחסום ולהיכנס לשטח למורת רוחו וכל האיומים של  הש”ג המסור ובסימן שנתן לי, עקפתי בנסיעה מהירה את המחסום מימין בכדי לא לשקוע בחול טסנו פנימה וליד הצריף כבר ראינו את הזרקור של הנגמ”ש וכשירדנו מהפג’ו נדהמנו לגלות את כול מיטב החברה שוכבים על הרצפה עם ידיים משולבות מאחורי הראש כמו שבויים לכול דבר ועניין כשהמ”מ מכוון לעברם מקלע, שמוצב על הנגמ”ש והחילים שאיתו מכוונים את נישקם האישי לעברם, לא לאמין החברה ניסו להסביר אמנון ניסה להסביר לא עזר כלום, המ”מ בשלו קיבל הנחיות מהמח”ט של 14 להחזיק בכולם כלוחמים של האויב בשבי עד הבוקר ובבוקר יבדקו מה באמת היה כאן לא נותר לנו אלה לטוס חזרה לגדוד ברפידים ולבקש את עזרתו של צביקה המג”ד שלנו שהוא בעל קשרים אזורים רצינים וכמו כול מג”ד שמחזיק צמ”ה, דפקנו בזהירות על דלת הקרוואן של המג”ד כמה פעמים וזה יצא אילנו בתחתונים ושאל נו מה קרה למה מפריעים  לי לישון? אמנון ענה לו, צביקה יש בעיה קטנה עם המח”ט של 14 וגולל את הסיפור של המבצע לשדרוג הלוגיסטי של הפלוגה ומהציוד הנטוש של האוגדה באום מחצה, סתם אי הבנה קורה ולא צריך לעשות מזה עניין כזה גדול, צביקה פולט אנחת אי שביעות רצון ואומר אמנון, אמנון מתי תפסיק להיות ילד שובב בסוף זה יגמר באסון ולא הוסיף, הרים את שפופרת הטלפון הקווי ביקש ממי שביקש לדבר עם מח”ט 14,  תוך זמן קצר המח”ט היה על הקו צביקה הסביר לו בקצרה את השתלשלות הדברים, כשלסיום אמר ילדים אתה יודע ונדבר מחר, סגר את הטלפון העיף לעברנו מבט מחייך נפרדנו ללילה טוב, טסנו לאום מחצה החברה כבר היו משוחררים ומתווכחים על מה אפשר כן לקחת ומה לא ושמחנו לחזור למתלה בריאים ושלמים אחרי ליל הרפתקאות שכזה …

אני מצטער כמובן עם עשיתי בלבול בסדר המספרים של האוגדות, או החטיבות וסדר המעברים כול השאר מדויק לפי זכרוני כמובן וזה רק סיפור אחד מתוך ים של סיפורי הפלוגה והמ”פ אמנון .